לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כמה דברים שלא יצא לי לגעת בהם


 

כי פשוט הייתי עסוקה בבעיה הזו, עם הבנק.

זה מצחיק, אני חושבת שאני צריכה לבקש חופש מעצמי.

כל השנה הזו צברתי מצבור של בעיות שבכלל לא ידעתי על קיומן במשך השנה, ועכשיו כולן פורצות החוצה, ז"א בחודשים האחרונים. כל פעם משהו חדש, כל פעם אני הולכת מסדרת את הבעיה, ואחרי כמה זמן צצה לה אחת חדשה. הן פשוט באות בהפתעה, כל אחת בתורה.

אני יודעת שעל טעויות שאני עושה אני משלמת הרבה, אבל זה, זה כבר הרבה מעבר למה שציפיתי לו.

ובכל זאת, ביום ראשון אני אסע להורים שלי ואשן אצלם, וביום שני אלך לסדר את הבלאגן שיש לי עם הבנק

 

 



 

 

החיפוש אחרי שותפים חדשים החל!

 

אחרי בירורים קלים בחודש האחרון עם השותפים שלי הם הודיעו לי שמבחינתם הם יכולים לצאת מפה כמה שיותר מוקדם. אני גם ככה מחפשת שותפים (וזה ממש לא משנה לי מתי הם יכנסו).

אם לשותפים שלי היה בוער לצאת מפה הם היו צריכים לחפש שותפים שימלאו את מקומם. הגענו להבנה שאם אני אמצא מה טוב ואם לא, הם עדיין משלמים שכ"ד ע"פ החוזה עד לחודש אוקטובר.

שותף אחד אמר לי שכבר משבוע הבא הוא בקושי יהיה פה. והוא מפנה את הדברים שלו בשבוע שאח"כ. בחדר שלו לא יישאר הרבה, מלבד ארון בגדים ושולחן מחשב. והוא יש לו פה הרבה דברים בדירה, הטלוויזיה, המיקרוגל, צ'יפסר (שאף פעם לא השתמשתי בזה), טוסטר, ושולחן אחד.

אם לומר את האמת לא מפריע לי שלא תהיה טלוויזיה בבית, יותר מפריע לי שלא יהיה מיקרוגל בבית. אז דיברתי עם אמא שלי בנידון, שהרי היום מיקרו עולה בסביבות 300 ש"ח (וגם יש כל מיני מבצעים) אבל בסוף כפי הנראה אני אקבל מיקרו' במתנה! 

וזה מכיוון שדודה שלי, שהתחתנה לא מזמן, היא ובעלה יגורו יחד והם לא צריכים 2 מיקרוגלים, אז היא הציעה לאמא שלי שהיא תיתן לי מיקרו' אחד במתנה ((:

איזה מזל שיש לי משפחה כזו...

אמא שלי סיפרה לי את זה אתמול בערב אחרי שחזרתי מהמשמרת שלי, זה ממש עשה לי את היום.

 

השותף השני, להלן השותף המבולגן, גם כן מתכוון לצאת מפה בקרוב, השבוע הזה הוא עוד פה לומד לאיזה מבחן שיש לו. הוא הכי מעצבן אותי וזה בגלל שהוא הטיפוס הכי לא מתחשב שיש, חושב רק על עצמו רוב הזמן. כל השבוע הזה אני לא ממש נמצאת בבית, רוב הזמן בעבודה, והוא קם בבוקר וישר מפעיל את המזגן, אז נכון שחם, אבל אני כבר מפחדת מהחשבון חשמל הבא שנקבל...

לא מספיק יש לי הוצאות כספיות מפה עד הודעה חדשה, והבעיות הכלכליות פשוט לא עוזבות אותי, אז גם חשבון חשמל בשמיים? וזה לא שאני נמצאת פה כדי להינות מהמזגן שהוא מפעיל, אני בכלל לא פה...

השותף המבולגן, דבר אחד טוב יש פה בזכותו, וזו המכונת כביסה. אני לא יכולה לתאר את חיי ללא מכונת כביסה, אפילו שיש לי מתחת לבית מכבסה. חישוב מהיר שלי והגעתי למסקנה שעם כביסה פעם בשבוע, 4 פעמים בחודש במשך שנה ואני יכולה לקנות לעצמי מכונה חדשה, בגלל זה לא שווה לכבס במכבסה.

אז עכשיו אני מחפשת מכונת כביסה יד שניה.

ת'אמת שאני לא יודעת מתי הוא יפנה את המכונה, הוא מהטיפוסים שלא ממש בוער להם.

