מכירים את זה שאתם מדברים או כותבים על מישהו שלא דיברתם איתו כבר כמה זמן, ופתאום יום אח"כ הוא מתקשר?

זה בדיוק מה שקרה לי אתמול, אחרי שפירסמתי את הפוסט הקודם, שהוא כולו פנטזיה שהייתה לי בשנה שעברה על ג' (עזבו שכל זה גם התגשם אח"כ, עניין שולי). בכל מקרה הוא התקשר אלי אתמול בבוקר, במקרה הצליח לתפוס אותי. קפצתי אליו לכוס קפה, היה נחמד לאללה.

זה מצחיק אנחנו גרים 5 דקות אחד מהשניה ובקושי יוצא לנו להתראות, כל אחד מאתנו עסוק בדברים שלו.

הוא קנה לבת שלו ארנבות מתוקות כאלה. הוא גם סיפר לי שהוא קנה את הבית שהוא גר בו. בלי להישמע יותר מדיי ביקורתית, הבתים בד' נראים דיי זוועה, לפחות הישנים שבהם, למה לקנות דבר כזה? לא אמרתי לו את זה... האמת שבגיל שלו אנשים כבר די מבוססים וכו'...

מכירים את זה שאתם חולמים על מישהו, הבן אדם האחרון שחשבתם שתחלמו עליו, ופתאום מתעורר בכם צורך עז להתקשר אליו (ואז הוא כולו בהלם מהטלפון). חלמתי על ה-X שלי, הפתעתי אפילו את עצמי, בכל התקופה שהיינו יחד לא היה לי ולו חלום אחד עליו. טוב זה לא היה חלום רומנטי או משהו, הוא פשוט היה שם (עם שיער ארוך).

אז יום אח"כ התקשרתי אליו, ברור שהוא היה בהלם מזה שהתקשרתי על דעת עצמי (בדר"כ הוא זה שמתקשר, למה הוא עסוק).

התלונן לי שהחיים קשים (אם החיים שלו קשים מה אני אגיד). אמר שהשותף שלו עולה לו על העצבים. רק תחשוב שהשותף הזה, היה פעם חבר טוב שלו. אבל כנראה שזה בן אדם שפשוט לא מסוגל לחיות עם אנשים אחרים. מילא לחיות עם מישהו ולא להחליף מילה כמעט ביניכם, אבל מישהו שחושב שהכל מגיע לו ומתנהג כמו איזה מלך ואתה העבד שלו, זה כבר משהו אחר...

וה-X שלי אתם מכירים אותו, הוא מהטיפוסים הוותרניים האלה, למרות שהיום לפעמים הוא קצת עומס על שלו, אבל מעדיף לשמור על "שלום בית" מאשר להתחיל לריב, גם אם הדבר מוצדק.

גם החברה שלו שונאת את השותף שלו, הוא מתנהג אליה מגעיל (ואותה אני באמת שלא מכירה אנחנו לא מדברים על החברה שלו).

צרות של עשירים מה שנקרא, אבל אתם יודעים, כל עוד אתם לא מכירים משהו אחר, זה נראה לכם ממש קשה.

מכירים את זה שיש אנשים שחייבים להשקיע את עצמם רק בדבר אחד ולא להתפרש על כמה תחומים שונים.

קיבלתי מייל מחברה שלי שכתבה לי שבגלל שהיא לומדת לפסיכומטרי היא משקיעה אך ורק בזה ולא עונה למיילים וגם לא עושה ספורט וכו' היא רק חיה ונושמת פסיכומטרי עד למבחן (שזה יוצא 20-21 באפריל). כל דבר שאינו קשור למבחן היא לא עוסקת בו.

כתבתי לה בתגובה שזו הגזמה פראית, כי נכון שזה מבחן שצריך להצליח בו, אבל לא צריך לקבור את החיים מעכשיו לעוד כמעט חודשיים בגלל זה.

