לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

היא כבר כאן!


 

השנה לשם שינוי לא היינו המארחים בחג

נסענו לבית של בת דודה שלי שגרה במושב ליד זיכרון

בהתחלה תיכננו לארח פה את ארוחת החג עם סבא וסבתא שלי ודודה שלי והבת שלה

אבל אז קיבלנו הזמנה מבת דודה שלי

יש לה סרטן השד, גנטי, ולפני 3 חודשים עשו לה כריתה מלאה

ופתאום היא גילתה עוד גוש והבדיקה הראתה שזה ממאיר, ועוד לא הגיעו התוצאות הספציפיות מהמעבדה

ואף אחד לא יודע מי, מה מו

וזו סוג של עננה כזו מעל המשפחה

 

אמא שלי בהתחלה התנגדה בגלל הנסיעה

בעיקר בגלל הפקקים

כן היו פקקים

נסענו בכביש 6 ובדרך לשם נתקענו בפקק של חצי שעה בין מחלף עירון למחלף תות

אבל מעבר לזה היה דיי חלק

ובדרך חזרה בכלל לא היו פקקים

 

אבל האמת, שבדרך כלל אנחנו לא עושים את החגים עם המשפחה מהצד של אבא שלי

בפעם האחרונה זה היה לפני 3 וחצי שנים, חג פסח

ואני זוכרת את זה היטב כי גרתי עוד בדירה בתל אביב והתקלקל לי המקרר בדיוק יום לפני הערב חג

ואי אפשר היה למצוא טכנאי שיתקן וכל האוכל שהיה לי שם התקלקל

אז כשאמרתי לאמא שלי שהפעם האחרונה שהתארחנו אצלם לחג הייתה כל כך מזמן

היא עשתה את החושבים שלה, והחליטה שניסע לשם

כמובן שהיה צריך להסביר להורים שלה את העניין הזה

אבל הם קיבלו את זה בהבנה

 

בכלל עבורי זה היה יום דיי עמוס כי עבדתי בבוקר

והגעתי הבייתה רק בשעה 14:30

הספקתי לאכול משהו

לחטוף שנ"צ

והופ מקלחת ונוסעים

 

הייתה לנו ארוחת חג מאוד יפה

שם לא ממש מקפידים על הברכות

אבל בגלל הילדים משתדלים שיבינו את מהות החג

למה אוכלים רימון, למה אוכלים דג, למה תפוח בדבש

 

בכלל לשתי בנות הדודות שלי יש ילדים

מה שהופך את כל האירוע להרבה יותר שמח וצבעוני ורועש

הילדים משחקים, המבוגרים מדברים על הא ועל דא

מחמיאים על האוכל

מדברים

קצת פוליטיקה, קצת המצב הכלכלי, קצת על המצב הבטחוני, קצת על המחאה החברתית

 

קצת מוזר כי אנחנו לא רואים כמעט את הצד הזה של המשפחה

בעיקר כי הם גרים "רחוק" (שעה נסיעה)

וזה נורא מוזר כי פעם המרחק לא היה מפריע כל כך

 

סעודת החג הייתה נפלאה

הייתה אווירה מעולה

הבית של בת דודה שלי מעוצב בצורה שנעים להתארח בו

ואני בטוחה שגם נוח לארח

רק חבל שהיינו צריכים לצאת כל כך מוקדם (אמא שלי הלחוצה שחס וחלילה לא נתקע בפקקים בדרך חזרה)


אומרים ש...

אופטימיסט נשאר ער עד חצות, כדי לראות את השנה החדשה נכנסת.

פסימיסט נשאר ער, כדי לוודא שהשנה הקודמת חלפה

 

מאחלת לכולנו שנה טובה ומתוקה

שנה של שגשוג ופריחה

שנה של הגשמת חלומות וכמובן כל המשאלות

שנה של בריאות, שלווה ונחת

שנה של שפע, אור וברכה

שנה מלאה אהבה

שתהיה לנו שנה מדהימה!

 

 

נכתב על ידי , 29/9/2011 11:08   בקטגוריות ההורים שלי, המשפחה שלי, ענייני בריאות, ראש השנה, חגים  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-1/10/2011 01:07
 



אני לא סובלת כש...



ההורים שלי מזמינים אנשים שאני לא סובלת לחגים
יש מעט מאוד אנשים שעונים על ההגדרה הזו
ה"משפחה" של אבא שלי
והגרשיים בכוונה, כי לבן של הבן דוד של אבא שלי קשה לי לקרוא משפחה
הם לא נמצאים בקשר איתנו, הם לא מתקשרים בעצמם אף פעם, הם מעולם לא הזמינו אותנו (או רק את ההורים שלי) אליהם.
והחלק הכי אירוני - הם בגלל לא יהודיים!

