דצמבר 2000
על גיא בכלל לא ידעתי
ההורים שלי לא סיפרו לי
הייתי אז בצבא, והם אמרו את זה למי שהיה אז חבר שלי
והאידיוט (כן, הוא היה אידיוט) לא אמר לי מילה על זה
אף אחד לא סיפר לי שבן אדם, שלמד איתי בכיתה במשך 4 שנים נהרג
בן אדם שרק שנה לפני כן, ישבנו וצחקנו יחד בכיתה
איך גיליתי אתם שואלים?
ההורים שלו עשו אתר אינטרנט לזכרו
ואמא שלו התקשרה אלי לשאול האם אפשר להשתמש בקריקטורות שלו שציירתי בזמנו
לספר מחזור (של סיום התיכון), הוא פשוט כל שנה שינה תספורת, זה היה מין
סימן היכר שלו.
תארו לכם איזו הרגשה זו לדעת שמישהו מהכיתה שלכם נהרג ואתם מגלים את זה בכלל כמה חודשים אחרי, ואף אחד לא טרח לספר לכם על זה.
הייתי צריכה לשמוע מאמא שלו שהבן שלה נהרג בתאונת דרכים מחרידה כשהיה בדרכו מהצבא
מרץ 2002
את טל הכרתי מכיתה ד'
למדנו יחד באותה כיתה עד סוף כיתה ח'
ואחר כך בתיכון, אמנם לא היינו באותה כיתה
אבל היו לנו כמה שיעורים משותפים יחד
להלוויה שלו כבר הלכתי
אמנם לא היינו באותה חברה בתיכון
אבל אני חושבת שכולם הגיעו ללוויה שלו
הוא היה אדם משכמו ומעלה ואהוב על ידי רבים
הוא נהרג בפעילות מבצעית
הוריו הקימו מצפה ועמותה לזכרו
ינואר 1974
את שלומית מעולם לא הכרתי, רק שמעתי עליה סיפורים
היא בת דודה של אמא שלי, הבת של דוד של אמא אחיה הגדול של סבתא שלי
תמיד סיפרו כמה היא הייתה הילדה המוצלחת, החכמה, היפה, הכשרונית, זו שכותבת שירים, שתמיד הייתה מוקפת חברים ומשפחה ומה לא
היא הייתה בן אדם שנותן מעצמו, מתנדבת לדברים שלא כל אחד היה הולך ועושה
לאחר מותה ההורים שלה הוציאו ספר עם שירים שכתבה לזכרה
היא נהרגה בתאונת דרכים במהלך תפקידה
בשנת 2014 גלי צה"ל עשו פרוייקט "אלה האחים שלי"
ואחד משיריה הולחן ובוצע בשירה על ידי חיילת
שני הוריה כבר לא היו בין החיים בשנה זו
יולי 1952
יוסף, אח של סבא שלי ז"ל
עבר שואה, עלה לארץ, התגייס לצבא ונהרג במהלך תפקידו כאשר שלחו אותו ועוד 4 חיילים לפרק מוקשים
והוא בכלל היה טפסן, מה לו ולפירוק מוקשים?
סבא שלי לא נהג לדבר עליו אז אני לא יודעת עליו הרבה
הוא נולד ונפטר באותו תאריך
אמא שלי אומרת שלפי החסידות (היא לומדת טניא) אדם שנולד ומת באותו תאריך סיים את מעגל הגילגולים שלו בעולם הזה
כשדודה שלי (אחות של אמא שלי) התחתנה עם בעלה השני (טייס במיל')
הוא דאג ששישפצו ויסדרו את האנדרטה במקום בו יוסף נהרג
אם יוצא לכם להיות בצפון ואתם עוברים ליד גשר החמישה, הוא אחד מהחמישה...
מבין כל האחים של סבא שלי, רק אחד נשאר
והוא מבוגר מדיי בשביל להגיע לבקר בקבר של אחיו שנמצא בבית העלמין הצבאי בחיפה
כשסבי ז"ל היה חי, הוא היה נוסע לשם פעם בשנה (לא ביום הזיכרון)
הכי מוזר זה האנשים שהכרת, שלמדו איתך והיו חלק בלתי נפרדים מהחיים שלך
והיום בעולם הרשתות החברתיות והפייסבוק, החסרון שלהם עוד יותר מורגש
כולם אנשים שהיו
הם לא סיימו צבא, הם לא התחתנו, לא הביאו ילדים, לא למדו באוניברסיטה, לא עשו טיול גדול לחו"ל
החיים שלהם פשוט נגדעו באמצע
הם נשארו צעירים לנצח
וגם כאן
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