היא אמרה לי שהיא ידעה שאני אגיב ככה, והיא בכלל לא קראה את כל ההודעה, רק את השורה הראשונה.

לא הבנתי מה זה קשור בכלל.

אני לא חושבת שצריך להשקיע את עצמך כל הזמן רק בדבר אחד. ברור שאנשים רוצים להצליח במבחן הזה. גם ידוע שהסיכוי להוציא את הציון שרוצים בפעם הראשונה הוא דיי קלוש (רוב האנשים עושים את המבחן הזה לפות פעמיים, תלוי מה הם רוצים ללמוד).

אני רק חושבת מה יהיה כשהיא תלמד באוניברסיטה, 3 שנים לא יהיה עם מי לדבר רק בגלל שיש מבחנים בכמה מקצועות שונים בדרך?

טוב כנראה שהקצנתי את זה יותר מדיי...

באמת שאני מאחלת לה את כל ההצלחה שיש במבחן הזה, ושהיא תוציא את הציון שהיא רוצה.

אני פשוט לא מבינה את ההתנתקות הזו מהכל, זה הכל...

מכירים את זה שיש מישהו שאומר לכם משהו כל בוקר, ופתאום הוא הפסיק להגיד את זה ואתם תוהים למה. ובכלל אולי זה סתם?

ככה זה היה איזה שבוע, אור, מהעבודה שלי, פתאום הפסיק להעיר לי את ההערות הקטנות האלה. מצחיק נראה כאילו התרגלתי לזה (ואולי באמת התרגלתי לזה).

הוא חזר לזה שוב, כמה משעשע יכול להיות הבן אדם, מאיפה הוא מצליח למצוא את כל ההערות האלה? באמת צריך לזה המון תושייה.

אתמול הוא שאל אותי למה אין שום דבר ביני לבין השותף שלי. נו באמת הוא שותף שלי למה שיהיה ביננו משהו? ובכלל הוא לא הטיפוס שלי (ילד טוב של אמא ואבא כזה).

אני חושבת שאור הוא אחד מהאנשים היחידים שמצליחים לגרום לי לצחוק בימים אלה, שחסר בהם הרבה, אבל אין בהם מקום לכלום.

עד כאן להפעם...

שיהיה לכם המשך שבוע מדהים!

ביום רביעי, קבעו לי סוף סוף פגישה עם המנהל של טומשין. אחד הימים הכי עמוסים שהיו לי בשבוע האחרון. היום שלי התחיל ב-5 וחצי בבוקר.

הגעתי לפגישה מתה מעייפות. לא יצא מזה הרבה האמת. את הכסף שלי אני לא אקבל בחזרה, מה שלא יהיה. לפי החוזה שלהם מגיע לי רק 25% מהסכום (משהו כמו 700 ש"ח). המנהל המליץ לי להקפיא את הקורס, ואם אני ארצה לקחת אישזהו קורס, לא חשוב איזה, אני אוכל מתי שאני רוצה. אז הקפאתי את זה. אולי אחי יצטרך את זה מתישהו.

אני בכל מקרה אם אני ארשם שוב ללימודי פיזיקה לבגרות זה לא יהיה שם, בוודאות.

יום חמישי נפגשתי עם אחי.

הוא כרגע עושה קורס האמרים בצאלים. קור איימים שם. נוהגים כל היום ולפעמים גם כל הלילה. אבל הוא, התפקיד הזה תפור עליו.

סתם ישבנו בבורגר קינג ואכלנו, הסתובבנו קצת בקניון, דיברנו על דברים, ואז הוא נסע להורים שלי.

חבר מהצוות שלו מתארס היום, הוא גר באיזה יישוב בשומרון, וההורים שלי לא ששים לתת לאחי לנסוע עד לשם. לא ממש סימפטי, במיוחד לא בלילה.

לשם שינוי בעבודה שלי נתנו את הלו"ז לשבוע הבא בזמן.

