ולמה היא נשאלת בכלל?

הרי אני פה אחרי שנה וטוב לי בדירה שאני נמצאת בה, אז למה אני חושבת לעזוב.

ביום ראשון דיברתי עם הבעלת דירה שלי, שאלתי אותה מה בקשר לחוזה חדש, הרי החוזה הישן נגמר ב-15 באוקטובר (והיא טרם חידשה חוזה).

כבר בתחילת ספטמבר סיכמנו שאני נשארת פה, עליה מוטל לחפש שותפים, אותו מחיר של שכ"ד, התנאים נשארו אותו הדבר.

מאז עברו חודש וחצי, שותפים היא כמובן לא מצאה, עד שהיא הוזיזה את עצמה והחליפה את הסלון, כבר רוב הסטודנטים היו מסודרים בדירות.

היא לא ממש התאמצה לחפש שותפים, היא לא פירסמה מודעות באוניברסיטה, שלשם מגיעים כל המחפשים, היא שמה מודעה בעיתון המקומי (ואיזה סטודנט קורא פה את העיתון המקומי???).

בסופו של דבר נשארתי רק אני בדירה.

ביום ראשון כשדיברתי איתה היא הסכימה שהיא תספוג 2/3 מהשכ"ד, הארנונה והוועד בית. עד כאן הכל טוב ויפה רק שהיא זרקה פצצה חדשה היא הולכת למכור את הבית.

אם היה מדובר בעיר גדולה ומפותחת, לא הייתה לי בעיה, הבעיה היא שפה זה ב"ש, ובב"ש יש עונה לחיפוש ומציאת דירות, ועכשיו זה סוף העונה.

לבעלת הדירה מותר לשבור חוזה אם היא מודיעה 45 יום מראש (עד 60 יום לפי החוק).

אני לא יודעת מה מצב הנדל"ן בארץ, אני לא ממש מתעניינת, ואת הדירה פה שהיא ממש במצב טוב היא מוכרת ב78 אלף $.

העניין הוא אחרי מחשבה, שאני לא רוצה לחיות בחרדה של מתי היא תגיד לי שהיא מכרה את הדירה.

אני גם עובדת וגם לומדת, מה אם היא תגיד לי שאני צריכה להתפנות חודש וחצי לפני הבגרות שיש לי במתמטיקה? (שיא הלחץ)

מה אני אמורה לעשות?

אבא שלי (שטוען שהוא חיי את המציאות) אמר לי לחפש שותפים, אבל האמת שכל הסטודנטים כבר גרים בדירות, כולם התארגנו לפני שנת הלימודים, אין ספיחים מיותרים, מה שכן יש זה מלא דירות שעדיין מחפשים בהן שותף נוסף אחד.

אני לא יודעת מה קרה השנה בב"ש שאנשים לא הצליחו להשכיר את הדירות שלהם, יכול להיות שהסטודנטים נעשו כל כך בררניים? או שנרשמו השנה פחות? אני לא יודעת...

אני הבנתי שאני צריכה לחשוב פה רק על עצמי

גם אם לא הייתי לומדת והייתי צריכה לפנות את הדירה בחורף למשל, איך הייתי אמורה למצוא דירה? העונה של החיפוש דירות פה היא מאוד ברורה, זה מתחיל באוגוסט ונגמר בערך עכשיו, אח"כ זו כבר תהיה משימה ממש קשה למצוא דירה.

לכן אני חושבת להתחיל בחיפושים, אני לא רוצה לצאת קירחת מכאן ומכאן, ואני בטח לא רוצה למצוא את עצמי ללא קורת גג.

האמת שעדיין לא אמרתי לה את זה

אני לא יודעת אם אני צריכה

היא בכלל עוד לא שלחה לי את החוזה כדי שאני אחתום עליו

היא אמרה לי ש"לא מוכרים כל כך מהר"

אבל המחשבות שלי (וגם של אמא שלי) רצות קדימה

trust no one פעם היה המוטו שלי

ובאמת לפעמים צריך להתנהג ככה

אחרי הכל אני לא יכולה לסמוך על מה שיהיה

או שיש חוזה לשנה ואני יכולה לישון בשקט

או שהיא מוכרת את הדירה ואני לא מתחייבת לשנה

עוד מכה בסדרת המכות שנפלו עלי בשנה האחרונה, רק שהפעם זה כבר נראה אחרת, הרי זו לא מכה חזקה כמו האחרונה שהייתה. אז החלטתי לקחת את זה בתור אתגר (מחשבה חיובית לפחות).

מקווה שאני אצליח לעמוד בזה...

מה אתם חושבים?