נסעתי להורים שלי לחג.

לא הייתה לי כל סיבה להישאר בב"ש.

בשביל להיות לבד? לא נראה לי...

ערב שבועות, נסענו לחברים לארוחת חג. זה כבר הפך להיות מסורת כזו, כל שבועות אנחנו נפגשים איתם (ולא רק בשבועות) ועושים ארוחת חג חלבית חגיגית, כאשר כל אחת תורם משהו לכבודה, אני עשיתי פשטידת בצל מדהימה (טוב, לפחות לדעתי).

אחרי הארוחה יצאתי עם חבר טוב שלי למועדון של גייז'. חבר טוב שלי שמן הסתם הוא גיי, שיותר מחצה שנה לא ראיתי אותו. אני חושבת שנהניתי יותר מחברתו מאשר מהמועדון. המועדון, שנמצא במועדון התיאטרון, הפך להיות שם של דבר בת"א, מסתבר. מגיעים לשם מכל קצוות האוכלוסייה, מה שאומר שזה כבר לא רק של גייז' (פעם זה היה בעיקר רק הם), וגם שמו אבטחה כבדה על המקום (בערך 10 שומרים) וכן הגבילו את הכניסה ל-18+. בפעם האחרונה שהייתי שם זה היה אחר לגמרי. בגלל ריבוי הסטרייטים שם המוזיקה נעשתה לא משהו, תהיתי לאן נעלמה לה המוזיקה הפופית, שנות ה-80, לילה שלם ובלי שיר של ריטה, בלי שיר של עברי לידר. משהו לא בסדר פה. את הרימקסים שנשמעים יותר ויותר כמו טארנסים, או כמו שאותו חבר שלי קורא להם מוזיקת חדר כושר, אני לא ממש אוהבת. בכל זאת רקדתי עד שכאבו לי הרגליים ולא יכולתי יותר. מסקנה לפעם הבאה, לבוא עם נעלי ספורט, למרות הכל, לפחות ככה הרגליים שלי יחזרו שלמות ומתפקדות.

יצאנו משם בסביבות 5 וחצי בבוקר נסענו לבית שלי, ישבנו, שתינו קפה ועוגה (של אמא, שמנת ופירורים, משהו מיוחד). והם נסעו לביתם בת"א ואני התכוננתי להתקלח ולישון. שינה ראיתי רק בסביבות 7 בבוקר עד שאמא העירה אותי בסביבות 2 בצהריים.

השבוע כשהייתי בראיון באיזו חברת כוח אדם בב"ש, שלחו אותי משם לראיון בחברה בב"ש ונתנו לי המלצות איך להגיע. חולצה עם שרוולים, בעיה - אין לי דבר כזה בארון, וכן להוריד את הפירסינג שיש לי בגבה (כבר שנה עוד מעט).

אז היום בערב אחרי שיצא החג אמא שלי, אחותי ואני הלכנו לחפש לי חולצות נורמליות, לא חושפניות, יפות, עם שרוולים. מיותר לציין שאמא שילמה (כי לי כרגע אין כסף בכלל לצערי). בסוף מצאנו, 3 חולצות שחורות (שחור זה יפה?). ומשם נסענו ישר לרכבת.

מעצבן שבשעון קיץ הרכבת יוצאת מאוחר יותר, הגעתי לפה רק ברבע ל-12 (בלילה) שעה מאוחרת לכל הדיעות, גם שעה לא סבירה במיוחד לההסתובב בשכונה ג' בב"ש לבד (אבל לפחות ג יותר טובה מ-ד).

חזרתי לפה לאי-אלהשהם סידורים קלים.

מחר אני חוזרת לבית של ההורים שלי בערב כנראה.

אבא שלי עושה מפגש של הפלוגה שלו של המילואים אצלנו בחצר (הבית של ההורים שלי יושב כמעט על דונם דשא, מקום אידיאלי להתאספויות מסוג זה בערבים נעימים וקרירים). אז אני הולכת להיות שם ולעזור משהו, למרות שאני מאמינה שהגברים יעמדו על האש, ובכ"ז זה נחמד, אני מכירה את רוב האנשים מהפלוגת מילואים של אבא שלי (הם שולחים לי מיילים).