אמא שלי הרשתה לאבא שלי להזמין אותם לראש השנה בטענה שאבא שלי בדיכאון כי אין לו משפחה
שני ההורים של אבא שלי נפטרו
אחות של אבא שלי גרה בצפון, ואמא שלי לא תרצה לנסוע לשם אפילו אם היא תזמין אותנו (והיא לא תזמין אותנו אחרי שאמא שלי אמרה שאנחנו עושים את החג פה).
אמא שלי טוענת שזו המשפחה היחידה של אבא שלי
אני מצטערת, אני בכלל לא רואה בהם אפילו צל של ענף מהמשפחה שלי
אח של סבא שלי ז"ל (אבא של אבא שלי) התחתן עם אישה בריטית נוצריה אחרי מלחמת העולם השניה, הם הלכו לגור באוקריאנה
בן דוד של אבא שלי - שהוא היה נוצרי (כי אמא שלו הייתה נוצריה) עלה לארץ לפני כעשור עם אשתו (הנוצריה), הוא נפטר אחרי כמה שנים מסרטן, אשתו אישה מאוד נחמדה נשארה בארץ, עובדת קשה מאוד ושולחת כסף לילדים שלה שגרים באוקראינה.
אחד הבנים שלה גם הוא נוצרי, עלה לארץ עם אשתו והילד שלהם (שגם הם כמה מפתיע נוצרים) בזכות חוק השבות שמאפשר להם את זה (וכמה מפתיע הם קיבלו סל קליטה כמו כל העולים החדשים).

משפחה בשבילי, זה לא רק קשר גנטי
למרות שבמקרה הזה גם הקשר הגנטי קלוש ביותר
משפחה בשבילי זה אנשים שאכפת להם
אנשים שנמצאים איתנו בקשר
אנשים שמזמינים אותנו אליהם
האנשים האלה, למעט הסבתא (אשתו של הבן דוד שנפטר) שהיא בקשר עם אבא שלי פעם ב..., בכלל לא בקשר איתנו, הם לא יהודיים. בשביל מה להזמין אותם לראש השנה? החג הזה לא אומר להם שומדבר!
ובכלל צריך להביא אותם לפה ולהחזיר אותם, כי אין להם רכב
בפעם הקודמת אבא שלי היה צריך לקום באמצע הארוחה ולהחזיר אותם הבייתה

בכלל זה מעצבן שחצי שולחן ידבר ברוסית והונגרית

הדבר הזה יהרוס לי את כל ארוחת החג
אני לא סובלת את האנשים האלה (הבן של הבן דוד ואשתו)
עדיף היה להזמין סתם אנשים מהרחוב, לפחות הם יהיו אסירי תודה שהזמנו אותם, והחג הזה הוא בעל משמעות עבורם
לא סתם עוד ארוחת ערב חסרת משמעות

זה שיש לנו אותו שם משפחה, זה לא הופך אותנו למשפחה


נכתב על ידי , 3/9/2010 11:26   בקטגוריות אנשים מעצבנים, ההורים שלי, חגים, ראש השנה  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-6/9/2010 22:19
 



ערב חג עם סטטוס מיותר



במקור, הערב חג היה אמור להיות אחר לגמרי.
משפחתי, אנשים שאנחנו מכירים כל חיינו.
בפועל, זה ממש לא היה ככה

זה התחיל מזה שאבא שלי החליט להזמין קרובי משפחה שלו (זה יותר רחוק מקרוב) שהם בכלל נוצריים.

איך בכלל יש לי נוצרים במשפחה?
אח של סבא שלי (אבא של אבא שלי) אחרי השואה, התחתן עם אישה נוצריה, הם חיו את כל חייהם יחד באוקראינה. נולדו להם שלושה ילדים, שכל אחד מהם גם התחתן עם אישה נוצריה. וגם הילדים של הילדים שלהם התחתנו עם נשים נוצריות. למרות שהטענה שאין שם דת שלטת. אין להם ולו צל של מושג על המנהגים היהודיים, ואני דיי בטוחה שיש להם מושג לגבי אלה הנוצרים.
הם עלו לארץ בזכות חוק השבות שנותן להם אופציה לעלות לפה.
בן דוד של אבא שלי ואשתו עלו לפה בגיל מאוחר. הוא בכלל לא טרח מעולם ללמוד עברית. היא דווקא כן, והשתלבה מאוד מהר בעוד הוא נשאר מבודד ומובטל. היא התחילה לעבוד כשאת רוב המשכורת שלה היא שלחה לילדים שלה שגרים באוקראינה, כי המצב שם לא טוב כלכלית וכל סכום כסף שהיא שלחה הפך את החיים שלהם ליותר קלים.
לאחרונה אחד הבנים שלהם עשה עליה, כשאני אומרת לאחרונה זה לפני 4 חודשים (הוא ואשתו). הוא דווקא למד עברית, אשתו ממש לא והבן שלהם יודע פה ושם כמה מילים.