לפני שבוע עד יום שני לא ידענו מה הולך להיות אתנו במשך השבוע. זה מעצבן, כי אנחנו מתכננים את השבוע שלנו לפי המערכת בעבודה.

חוץ מזה שעושים אצלינו סקרים של חברת SIM, כבר יותר מחצי שנה זה ככה, שואלים אותם כמה הם שבעי רצון מהשירות של הכבלים. האמת שיש הבדל בין השירות שהיה כשרק התחלתי לעבוד שם לבין המ שיש היום, גם היחס של החברה השתנה.

מי מכם שיש לו כבלים בטח שמע כבר על VOD שיש בערוץ 1. קצת יקר למען האמת, התקלות שם יכולות לשגע פילים. אבל סוף סוף פתחו לנו את השירות במוקד, מה שאומר שעד עכשיו כל מה שידענו על זה היה תיאורטי בלבד. אתמול במשמרת ראיתי את הסרט "מה נשים רוצות" סרט מעולה עם מל גיבסון, מצחיק בטירוף (אפילו שהוא ישן יחסית).

חוץ מזה חברים של המשפחה רוצים להכיר לי מישהו.

לפי מה ששמעתי מאמא שלי בוא בן 35 (קצת גדול עלי) והוא גר בגעש.

זה מוזר כשדבר כזה מגיע מאמא שלי בכלל, אנחנו ממש לא מדברות על דברים כאלה.

ובלי שום קשר אמרתי לה שזה לא ממש מתאים, כי אין לי זמן להכניס לחיים שלי מישהו מב"ש, אז להכניס מישהו שגר במרחק שעתיים מפה, זה בכלל מוגזם, במיוחד בהתחשב בעובדה שאין לי כוונות לעבור לאיזור המרכז בשנה הקרובה.

ביום ראשון אני חייבת לתפוס את השותפים שלי לשיחה

אני תמיד נשארת פה בשישי-שבת, גם בגלל הלימודים וגם בגלל העבודה. הם נוסעים למשפחה שלהם.

אבל הם תמיד, תמיד משאירים פח מלא וגולש על גדותיו, וכן הם משאירים כיור מלא בכלים. ככה שגם אם אני רוצה להדיח את הכלים שלי זה קצת בעייתי.

לא אני ממש לא מתכוונת להדיח את הכלים שלהם, אין לי זמן לזה, וגם אין לי כוח לזה, ובכלל אני ממש לא אוהבת להדיח כלים.

ולמה שאני אעשה את זה בכלל?

זה לא שיש לי עודפי זמן פנוי גם ככה...

שיהיה לכם המשך סופ"ש מדהים!

(צאו החוצה, יש יום יפה בחוץ!)

לחברים שלי שכולם גרים במרכז

לצאת לאנשהו וגם בשלוש בבוקר יהיו חנויות פתוחות

לעיר שהיא שוקקת חיים גם בשעות הקטנות של הלילה (ולא סתם קוראים לה עיר ללא הפסקה).

ליציאות עד אור הבוקר

לעצמי, לפני שהגעתי לב"ש, אז הייתי שמחה יותר, מאושרת יותר

לאוטובוסים, שבעיר הזו מפסיקים בחמש אחה"צ ולאף אחד לא אכפת!

לארוחות שישי בערב יחד עם כל המשפחה שלי

לחמין של שבת

לבישולים של אמא

להרגיש חופשייה

טיולים של סנייפלינג, כבר כמעט 6 שנים שלא עשיתי

ליציבות כלכלית, שמה שאני לא אעשה, אני לא מצליחה למצוא אותה

לדעת שיש שם מישהו שיהיה שם בשבילי מתי שאני אצטרך

להרגשה של יחד, כי באמת שנמאס לי להיות לבד

לדברים הפשוטים בחיים (כי לאחרונה הכל נעשה מסובך)

נפלת חזק

ותודה שאתה בכלל לא שולט בחיים שלך

משותק

רגשני מנותק

תודה שנפלת חזק....

איפה הילד / נפלת חזק