RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2019
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ערב חג עם סטטוס מיותר
במקור, הערב חג היה אמור להיות אחר לגמרי.
משפחתי, אנשים שאנחנו מכירים כל חיינו.
בפועל, זה ממש לא היה ככה
זה התחיל מזה שאבא שלי החליט להזמין קרובי משפחה שלו (זה יותר רחוק מקרוב) שהם בכלל נוצריים.
איך בכלל יש לי נוצרים במשפחה?
אח של סבא שלי (אבא של אבא שלי) אחרי השואה, התחתן עם אישה נוצריה, הם חיו את כל חייהם יחד באוקראינה. נולדו להם שלושה ילדים, שכל אחד מהם גם התחתן עם אישה נוצריה. וגם הילדים של הילדים שלהם התחתנו עם נשים נוצריות. למרות שהטענה שאין שם דת שלטת. אין להם ולו צל של מושג על המנהגים היהודיים, ואני דיי בטוחה שיש להם מושג לגבי אלה הנוצרים.
הם עלו לארץ בזכות חוק השבות שנותן להם אופציה לעלות לפה.
בן דוד של אבא שלי ואשתו עלו לפה בגיל מאוחר. הוא בכלל לא טרח מעולם ללמוד עברית. היא דווקא כן, והשתלבה מאוד מהר בעוד הוא נשאר מבודד ומובטל. היא התחילה לעבוד כשאת רוב המשכורת שלה היא שלחה לילדים שלה שגרים באוקראינה, כי המצב שם לא טוב כלכלית וכל סכום כסף שהיא שלחה הפך את החיים שלהם ליותר קלים.
לאחרונה אחד הבנים שלהם עשה עליה, כשאני אומרת לאחרונה זה לפני 4 חודשים (הוא ואשתו). הוא דווקא למד עברית, אשתו ממש לא והבן שלהם יודע פה ושם כמה מילים.
בכל מקרה, אבא שלי החליט משום מה להזמין אותם לארוחה. מילא אם הם היו יהודים עוד איכשהו הם היו מתחברים לדת, למסורת. אבל הם לא הבינו בכלל מה פשר כל הארוחה הזו, למה הברכות והאוכל המוזר. דברים שאנחנו גדלים עליהם מילדות. האוכל, זה משהו סימלי שבא להגיד משהו אחר.
גם שכולנו ישבנו ודיברנו, הם לא ממש השתתפו בשיחה, ולרוב דיברו בינם לבין עצמם ברוסית.
וגם, בגלל שאין להם רכב, אבא שלי היה צריך להביא אותם ולהחזיר אותם. מילא להביא אותם זה לא הפריע כל כך, אבל כשהם רצו ללכת מוקדם (סביבות 8 וחצי), זה שבר את כל הערב.
בדרך כלל בארוחות משפחתיות כאלה, שקורות לרוב רק בחגים, אנחנו יושבים עד השעות הקטנות של הלילה ומדברים.
אבל ברגע שמשפחה קמה והולכת זה דיי שובר את כל הערב, כי אז גם אנשים אחרים רוצים להתקפל וללכת.
***
תוספת מאוחרת:
אמא שלי אמרה שהם היו ממש אסירי תודה שהזמנו אותם.
מלבדינו אין להם משפחה בארץ בכלל.
וזו הייתה הפעם הראשונה שהם בכלל התארחו אצל מישהו מאז שהם עלו לארץ.
****
אבל הדבר שהכי שבר את הערב זו דודה שלי, אחות של אמא שלי. כי היא לא מוכנה להשכיב את הילדה שלה לישון בכל מקום שהוא לא הבית שלה. ומה לעשות ילדה קטנה בת כמעט שנתיים צריכה לישון ב9 בערב. אבל לא, היא לא תשכיב אותה לישון בחדר של אחי או אחותי, אז גם היא רצתה ללכת הבייתה מוקדם. וזה עוד אחרי שחיכינו לכבודה שתגיע, כי כשאמא שלי קבעה עם כולם ב18:30, היא רק יצאה מהבית שלה (רמה"ש) רק ברבע ל-7.
