כן אני יודעת שזה קצת באיחור, אבל יום שישי שלי היה עמוס (לימודים ועבודה) אז אני מתנצלת מראש...
מאיפה נתחיל?
יום רביעי, עבדתי בוקר, עד 3 אחה"צ. חשבתי בהתחלה ישר לנסוע מהעבודה, אבל איפה אני אשים את התיק עם הבגדים וכו'. ירדתי מזה. אחרי העבודה חזרתי הבייתה, הכנתי תיק, אבל לא הספקתי לאוטובוס האחרון שיצא ב16:00 ולקחתי מונית שירות עד ת"א.
למה לת"א? כי לאיזור של ההורים שלי אין כמעט אוטובוסים מפה (יש לנתב"ג אבל בשישי וערבי חג זה רק בבוקר ואני כאמור עבדתי בבוקר). שימו לב להבדלי מחירים, אוטובוס עולה 13 ש"ח עד ת"א, מונית שירות 20 ש"ח ובשבת מונית שירות עולה 27 ש"ח. הרכבת שאני נוסעת בה עד לוד עולה 21 ש"ח (כי אני קונה כרטיסיות לרכבת).
הגעתי לת"א בסביבות 6 וחצי ומשם אמא שלי לקחה אותי, חצי חולה (לא יודעת למה, לא חולה בדר"כ).
ארוחת ערב חלבית אצל ההורים, ואני מרגישה זוועה, הוצאתי את הפוך מהארון והלכתי לישון, כרגיל בסביבות 2 בלילה, כי לא היו מים במקלחת (תופעה מאוד נפוצה בבית של ההורים שלי).
תודות לאדויל וטיפות אף הצלחתי לתפקד ביום שאח"כ, שנסענו לסבא וסבתא שלי לארוחת צהריים.
אחי אגב, לא הגיע, ריתקו אותו לבסיס. הוא קשקש משהו בעמדת שמירה ותפסו אותו. אז הוא נשאר בחג, יחזור רק לשו"ש בשבוע הבא (אבל אני לא אהיה). תופעה מוזרה בבסיס טירונים שלו, לא מרשים למשפחה לבקר שם. תתפלאו אבל ברוב בסיס של טירונים מרשים למשפחות לבקר בשבת. רק בבסיס של אחי מפקד הבסיס החליט שלא, לא יבקרו את הטירונים. וזה בגלל שיש חיילים בודדים וחיילים שהמשפחות שלהם לא יכולות להגיע. אבל למה עושים עיפה ועיפה? אם לא מרשים אז שלא ירשו בכל בסיסי הטירונים, למה רק בבסיס של אחי?
הוא מצידו היה בהלם בהתחלה, לא ציפה שירתקו אותו על זה, אבל הוא לקח את זה בסבבה בסופו של דבר. לא עשה שם כלום. נח, ישן, אכל, דיבר איתנו הרבה בטלפון...
השבוע הם יוצאים לשדאות כל השבוע כנראה, אז כנראה שאני לא אשמע ממנו הרבה...
ביום חמישי כאמור נסענו לסבא וסבתא שלי, זו הייתה אמורה להיות גם ארוחת יום הולדת לדודה שלי (שחגגה לפני כשבועיים 38 שנים). אז היינו שם ההורים שלי, אחותי ואני, סבא וסבתא שלי, וכן דודה שלי בעלה והבנות שלו עדי ויעל.
היה נחמד לאללה, גם יצא לי קצת לשחק בממיר של סבא וסבתא שלי (הרי לי בבית אין כבלים) וגם להסביר לסבא שלי איך מפעילים את הממיר.
אבא שלי טוען שאני לא יודעת להסביר, ממש עיצבן אותי כשהוא אמר את זה. אני מסבירה את זה לעשרות אנשים ביום בעבודה שלי, שאני עושה אותה כבר 3 חודשים, ואני לא יודעת להסביר? אני הסברתי השבוע איך מפעילים את הממיר לאישה מבוגרת בת 80 והיא הבינה. מי שרוצה להבין מבין, סבא שלי הבין. סבתא שלי לא... אבל סבתא שלי לא רוצה להבין, היא רוצה שהכל יעשו בשבילה.
בכבלים למשל נתנו הטבה לחגים, 2 סרטים שאפשר להזמין ללא תשלום (דוגמא), אז סבתא שלי לא הבינה איך מזמינים, אז אמרתי לה שפשוט תתקשר למוקד ותבקש שיזמינו לה. ולא היא לא מוכנה, זה מסובך מדיי, אז אני הרמתי ידיים, ואבא שלי אמר שאני לא יודעת להסביר... טוב שיהיה, היו לו עוד "יציאות" מוזרות באותו יום (יבוא בהמשך)...
אכלנו, ואח"כ הייתה עוגת ההפתעות של אמא שלי (שזה שילוב של כמה עוגות שהיא הכניסה באחת) והיה טעים לאללה. נסענו לבית של דודה שלי. אחרי שהיא ובעלה התחתנו לפני מספר חודשים הם עברו לבית גדול יותר ברמת אביב ג', ממש קרוב לגבול עם הרצליה. בית גדול, מרווח, עם נוף מדהים של ים. סיור קצר בבית, וחזי, בעלה הצליח לגרור אותי למחשב (שם הייתי בשעתיים שאח"כ). זה בגלל שהמחשב שלו, לא ממש עובד כמו שצריך, האנטיוירוס שם ישן ובכלל לא היה מופעל, וגם בסריקה שהוא גילה וירוסים הוא לא מחק אותם (ואני מדברת על נורטון אטניוירוס, שהוא אמור להיות בעל שם).
