היה צריך להיות לי מבחן ביום שישי, מבחן חשוב, מתכונת במתמטיקה. אבל לאחרונה אני לא יכולתי לשבת על החומר, בכלל נראה לי כאילו שכחתי הכל. אז בסוף לא ניגשתי.
הגעתי להורים שלי לסופ"ש והרגשתי שזו הייתה טעות חמורה. למה טעות? כי אני לא מצליחה ללמוד בבית שלהם, אין לי שם איפה לשבת וללמוד, והם תמיד נמצאים בסלון או במטבח ואני לא יכולה להתרכז במתמטיקה כשהטלוויזיה צורחת בקולי קולות. חשבתי שאולי אני אבלה איתם קצת זמן, אבל אף אחד מהם כמעט ולא היה בבית, ביום שבת הם בכלל נסעו לחברים. אני ניסיתי ללמוד אך ללא הצלחה )-:
חזרתי לב"ש, מרגישה יותר טוב, אבל גם יש לי הרגשה שהשבת הזו הייתה ביזבוז גמור של הזמן שלי, פשוט לא עשיתי כלום.
בחזרה ל...
כן, אני מודה, אני לא עושה את זה בדרך כלל. והלב שלי היה שבור, ובאותו שבוע אני פשוט כבר לא ידעתי מה לעשות. כי הבן אדם לא התנהג כאילו הוא לא רוצה להיות איתי, אלא להיפך.
הוא ביקש ממני לחזור, והסכמתי, כי אני אוהבת אותו מאוד.
הוא סיפר לי איך הוא היה יושב בכיתה ומסתכל עלי, עצובה, מתעצב מזה, והכי הפריע לו שהוא לא יכול להתקרב אלי, לגעת בי, לנחם אותי.
בסוף, הוא הבין שהוא אוהב אותי, ההורים שלו, כל כך לא מצא חן בעיניהם זה שאנחנו יחד. כי כל הדברים שמשתמעים מזה, כמו זה שהוא מבלה יותר זמן איתי, נפתח לדברים חדשים, משנה את הגישה שלו לחיים, מקבל החלטות בעצמו, הפריעו להם. כי הוא היה תלוי בהם כל הזמן, ועכשיו הוא כבר לא, הוא מחליט לבד, הוא בונה את עצמו לישות עצמאית.
הוא סיפר לי שאחיו היה בסופ"ש אצלהם בבית, הם כבר חודשיים לא דיברו, ועכשיו הם מדברים, לא כמו פעם. בכל אופן, אחיו היה נורא עצבני, והתנהג ממש לא יפה להורים שלו. אבא שלו אמר לחבר שלי שזה בגלל שהם לא מדברים כמו פעם, אבל אח שלו הרס את כל מה שהיה שם. חוץ מזה שאח שלו היה רגיל שהוא מגיע אליו בזחילה לכל בעיה קטנה, והיום הוא כבר פותר את הבעיות שלו לבד, או פונה לחברים טובים שלו ולא לאחיו.
אני לא חושבת שזה בסדר שאבא שלו מפיל את העניין הזה עליו, זו בכלל לא אשמתו. אח שלו צריך להיות קצת פחות אגוצנטרי ויותר מתחשב, ולהוריד את עצמו ממגדל השן שהוא עלה אליו.
אמא שלי וחיידק ההליקובקטר פילורי
אז זה השם של החיידק שהתנחל לאמא שלי בבטן, או יותר נכון במעיים. היא ביקשה ממני לחפש לה מידע על זה באינטרנט. כמה מעצבן זה שרוב המידע הוא באנגלית (ולי אין כוח לקרוא את זה ואמא שלי לא קוראת אנגלית).
אז מצאתי כמה דברים מאוד בסיסיים בעברית.