ועם כל הכבוד, אני זוכרת אותנו בתור ילדים קטנים בארוחות חג משפחתיות עם 70-80 איש, ואני לא זוכרת פעם אחת שההורים שלי קמו מוקדם מהשולחן והלכו הבייתה בגללנו הילדים. היינו משחקים, ואם היינו עייפים תמיד הייתה איזו מיטה שהיינו נשכבים עליה או משהו.
ככה שמצאנו את עצמינו מתקפלים בסביבות השעה 21:00, היא גם הייתה ההסעה שלי חזרה לת"א (ואני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שלא עזרתי להורים שלי לקפל את הבלאגן שנשאר, זה גם הרגיש לי מוזר כי תמיד היינו מנקים ומסדרים את הכל שלא יישאר שום דבר למחר).
דודה שלי (אחות של אבא) והמשפחה שלה נשארו עד סביבות 23:30
לי אישית זה הרגיש כאילו כל הערב הזה היה מיותר.
אין לי מה להעיר על האוכל, במשפחה שלי תמיד יש אוכל טוב ומושקע (במיוחד בחגים)
וזה לא שלא כייף לי להיות עם המשפחה שלי, במיוחד המשפחה המורחבת, שזה דבר דיי נדיר שזה קורה בשנים האחרונות. אבל לבוא לשעתיים שלוש לאכול וללכת זה נראה כמו סתם משהו, זה לא הרגיש לי כמו ערב חג, זה הרגיש נורא סתמי ולא קשור לשום דבר.
| |
ריח של סתיו
זה תמיד היה הריח שליווה את תחילתו של חודש תשרי בכל שנות ילדותי.
אני זוכרת את חודש אוגוסט, היינו הולכים לדשא הגדול (רחבת דשא ענקית שהייתה קרוב לבית של ההורים שלי) כדי לבדוק שהחצבים פורחים ומה מצב התפרחת שלהם ואם כבר הגיעו נחליאלים שהיו מקפצים בסביבה ומלקטים זרעונים. ואותנו הילדים הולכים בצידי הכבישים על העלים היבשים שנשרו מהעצים כדי לשמוע את רעש פיצפוץ העלים מתחת לנעליים הקטנות שלנו.
מאז הדשא הגדול כבר לא קיים החצבים אינם ואני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי נחליאלי.
השנה, מזה שנים רבות שיש ריח של סתיו באוויר.
כשהייתי ילדה, תמיד היינו חוגגים את החג עם המשפחה מהצד של אמא. יותר נכון להגדיר הצד הלא אשכנזי, שהיה גם קצת מסורתי.
ההורים של סבתא שלי ואחיה הגדולים עלו לישראל הם הלכו ברגל במדבר עד שהגיעו אל הארץ המובטחת.
4 אחים היו במשפחה, 2 בנות, 2 בנים, כשסבתא שלי היא הבת זקונים של המשפחה. היא כבר נולדה בישראל.
לפני החגים תמיד היינו מקבלים בגדים חדשים, קראנו להם בגדים חגיגיים (שחס וחלילה אם לבשנו אותם ביום רגיל). כמובן שאת הבגדים האלה היינו מספיקים ללבוש אולי רק פעם אחת, כי ילדים גדלים בקצב מסחרר. ונעליים חדשות. אני לא אשכח נעלי לק שחורות.
ואמא הייתה מבקשת מאתנו לנסות ולנוח אחר הצהריים כדי שנוכל להישאר ערים כל הערב (מה שאף פעם לא היה קורה גם אם ישנו).
היה ריח של חג באוויר, הכנות, ריחות של בישולים, ההתכוננות לפני, מקלחות להתלבש יפה, הרגשה שמשהו מיוחד הולך לקרות בערב, סוג של קדושה כזו לפני כניסת החג.