מצחיק, אני מסתדרת דווקא ממש טוב עם חזי (בעלה של דודה שלי), הוא טיפוס עם ראש פתוח, ועם ראש חושב. התקנתי לו ICQ במחשב, ויוצא לנו לדבר במחשב. זה כזה מצחיק, מישהו בגיל שלו, טוב הוא בעצם לא כך מבוגר (בן 46), אבל שמבין בקלות כזו את כל הדברים האלה, ולא מסתכל עלי במבט של "את מדברת סינית" (כמו אבא שלי למשל).
מוזר, אבל לא היה לי קשר כזה עם אף אחד מהחברים הקודמים שלה. הוא ממש מתקרב למשפחה שלנו, ממש חלק מהמשפחה. ואני מרגישה איתו ממש בנוח. אפילו יותר נוח לי לדבר איתו מאשר עם ההורים שלי.
היום הוא מנהל הביה"ס הדמוקרטי בהרצליה (אם לא טעיתי בשם), וגם טייס במיל' (פעם בשבוע הוא טס).
שתי הבנות שלו ממש חמודות (ורזות רזות), גרות בדר"כ עם האמא שלהן באיזה יישוב ברמת הגולן, אבל יש להן חדר בבית שלהם. לא יצא לנו יותר מדיי לדבר, כי, טוב זו פעם ראשונה שפגשתי אותן האמת פנים מול פנים (למרות שראינו אותן בחתונה, אבל לא דיברנו).
בכלל דודה שלי, שהייתה טיפוס קופצני נעשתה הרבה יותר רגועה...
שזה לדעתי דבר טוב, קצת איזון, נעשה ביניהם.
הם נראים מאושרים יחד ((:
בדרך חזרה הבייתה, אבא שלי שאל אותי על הX שלי ומה קורה איתו. סיפרתי לו שהוא גר עכשיו בב"ש, השכיר דירה עם חבר טוב שלו. אז הוא שאל, "ולמה הם לא השכירו את הדירה איתך?"
איזו שאלה טיפשית, אפילו אמא שלי אמרה לו את זה.
ואני אמרתי לו ברוגע, למה אני צריכה לקבל עונש ולראות אותו כל יום? ועוד יותר מזה, מה אני צריכה לראות את החברה שלו גם?
אז הוא הבין ושתק, אבל לא הבנתי מאיפה הוא הביא את השאלה הזו, הרי ההורים שלי, שניהם יודעים, גם שנפרדנו וגם שיש לו עכשיו חברה.
רק שלאמא שלי יש טאקט, ולאבא שלי חסר טאקט לפעמים...
מצחיק אותי, שאני תמיד מביאה שיעורים לעשות אצל ההורים שלי אבל בסוף אף פעם לא יוצא לי לעשות אותם. אני תמיד עסוקה במלא דברים אחרים (כמו להיות עם החברים שלי או עם המשפחה). בעצם כולם גרים במרכז, ורק אני בדרום. אז כשאני באה, אני משלימה את הזמן החסר (או לפחות משתדלת).
בפעם הבאה אני לא אביא, סתם תופס לי מקום בתיק....
ובכלל המחלה הזו לא התאימה לי בכלל.
אתמול אני הוצאתי חגיגית את הפוך שלי מהארון, זהו כבר קר לי מדיי בשביל לישון עם סתם שמיכה דקה (שאמא שלי קוראת לה פיקה). ועוד לא הגיע החורף... בחורף יהיו לי מצעי פלנל (אני לא מסתדרת עם קור).
התעוררתי היום מאוחר, בעיקר בגלל שעבדתי עד 12 בלילה, וגם ניסיתי לקרוא את כל העדכונים שקיבלתי משירא. עוד לא אכלתי, ולא ניקיתי. הבית לא ממש מלוכלך, אבל צריך לנקות.
צריכה גם להוציא תדפיסים של הבנק מהאינטרנט כדי שאני אביא לעבודה מחר (שלא יגידו שאני סתם עובדת עליהם או משהו).
ואני עדיין חולה, לא ממש מתפקדת כרגיל. וזה מעצבן... (אני שונאת להיות חולה).
חבר טוב שלי שגר בת"א, קודם בעבודה שלו לתפקיד של ISP (זה במחשבים, תמיכה ברשתות נייחות), וגם שולחים אותו לקורס של סיסקו. זה החבר הכי טוב שלי טל... והוא נשמע סוף סוף מרוצה ממה שהוא עושה, לא עוד שיחות מעצבנות עם מנויים, יותר כסף במשכורת, משמרות נוחות, והעיר הקורס של סיסקו, שזה קורס ברשתות תקשורת שווה במיוחד (ויקר מעט) שהחברה משלמת לו על הקורס. היום דיברתי איתו והנא נשמע מרוצה ((:
מלבד זאת, לא קרו יותר מדיי אירועים מיוחדים...
סופ"ש שקט למדיי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