זה בעצם חיידק שאפשר לחיות איתו כל החיים והוא בכלל לא יתפרץ. צריכים להיות תנאים מסויימים כדי שהוא יגרום לבעיות (מתח, מערכת חיסונית ירודה). יש לחיידק הזה טיפול, למעשה יש את החיידק הזה לכל כך הרבה אנשים שאפילו יש לו אתר משלו (באנגלית) ועיתון משלו (באנגלית) ששם מספרים על כל החדשות בתחום.
אצל אנשים שיש להם את החיידק הזה הם צריכים לשמור כל החיים שלהם על תזונה מאוד מסויימת, יש דברים שאסור להם, או יותר נכון לא מומלץ להם לאכול. ובין היתר יש דברים שאינדיווידואליים לכל אדם.
לאמא שלי נורא קשה עם זה שהיא לא יכולה לאכול לחם למשל, ובכלל יש כל כך הרבה דברים שגורמים חומציות בקיבה. והחומציות הזו היא מה שהחיידק הזה ניזון ממנו. פעם אגב, היו קוראים לתופעות של זה אולקוס (זה בטח נשמע מוכר יותר לא?).
אז להוציא כאבים, החיידק הזה יכול לגרום לקרע בקיבה (ואז הזיהום יכול להתפשט בכל חלל הבטן) דבר מאו מסוכן, וכן הוא מעודד סרטן.
אמא שלי עשתה השבוע צילומי רנטגן כדי לראות מה הולך שם, הרופאים אמרו שהם תקינים, אבל היא הלכה איתם לאונקולוג (היא עושה דיקור סיני אצל האונקולוג הזה) שאמר שהם באמת טובים (ז"א שאין סיבה לדאגה) אבל בכל זאת לעשות את הביופסיה (לכל מקרה). בכלל אנשים שיש להם את החיידק הזה צריכים להיות במעקב שנתי ובבדיקת גסטרו' פעם בשנה כדי לבדוק שהחיידק לא עשה להם שום נזק.
בשיטוטיי באינטרנט אחרי החיידק גיליתי אתר נחמד, קורים לו כל מה שרופאים אינם מספרים לך מצאתי שם הרבה דברים שימושיים. ואני לא טיפוס חולני, אבל באמת לפעמים הרופאים לא אומרים לנו כל מיני דברים...
פסח קרב ובא
למעשה היה אמור להיות לנו חופש ממחר, אבל כמה מרצים החליטו לעשות לנו שיעורי השלמה בחופש הזה, ככה שכל שבוע הבא שלי אני לומדת )= לא נורא כל כך רק שרציתי להשלים חומר שחסר לי, ועכשיו אולי זה יידחה עוד...
החגים הגדולים (ראש השנה ופסח) תמיד נחגגים אצלנו בתוך המשפחה. פעם היו אלה ארוחות גדולות במיטב המסורת, היום זה כבר הצטמצם מאוד. או למשפחה המצומצמת (אנחנו, סבים סבתות ודודים פה ושם) או עם חברים (שזה היה הרבה יותר נחמד ומשעשע).
בגלל המחלה של אמא שלי ממש אין לה כוח לעשות ארוע גדול. היא ממש לא מתכוונת להזמין את המשפחה אלינו, אז היא חשבה על משהו מצומצם. בעצם יש 2 אופציות, מכיוון שיכול להיות שנוזמן לזוג חברים או שנהיה בבית.
אצל חבר שלי הם לא חוגגים את פסח, הם למעשה לא חוגגים אף אחד מהחגים (העיקר שאמא שלו מדליקה נרות ביום שישי). לדעתי זה חשוב לשמור את המסורת, זה לא משנה כמה אתה מאמין בדת, המסורת זה מה שמאחד ונותן ערכים חשובים.
סיפרתי את זה לאמא שלי והיא העלתה רעיון שאם נשאר בבית אני אזמין אותו להיות איתנו בפסח...
דבר שעדיין בגדר רעיון.
עד כאן להפעם...
שיהיה לכם שבוע נפלא!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