בכל מקרה, אבא שלי החליט משום מה להזמין אותם לארוחה. מילא אם הם היו יהודים עוד איכשהו הם היו מתחברים לדת, למסורת. אבל הם לא הבינו בכלל מה פשר כל הארוחה הזו, למה הברכות והאוכל המוזר. דברים שאנחנו גדלים עליהם מילדות. האוכל, זה משהו סימלי שבא להגיד משהו אחר.
גם שכולנו ישבנו ודיברנו, הם לא ממש השתתפו בשיחה, ולרוב דיברו בינם לבין עצמם ברוסית.
וגם, בגלל שאין להם רכב, אבא שלי היה צריך להביא אותם ולהחזיר אותם. מילא להביא אותם זה לא הפריע כל כך, אבל כשהם רצו ללכת מוקדם (סביבות 8 וחצי), זה שבר את כל הערב.
בדרך כלל בארוחות משפחתיות כאלה, שקורות לרוב רק בחגים, אנחנו יושבים עד השעות הקטנות של הלילה ומדברים.
אבל ברגע שמשפחה קמה והולכת זה דיי שובר את כל הערב, כי אז גם אנשים אחרים רוצים להתקפל וללכת.

***
תוספת מאוחרת:
אמא שלי אמרה שהם היו ממש אסירי תודה שהזמנו אותם.
מלבדינו אין להם משפחה בארץ בכלל.
וזו הייתה הפעם הראשונה שהם בכלל התארחו אצל מישהו מאז שהם עלו לארץ.
****

אבל הדבר שהכי שבר את הערב זו  דודה שלי, אחות של אמא שלי. כי היא לא מוכנה להשכיב את הילדה שלה לישון בכל מקום שהוא לא הבית שלה. ומה לעשות ילדה קטנה בת כמעט שנתיים צריכה לישון ב9 בערב. אבל לא, היא לא תשכיב אותה לישון בחדר של אחי או אחותי, אז גם היא רצתה ללכת הבייתה מוקדם. וזה עוד אחרי שחיכינו לכבודה שתגיע, כי כשאמא שלי קבעה עם כולם ב18:30, היא רק יצאה מהבית שלה (רמה"ש) רק ברבע ל-7.
ועם כל הכבוד, אני זוכרת אותנו בתור ילדים קטנים בארוחות חג משפחתיות עם 70-80 איש, ואני לא זוכרת פעם אחת שההורים שלי קמו מוקדם מהשולחן והלכו הבייתה בגללנו הילדים. היינו משחקים, ואם היינו עייפים תמיד הייתה איזו מיטה שהיינו נשכבים עליה או משהו.
ככה שמצאנו את עצמינו מתקפלים בסביבות השעה 21:00, היא גם הייתה ההסעה שלי חזרה לת"א (ואני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שלא עזרתי להורים שלי לקפל את הבלאגן שנשאר, זה גם הרגיש לי מוזר כי תמיד היינו מנקים ומסדרים את הכל שלא יישאר שום דבר למחר).
דודה שלי (אחות של אבא) והמשפחה שלה נשארו עד סביבות 23:30

לי אישית זה הרגיש כאילו כל הערב הזה היה מיותר.
אין לי מה להעיר על האוכל, במשפחה שלי תמיד יש אוכל טוב ומושקע (במיוחד בחגים)
וזה לא שלא כייף לי להיות עם המשפחה שלי, במיוחד המשפחה המורחבת, שזה דבר דיי נדיר שזה קורה בשנים האחרונות. אבל לבוא לשעתיים שלוש לאכול וללכת זה נראה כמו סתם משהו, זה לא הרגיש לי כמו ערב חג, זה הרגיש נורא סתמי ולא קשור לשום דבר.


נכתב על ידי , 19/9/2009 10:32   בקטגוריות אכזבה, אצל ההורים שלי, המשפחה שלי, חגים, ראש השנה  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-22/9/2009 23:44
 



Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)