השנה לשם שינוי לא היינו המארחים בחג

נסענו לבית של בת דודה שלי שגרה במושב ליד זיכרון

בהתחלה תיכננו לארח פה את ארוחת החג עם סבא וסבתא שלי ודודה שלי והבת שלה

אבל אז קיבלנו הזמנה מבת דודה שלי

יש לה סרטן השד, גנטי, ולפני 3 חודשים עשו לה כריתה מלאה

ופתאום היא גילתה עוד גוש והבדיקה הראתה שזה ממאיר, ועוד לא הגיעו התוצאות הספציפיות מהמעבדה

ואף אחד לא יודע מי, מה מו

וזו סוג של עננה כזו מעל המשפחה

אמא שלי בהתחלה התנגדה בגלל הנסיעה

בעיקר בגלל הפקקים

כן היו פקקים

נסענו בכביש 6 ובדרך לשם נתקענו בפקק של חצי שעה בין מחלף עירון למחלף תות

אבל מעבר לזה היה דיי חלק

ובדרך חזרה בכלל לא היו פקקים

אבל האמת, שבדרך כלל אנחנו לא עושים את החגים עם המשפחה מהצד של אבא שלי

בפעם האחרונה זה היה לפני 3 וחצי שנים, חג פסח

ואני זוכרת את זה היטב כי גרתי עוד בדירה בתל אביב והתקלקל לי המקרר בדיוק יום לפני הערב חג

ואי אפשר היה למצוא טכנאי שיתקן וכל האוכל שהיה לי שם התקלקל

אז כשאמרתי לאמא שלי שהפעם האחרונה שהתארחנו אצלם לחג הייתה כל כך מזמן

היא עשתה את החושבים שלה, והחליטה שניסע לשם

כמובן שהיה צריך להסביר להורים שלה את העניין הזה

אבל הם קיבלו את זה בהבנה

בכלל עבורי זה היה יום דיי עמוס כי עבדתי בבוקר

והגעתי הבייתה רק בשעה 14:30

הספקתי לאכול משהו

לחטוף שנ"צ

והופ מקלחת ונוסעים

הייתה לנו ארוחת חג מאוד יפה

שם לא ממש מקפידים על הברכות

אבל בגלל הילדים משתדלים שיבינו את מהות החג

למה אוכלים רימון, למה אוכלים דג, למה תפוח בדבש

בכלל לשתי בנות הדודות שלי יש ילדים

מה שהופך את כל האירוע להרבה יותר שמח וצבעוני ורועש

הילדים משחקים, המבוגרים מדברים על הא ועל דא

מחמיאים על האוכל

מדברים

קצת פוליטיקה, קצת המצב הכלכלי, קצת על המצב הבטחוני, קצת על המחאה החברתית

קצת מוזר כי אנחנו לא רואים כמעט את הצד הזה של המשפחה

בעיקר כי הם גרים "רחוק" (שעה נסיעה)

וזה נורא מוזר כי פעם המרחק לא היה מפריע כל כך

סעודת החג הייתה נפלאה

הייתה אווירה מעולה

הבית של בת דודה שלי מעוצב בצורה שנעים להתארח בו

ואני בטוחה שגם נוח לארח

רק חבל שהיינו צריכים לצאת כל כך מוקדם (אמא שלי הלחוצה שחס וחלילה לא נתקע בפקקים בדרך חזרה)

אומרים ש...

אופטימיסט נשאר ער עד חצות, כדי לראות את השנה החדשה נכנסת.

פסימיסט נשאר ער, כדי לוודא שהשנה הקודמת חלפה

מאחלת לכולנו שנה טובה ומתוקה

שנה של שגשוג ופריחה

שנה של הגשמת חלומות וכמובן כל המשאלות

שנה של בריאות, שלווה ונחת

שנה של שפע, אור וברכה

שנה מלאה אהבה

שתהיה לנו שנה מדהימה!

אני חייבת לציין שאותי אישית זה מבאס רצח לעשות את ליל הסדר בצורה מצומצמת כל כך

היינו 9 - ההורים שלי, אחי אחותי ואני, דודה שלי והבת שלה, וסבא וסבתא שלי (ההורים של אמא)

היה אוכל שהיה מספיק לעוד עשירייה לדעתי

אגב, שמתם לב שמשנה לשנה הנוסחים החדשים של ההגדה מתקצרים?

פתאום נעלם חלק ניכר מהברכות

ובכלל מרור מה זה?

כרפס? חזרת? חסה?

למה כולם אוכלים דג בפסח?