מה גם שאין לי מה לעשות בב"ש בסופ"ש הזה, לא מתאים לי להיות לבד.

נראה לי  שאחרי חודש וחצי שלא הייתי בבית, אני עושה השלמות, כאילו חסר לי משהו.

אני חושבת שמה שחסר לי זה חברה, כי להיות פה לבד זה ממש לא להיט.

אז, איך חגגתם את שבועות?

מקוה שנהניתם

שיהיה לכם המשך שבוע מדהים!

שבוע עמוס היה לי השבוע. שבוע לפני בגרות בפיזיקה. לומדים כל יום 6-7 שעות.

למה לומדים?

שבוע לפני מבחן עוד מלמדים אותנו חומר חדש. כן אתם בטח מרימים גבה אבל ככה זה במכינה באב"ג.

נכון, יש לי מרצה מעולה לפיזיקה,ובאמת שכולם מבינים את החומר, אבל שבוע לפני מבחן, זה טירוף לדעתי, לדעת כולם בעצם.

אז באים, לומדים, חוזרים הבייתה, אני מתה מעייפות, נשפכת על המיטה, ואז אני מתעוררת, ואז צריך לשבת עוד ללמוד, אבל המוח שלי מסרב לקלוט עוד חומר וזו בעיה.

אז אני כל הזמן עסוקה בדברים אחרים, כדי לא לחשוב על דברים שיכולים להעציב אותי. אבל לא תמיד זה עוזר...

ביום שבת יש את ל"ג בעומר, אני לא הולכת לעשות כלום, בעצם תיכננתי ללמוד עוד, ואני מקווה שאני אצליח, כי היום שלא היו לי לימודים כלום לא נכנס לי לראש מהחום הזה ששורר פה.

אני זוכרת חגים במושב של ההורים שלי בתור אטרקציה, כשהייתי קטנה. בכל חג היו כל המשפחות מתאספות וחוגגות יחד. ל"ג בעומר היה חג שהיינו מתכוננים אליו מראש, אוספים עצים, וביום של החג עצמו מכינים תופחי אדמה עם ביצים בפנים עטופים בנייר כסף ובצלים. בערב כל המשפחות היו מתאספות במקום שנקבע והייתה מדורה ענקית ובצד מנגלים ל"על האש", וכל משפחה על ילדיה הייתה באה ומביאה משהו. היו יושים במעגל, שרים שירים, דברים כאלה. פעם כשהמושב היה מושב שיתופי, וזה היה כמעט כמו קיבוץ וכולם הכירו את כולם.

היום אני לא יודעת מה יש שם, זה כבר לא מה שהיה פעם, כל אחד דואג לעצמו. הקומוניזם לא שרד. וזה בגלל שבמקומות כאלה, כמו קיבוצים למשל, היו את האנשים שעובדים, והיו את אלה שחיו על גבם של אחרים, ובמושב שאני גרתי בו היו הרבה כאלה מסתבר. ההורים שלי תמיד מדברים על זה שאנשים שהיו להם בעיות גב וכל מיני צרות אחרות פתאום קמו ויצאו לעבודה, כי המשותף הופרט והיום כל אחד מרוויח את לחמו בעצמו. לא מקבלים תקציב יותר, יותר שווה לעבוד בחוץ.

ההורים שלי, בעיקר אמא שלי, דואגת לפעילות בשביל אחותי הקטנה (בת 13). בכלל אחותי יצאה הכי עצמאית מכל הילדים בבית. אבל צריך שיהיה גם לה משהו. כמו לכל ילד, רק שהיום במצב ה כלכלי העגום משהו של המדינה, אי אפשר לתת הרבה. אז יש לה רק חוג אחד, והיא עושה עם חברה חוג לילדים במושב ומרוויחה מזה כסף (משהו כמו 20 ש"ח לחודש לכל ילד) וזה עוד בא לבד מיוזמתה, והולך לה דווקא, ככה יש לה כסף לביזבוזים למיניהם.