בשנות ילדותי כל אחד מהחגים הגדולים (ראש השנה/פסח) היו נחגגים אצל אחד האחים, בהשתתפות כל המשפחה (סביבות 75 איש). אחים של סבתא שלי, הילדים שלהם, והנכדים שלהם.
כשהיינו מגיעים, היינו מחכים לגברים שיחזרו מבית הכנסת ובינתיים הנשים היו מתעדכנות ביניהן על מה שקורה במשפחה ועוזרות בלהוציא דברים לשולחן הענקי או לחתוך ו/או לשטוף משהו בדקה ה-90. שני אחיה של סבתא שלי, היו מנהלים ביד רמה את הטקס והברכות.
ואחרי שנגמרו הברכות הגיע הזמן לסעודת החג.
לא אוכל לתאר לכם את המטעמים שהיו מגיעים לשולחן.
כל משפחה תרמה משהו לכבודה (אבל המשפחה המארחת תרמה הכי הרבה)
אני לא יודעת איך אנשים היו גומרים את כל האוכל הזה (או איך היו נושמים אחר כך).
הדבר היחידי האשכנזי שהיה שם, הוא הגפילטע פיש, שהיה מוגש בנוסף לדגים בסגנון בוכרי שאותם רובינו היינו אוכלים למרות ועל אף העצמות שהיו בהם (פשוט יותר טעים) שהיו מטוגנים, וטבולים במים עם מלח וכוסברה.
אשתו (ז"ל) של אח של סבתא שלי, היא זו שלימדה את סבתא שלי לעשות את הגפילטע הפולני. ואין על סבתא שלי בגפילטע (למרות שבשנים האחרונות היא קצת נחלדה, אתם יודעים עייפות החומר).
כשהתבגרתי (בסביבות גיל 14 שלי) הפסיקו לעשות את ארוחות הענק האלה.
כולם התבגרו, ולארח 70 איש היה קשה מדיי, וכל משפחה חגגה את החג בדרך המצומצמת שלה
בשנה שעברה מאז שסבתא שלי (אמא של אבא) נפטרה, אנחנו חוגגים את החגים דווקא עם הצד האשכזי. דודה שלי ובעלה, הבנות שלהם ובעליהן והילדים. זה מצחיק לראות אותם מקפידים פתאום על כללי הטקס בשביל הילדים, כשברגיל הם היו מעדיפים לסיים אותו כמה שיותר מהר (פסח, קראנו את ההגדה עד הסוף!).
אחרי שהיינו בפסח אצל דודה שלי, השנה אמא שלי הזמינה את כולם אלינו.
אז נהיה כ20 איש, מתוכם 5 ילדים קטנים, שיכניסו עניין לחגיגה
אפילו אחות של אמא שלי, שבשנים האחרונות הייתה כל הזמן אצל המשפחה של בעלה לשעבר באה.
ובעצם זה מה שהכי חשוב, להיות עם המשפחה בחגים
כי בשורה התחתונה, כמה כבר יוצא לכולנו להיפגש יחד?
אז איפה אתם בחג?
| |
אני חייבת לציין
שתל אביב מריחה כמו מדורה אחת גדולה.
בכל מקום נמצא הריח של העשן הזה
ולא שאני נגד ל"ג בעומר
אבל הריח הזה נדבק בהכל
בדיוק לפני כמה דקות כתבתי לאחי ששוק העבודה בארץ נמצא על הקרשים
או בעצם הוא הפך להיות אפר ועפר כי אתמול היה ל"ג בעומר ושרפו את כולם
הנה שמחה אחת קטנה
המצלמה שקניתי הגיעה סוף סוף
אמנם לבית של ההורים שלי
ככה שאני אקח אותה ביום שישי
סוף סוף תהיה לי מצלמה משלי ולא רק זו שיש בסלולרי
| |
דפים:
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