זה בכלל שייך לראש השנה (שנהיה לראש ולא לזנב)

ועדיין בכל שולחן יהיה את הגפילטע (לאשכנזים) או חריימה (לספרדים) או דגים אחרים בצורות שונות

כאילו שזה חלק מהברכות, או במקרה שלנו מה שאנחנו קוראים לו המנה הראשונה

ואה, כן מצה שמורה זה בכלל לא טעים יותר מהמצה הרגילה המרובעת

את ההגדה קראנו בנוסח המקוצר

עד האוכל

לא שחסר אוכל לפני כן, כן

אבל זה לא בדיוק להיט שיש כל כך קצת אנשים

זה מרגיש כאילו כולם באו ורוצים רק לגמור עם זה ולהגיע לחלק של האוכל

וכן גמרו לי את כל החרוסת, העיקר שאמא שלי צעקה עלי שאני מכינה יותר מדיי ואף אחד לא יאכל מזה

אהבתי את זה הרבה יותר כשהיינו עושים את זה עם המשפחה המורחבת

נכון שהייתה יוצאת הנשמה עד שהיינו מגיעים לחלק של האוכל

אבל זה היה מפגש מעניין ומרתק

ועכשיו זה מרגיש סתמי כזה

לצאת ידי חובה

פסח מצה ומרור

זה היה ליל הסדר - אחד המשעממים

אם כי היה אוכל נהדר (כרגיל)

עכשיו נותר לקוות שאמא שלי לא תתעקש יותר מדיי על כל עניין הכשל"פ

שהמשפחה שלי תרד לי מהגב מלהתפשר על עבודה, אני רק שבועיים בבית ראבק, לא מתפשרים אחרי שבועיים

שאבא שלי יפסיק לחפור לכל העולם אחותו ואשתו (וגם לי) על כל נושא בעולם

ושיפסיק לדחוף את האף הגדול שלו לעניינים שלא קשורים אליו

ואה, כן שיפסיק לדבר על דיאטה! יצא לי מכל החורים

ושהכמויות אוכל שנשארו מהסדר ייגמרו מהר

אני לא אעמוד בעוד יום עם אוכל כזה

אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

בכל הלילות (החגים) האחרים אנחנו אוכלים עד שיוצאת הנשמה

ובלילה הזה (פסח) יוצאת הנשמה עד שמגיעים לאוכל (בכל המקומות שקוראים את ההגדה לאט לאט)

~לא המצאה שלי, אבל אימצתי~

כשפתחתי את הדלת אצלי בבית, וראיתי את כל העננים האלה.

איזה שינוי לעומת המזג אוויר של אתמול

כבר מרגישים שיום כיפור מתקרב

כמעט ואין מכוניות בכביש הראשי, שבדרך כלל סואן בשעות האלה

בתי העלמין מלאים באנשים שבאים לבקר את קרוביהם המנוחים

ריחות של בישולים עולים מהבתים בסביבה

אפילו מאלה שלא צמים, כי אף אחד לא יבשל ביום כיפור

כשגרתי בתל אביב, האווירה הייתה מאוד שונה

פה במושב ממש שקט, בתל אביב תמיד היה רעש, הכנות, מכוניות נוסעות

למעשה יום כיפור היה היום היחידי בשנה שהעיר דוממה

במושב, שקט באופן טיבעי, אבל ביום כיפור הרבה יותר שקט

עכשיו עד שעות הצהריים בקושי עברו מכוניות בכביש הראשי

ולמעט רעש הרכבת, שעוברת בסמוך לכביש השקט הופרע רק על ידי רעש הציפורים

כאילו שהטבע יודע שיום מיוחד מתקרב

כשהייתי ילדה, והמושב היה מושב שיתופי, ובכלל לא היה פה בית כנסת

כל יום כיפור היינו כולם מתאספים בבית העם (בית העם זה מין מקום התאספות לכל מיני דברים ועניינים בקיבוצים ומושבים) את חדר הישיבות היו הופכים לבית כנסת מאולתר. ספר תורה היו מביאים מהיישוב הדתי הסמוך, וגם היו באים אנשים, כי כולם פה היו חילוניים.

רוב האנשים שהיו צמים היו המבוגרים ביישוב, אלה שהיום בני 80+ אז הם היו פחות או יותר בגיל של ההורים שלי.

אנחנו הילדים היינו נמצאים ברחבה של בית העם, משחקים, או נכנסים לשמוע את התפילות ב"בית הכנסת"

כשההורים שלי היו צעירים הם היו צמים, כבר שנים שהם לא עושים את זה

מאז שהייתי ילדה קטנה

השנה אחותי צמה

אחי עדיין מתלבט

אני... ממש לא

אבל אני לא הולכת להפריע למי שכן

היום כבר יש בית כנסת במושב

זה אחד מהשינויים הגדולים שעשו פה

תמיד היה לי מוזר לחשוב על יישוב יהודי בלי בית כנסת

האמת, שטרם יצא לי לבקר שם, אולי היום אני אלך עם אמא שלי לראות

אמא שלי ואחותי אוהבות ללכת לבית הכנסת בימי שישי בערב

אפילו שאנחנו לא דתיים ולא שומרים שבת

זה הולך להיות סוף שבוע שקט

בלי יותר מדיי דברים

כל אחד בבית שלו

מי שצם ומי שלא

כל אחד והמחשבות שלו

החשבון נפש שלו

גמר חתימה טובה