אני חושבת שבפעם האחרונה שחיכיתי ככה לחופש, זה היה לפני פסח
ואז, כמה ימים לפני ערב החג סבא שלי אושפז בבי"ח, עבר ניתוח חירום, התנדנד בין החיים למוות
אמא שלי ביטלה את פסח, לא היה לה חשק לחגוג את החג
ובסוף עשינו במתכונת ממש ממש מצומצמת
רק אנחנו המשפחה הקרובה
חופש ומנוחה לא היה לנו, לא אצלינו בכל אופן24/7 היינו איתו בבי"ח במשמרות במשך שבועיים
ואחר כך כשהוא עבר לשיקום
ואחר כך כשהוא חזר הבייתה
ואחרי חודשיים לספר לו מה קורה באמת
ולקרוא על זה
וללמוד על זה
ולהגיע למצב שהוא עושה בדיקות
ועוד לפני שזה מגיע לרופא (זה לוקח זמן)
לדעת לקרוא את התוצאות של כל הבדיקות שהוא עושה
ולהסביר מה זה אומר
(ואחר כך לבדוק אם אמא כדי לדעת אם באמת צדקתי)
ושגרה של טיפולים
ושגרה של ארוחות בשבת או בשישי עם כל המשפחה
שמצד אחד זה נחמד ומצד שני לעשות את זה כל שבוע זה מעייף
במיוחד את אמא שלי אבל לא רק
היום סבא שלי במצב טוב, הכוח חוזר אליו תודות לטיפול המסור שהוא מקבל
הוא אפילו חזר לנהוג אחרי לא מעט זמן שהיו לו תופעות לוואי מהכימו שמנעו ממנו את זה
(אם כי אנחנו עדיין מעדיפים שהוא לא יעשה את זה).
הטיפולים עובדים טוב, יש תוצאות טובות
זה מעודד
המון דברים השתנו בחודשים האחרונים
גם אבא שלי הוריד הילוך בעבודה שלו
ועכשיו הוא יעבוד קצת פחות
אבל יהיה לו יותר זמן לנוח
בכל זאת הבן אדם לא צעיר
ולהעביד את עצמו ב2 משמרות ביום לאורך זמן לא עשה לו טוב
בן אדם צריך לדעת לנוח גם כשצריך
ולהכיר את מגבלות הגיל שלו
גם לאמא שלי יש את הקטע הזה
שהיא עושה דברים שכבר לא מתאימים לגילה
ואז זה עושה לה לא טוב
השנה אחי הולך לחגוג את החג עם המשפחה של חברה שלו
כן הם בדרך לחתונה הוא כבר דיבר על זה איתנו כי הוא מתכנן להציע לה והוא מחפש רעיונות רומנטיים ומפתיעים
אמא שלי נעלבה מזה שהוא לא יהיה איתנו בערב חג
כי אנחנו משפחה קטנה, אנחנו מוגבלים בגלל שלא נשאיר את סבא וסבתא שלי לבד
לכן אנחנו גם לא נוסעים למקומות אחרים אלא מארחים בבית
והמשפחה של חברתו של אחי היא משפחה גדולה
כל ששת האחים ומשפחותיהם יגיעו לחג
במשפחה קטנה חסרונו של אדם יותר מורגש
ולאמא שלי זה מפריע שהוא לא יהיה
וגם קצת שנהיה רק אנשים מבוגרים ושלא יהיו כמעט צעירים
כשהייתי ילדה החגים תמיד היו עם המשפחה המורחבת מהצד של אמא שלי
יותר נכון לדייק מהצד של סבתא שלי
שם הם היו 4 אחים, היום רק סבתא שלי נשארה
ו-2 האחים שלה היו מנהלים את שולחן החג
אם זה היה בפסח ואם בראש השנה
וכמובן היו הילדים שלהם - שהם פחות או יותר בגיל של ההורים שלי
והנכדים שלהם
30-50 איש (ולפעמים גם יותר) בשולחן החג היה משהו שגדלתי איתו
היום כבר אין את זה
אין את הדבק שמחזיק את כולם
וכל אחד התפזר לכיוון שלו
למקום שנוח לו
אצלי, בעבודה שלי, שאני לא מדברת עליה כאן הרבה
יש שגרה, שמורכבת מהמון עבודה
למעשה מסוף יוני אני עושה עבודה של 3 אנשים
ואם להודות על האמת, זה נורא נורא מתיש אותי
אני אוהבת את מה שאני עושה, ואתם באמת לא שומעים אותי מקטרת הרבה
כמו שהיה בשנים קודמות במקומות אחרים
אבל הגעתי למצב שאני מותשת
שאני צריכה (חייבת) חופש
והחגים שבאים הם דבר מבורך מאוד מבחינתי
למרות שסוכות לא יהיה קל
היות ויש לי פרוייקט שאמור להתחיל ולהסתיים אז
וסביר להניח שאעבוד מהבית (אז זה לא יהיה ממש חופש)
ואחרי החגים גם מתחיל הסימסטר האקדמי
ולמרות שאני מחכה לו בכיליון עיניים
אני יודעת שאם בעבודה שלי העומס יישאר כך
זה לא יהיה קל
המון דברים קרו בשנה האחרונה
זו הייתה שנה לא קלה ללא מעט אנשים
אני באמת מקווה שהשנה הבאה תהיה יותר טובה לנו
התחלות הן תמיד גם סוף...
שיהא זה הסוף לאכזבות,
הסוף למריבות לשנאה ולמלחמות.
שתהא זו התחלה של ימים טובים, ימים של שקט
שנת הגשמת חלומות, ידידות ואהבה
שתהא השנה הקרובה שנה מדהימה,
שנה טובה לאדם ולאדמה
שנה טובה ומתוקה
שנת בריאות והצלחה
שנת שלום והקשבה
והכי חשוב, שנת אהבה
ולכולנו שתהיה שנה טובה ומתוקה!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
