אז היה ליל הסדר, בכלל לא כמו שתוכנן במקור.
אני נסעתי לבית של ההורים שלי רק ביום שני בבוקר, היה עמוס בכבישים, אבל בגלל זה אני נוסעת ברכבת (חובבת רכבות אני). הכי עיצבן אותי זה שהייתי צריכה לחכות לאוטובוס לכיוון המושב שלי וחיכיתי לו כמעט שעה! אמא שלי שהיה לה הרבה על הראש ביקשה ממני לקחת אוטובוס, אבל היא ממש לא ציפתה שאני אחכה שעה. האוטובוס הגיע בדיוק שניה לפני שכבר התייאשתי וכמעט צילצלתי לאמא שלי להודיע לה שאני חוזרת לב"ש.
בסוף האוטובוס הגיע, אני הייתי קצת עצבנית (לחכות שעה לאוטובוס, איזו הגזמה) ונסעתי בין גבעות מוריקות לתוך יער עצים עד שהגעתי למושב שההורים שלי גרים בו.
במקור תיכננו לעשות את הסדר בבית של ההורים ולהזמין את חבר שלי ועוד כמה חברים של המשפחה. חבר שלי הודיע שהוא לא יגיע. למרות שאצלם בבית לא חוגגים. אבל כששאלתי אותו אם הוא יבוא, הוא בירר עם אמא שלו אם יש להם תוכניות, היא שאלה למה, והוא ענה לה שהזמנתי אותו. מה שקרה זה שאחיו ואחותו הגיעו ואכלו שם סתם ארוחת ערב רגילה לגמרי, אבל כל המשפחה.
נסענו לבית של חברים שלנו שגרים במושב ליד פתח-תקווה, יש להם בית דיי גדול וסלון שבקלות יכול להכיל 20 איש. אנחנו דווקא הגענו בין הראשונים (דבר מאוד נדיר במשפחה שלי שהם מאחרים כרוניים). הסדר היה מאוד נחמד, קראנו את כל ההגדה, עם כל הברכות וגם עם הלצות באמצע, היה אוכל טעים (גיליתי אוכל חדש שלא הכרתי קודם). שרנו שירים, דיברנו, היה ממש נחמד, הופתעתי, בדר"כ החברים האלה שלנו הם קצת יותר שקטים, אבל הופתעתי לטובה (-:
ביום שלישי אני בכלל תיכננתי ללמוד קצת (בכ"ז הבגרות שלי במתמטיקה מתקרבת), אבל אז אמא שלי החליטה שיש לה הרבה מצב רוח כדי להזמין אלינו אורחים (בדיוק אותם אנשים שהיינו איתם אתמול) לארוחת צהריים. היה ממש נחמד.
דיי מפליא שלאמא שלי היה מצב רוח, לאחרונה הוא נעלם, לפחות החג החזיר לה קצת ממנו...
בערב חזרתי לב"ש, סידורים קלים, לעשות כביסה, הדברים הרגילים...
היום אמא שלי ואחותי באו לב"ש, לאחותי יש עבודת שורשים לעשות ומחייבים אותם להדפיס את זה במחשב. אז הם באו עד לפה כדי להדפיס את זה במחשב. אז הם היו פה, פעם ראשונה שאחותי רואה את הבית שלי, כתבו את העבודה, הלכנו לקניון לאכול משהו, כי לא הספקתי להכין כלום...
אמא שלי שמה לב שב"ש היא עיר ששונה מרוב הארץ. האנשים פה שונים, אין להם פוזה, שקטים יותר. מאוד שונים מהאנשים במרכז שתמיד לחוצים להגיע לאנשהו ולהספיק עוד משהו. כאילו שיש פה מין שלווה שאין במרכז הארץ.
בינתיים יש עוד חג שני, אני לא יודעת אם אני אגיע או לא, זה כבר נראה כשיגיע...
זה תלוי בעצם, מה ההורים שלי מתכננים.
אבא שלי עומד לטוס לחו"ל עוד שבועיים בערך, לבולגריה.
אבא שלי כבר שנים שר במקהלה של המועצה. כמעט כל שנה הם טסים לחו"ל להופיע מול אנשים במדינות שונות (הם כבר היו בגרמניה, מרוקו, איטליה ועוד). זו התראפיה של אבא שלי, לשיר.
אני לא יודעת מאיפה ההורים שלי הולכים לגרד את הכסף הזה.
כששאלתי את אמא שלי היא אמרה שאבא שלי אמר שאם הוא יכול לממן אותי בב"ש הוא יכול להרשות לעצמו גם לטוס לחו"ל.
טוב, מה אני אגיד, אני באמת לוקחת להם חלק לא קטן מהמשכורת...
בגלל זה הדבר הראשון שאני רוצה לעשות כשאני אסיים את הלימודים השנה זה למצוא עבודה.
הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לחזור לבית של ההורים שלי.
גם בימים האלה אני לא מסוגלת להיות שם יותר מיומיים, אני משתגעת שם.
חוץ מזה שזה כבר לא הבית שלי, אולי גדלתי שם כל החיים שלי, אבל היום אין לי שם שום דבר שהוא שלי. הכל נמצא בבאר שבע, ופה הכי נוח לי, ללמוד, לישון, לחיות (לפחות בינתיים). חוץ מזה שמוצא חן בעיני לגור לבד, להיות עצמאית, ללמוד לבשל ולהסתדר בלי שההורים תמיד באזור. וכן הכי כייף זה שאני לא חייבת דין וחשבון לאף אחד, אני יכולה לעשות מה שבא לי ולספר רק מה שנראה לי. ת'אמת שלא ידעתי שזה יכול להרגיש כ"כ טוב, אם הייתי יודעת אולי כבר מזמן הייתי עושה את זה.
עד כאן להיום...
מקווה שהיה לכם חג מדהים.
תהנו מהחופש (למי שיש)
ובכלל מהאביב שסוף סוף הגיע (:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