לאחותי יש ליקויי למידה, גם לאחי יש, אבל הוא השנה מסיים תיכון. וההורים שלי צריכים עכשיו להשקיע באחותי, במיוחד במתמטיקה, כי זה הכי קשה לה. אמא שלי יודעת למצוא את כל המורים הפרטיים הכי טובים, שנים היא הייתה רצה אחרי אחי. למזלה לאחותי יש ליקויים פחות קשים משל אחי. אבל זו השקעה כספית, ולהורים שלי קשה מבחינה כלכלית עכשיו...

מקווה שיהיה לכם ל"ג בעומר שמח!

תאכלו הרבה תפו"א!

עברנו את יום המנגלים!

אתמול קמתי ב-7 וחצי בבוקר כדי לנסוע למרכז לברביקיו הקבוע עם חברים. מזל שיש תחבורה ציבורית  ביום העצמאות, זה עשה לי חיים קלים. הבעיה היא שלא ממש ישנתי בלילה, והייתי עייפה ברמות גבוהות מאוד.

המשפחה שלי ואני ברחנו מיער בן שמן, הבית של ההורים שלי נמצא במושב שהכביש גישה אליו הוא הכביש גישה למקום שבו כולם עושים את הפיקניק של יום העצמאות. היער התחיל להתמלא כבר ב-10 בבוקר, וראיתי אנשים שממנגלים בשעה הזו (מי אוכל סטייקים בשעות כאלה???).

אז נסענו לחברים שגרים במושב ליד פתח-תקווה, השנה זה לא היה משהו, לא יודעת למה, היה חסר לי משהו. אבל היה נחמד, אני שהייתי כ"כ עייפה מתישהו נרדמתי שם לאיזה שעה. כשהתעוררתי כבר התכוננו לצאת לכיוון הרכבת, ואני כדי לחזור הבייתה.

יצא לי גם לדבר עם חברים טובים שלי, אחד מהם הוא ה-X שלי מהתיכון, אולי כמה מכם מרימים גבה עכשיו, אבל אנחנו שומרים על קשר מאז שנפרדנו (שזה כבר כמעט 4 שנים). הוא היה החבר הכי טוב שלי עוד לפני שהתחלנו לצאת, היינו מדברים על הכל, והבטחנו שנשאר בקשר גם אחרי שניפרד. ובאמת זה ככה. הוא אחד האנשים הכי מקסימים שאני מכירה. אז דיברנו על דברים, סיפר לי שהוא חתם קבע, על מריבות עם החברה שלו, ועוד דברים כאלה ואחרים.

אח"כ הייתה שלי שיחה עם חבר טוב שלי  שהוא גיי, כבר המון זמן שלא ראיתי אותו. הוא גר בת"א, כמובן שהוא הזמין אותי לברביקיו שלהם, אבל אני לא יכולתי להיות בשני מקומות בו זמנית, וגם זה היה יוצא מאוחר מדיי. הבטחתי לו שאני מרשה לו לחגוג לי יום הולדת (אני כמעט אף פעם לא חוגגת), והוא יהיה אחראי על האוכל (הוא מבשל מעולה). חוץ מזה הוא הודיע לי שיש מצעד גאווה באילת, ושאני חייבת לבוא, והבטחתי לו שאני אבוא לזה עוד לפני המון זמן. זה יהיה אבל ב-21 במאי, ככה שאתנחתא קלה מהלימודים תהיה בסדר לדעתי (-:

תמונות בבלוגים

אני בטוחה שכולכם שמתם לב לזה שפתאום נעלמו לנו התמונות בבלוגים (חלק מהם לפחות) והפכו להיות X אדום בריבוע לבן. אני החלטתי לרדת לשורש העניין וגיליתי שכנראה השרת תמונות הספציפי הזה פשוט לא עובד יותר.

מה עושים? מחפשים שרת אחר.

מצאתי בכל מיני קישורים בישרא רשימה של שרתי תמונות, ובאחד מהם בחרתי להשתמש. ההוראות מאוד פשוטות, אפילו שהן באנגלית, קל ונוח להשתמש בזה. חוץ מזה, חייבים להחזיר את החיים לבלוגים שנעלמו מהם התמונות (:

אז הנה לינק עם הוראות לשרתי התמונות (אני משתמשת בשרת הראשון ברשימה).

אז איך היה יום העצמאות שלכם?