אמא שלי אמרה לי שלא שווה לקנות מכונה חדשה, כי היא לא תשמש אותי בלבד, ולמכונה יש בלאי, במיוחד היום כאשר כבר לא מייצרים מכונות ל20 שנה. אמרתי לה שתבדוק בקשר למכונות יד שניה, אבל היא אמרה דבר נכון, איך אני אביא את המכונה מהמרכז לב"ש הרחוקה. יש פה טיעון נכון. לכן שלחתי כמה חברים שלי לברר עבורי על מכונות יד שניה.

במרכז זה הכי קל למצוא דברים כאלה, מילה אחת לסבא שלי ותוך כמה ימים הוא מוצא אחת. סבא שלי הוא איש בעל קשרים, בכל פתח תקווה מכירים אותו.

זה מה שנקרא לו מוצא אחרון.

 

ולענייננו, חיפוש שותפים, פירסמתי בינתיים מודעות רק באינטרנט. עוד לא יצא לי להגיע לאוניברסיטה ולתלות שם מודעות. כנראה שאני אעשה את זה ביום ראשון (אני מקווה). גם למכינה אני אצטרך ללכת ולפרסם שם מודעות.

זו דירה פצצה למי שלומד במכינה כי זה רק 10 דקות הליכה (וגם זה אם הולכים ממש לאט). לאוניברסיטה זה 15 דקות הליכה.

בכל מקרה צריך למצוא שותפים.

כשאני חיפשתי דירה בשנה שעברה, חשבתי שדברים יהיו אחרת. היום כמעט ואין דירות שמרוהטות קומפלט, לפחות לא בחדרים. אבל חשוב מאוד שיהיה סלון ומטבח מאובזר. פה בעלת הדירה לא ממש חשבה נכון, נסו לחיות שבוע בלי מיקרו' ותיווכחו כמה קשה לחיות בלעדיו (אחרי שהתרגלנו לזה כמובן). חשבתי שיהיה לי קשר עם השותפים. היום אני יודעת שהפרדה זה הדבר הכי חשוב שניתן לעשות כשגרים עם שותפים, וזה בגלל שלכל אחד מאתנו יש את החיים שלו, הצריכים שלו והרצונות שלו. ואנחנו לא יכולים להיות מתואמים, בטח ובטח שאין לי כוונות להיות תלויה בחסדי השותפים.

לכן כבר כמעט מההתחלה, כל אחד עושה קניות לעצמו ובמשך השנה נאספו עוד דברים שכל אחד מאתנו קונה לבד. כמו למשל מרכך ואבקת כביסה, שמן לטיגון (פשוט נמאס לי שאני היחידה שקונה, זה לא ממש יקר) ועוד כמה דברים קטנים שגיליתי שרק אני קונה אותם והם משתמשים. יש לי בחדר בארון מזווה שלם.

למדתי לעשות את הדברים האלה כי זה היה לפעמים מעצבן שקניתי מוזר כלשהו, שמתי בארון משותף ואחרי שנסעתי לסופ"ש הוא נגמר ואף אחד מהם לא טרח לקנות אחר במקומו. ככה יצא שאין לנו שום דבר שאנחנו קונים יחד.

הדברים היחידיים שאנחנו מתחלקים עליהם הם התשלומים - חשמל, מים, ארנונה וועד בית. טלפון להם יש קו שהם מתחלקים בו, ולי יש קו טלפון משלי. אני בכלל לא משתמשת בקו שלהם.

אני צריכה לחשוב על איך לפרסם את המודעה של הדירה (זו שאני אתלה באוניברסיטה), אני ממש לא זוכרת מה כותבים שם. אחרי הכל זה צריך להיות קצר קולע ואטרקטיבי.

הדבר שהכי חשוב לי בעצם זה שהשותפים לא יהיו מעשנים (ויסלחו לי מי מכם שמעשן) אני פשוט לא סובלת את זה, ואני לא אהיה מסוגלת לגור עם מישהו בבית כשהוא מעשן. זה ממש סיוט. גם אם אני לא בבית, העשן הזה נדבק לכל מקום וזה מסריח לאללה.

חוץ מזה אני מחפשת אנשים שיהיו בני אדם, פעם ראשונה שאני מחפשת שותפים, לעצמי...

מקווה שהכל יילך כמו שצריך

 

 



 

 

אתמול אח שלי התגייס לצנחנים

זה מצחיק כי המושב של ההורים שלי דווקא נמצא 20 דקות מהבקו"ם אבל אחי היה צריך לנסוע עד לללשכת גיוס בירושלים ומשם לתל השומר. את אחי ליוו דווקא דיי הרבה אנשים, ההורים שלי ואחותי, סבא שלי (שהוא הסיע אותם כי אמא שלי פוחדת על הרכב שלנו שישבוק חיים בעליות של ירושלים) ו2 חברים של אחי מהג'ו-גיטצ'ו.

בכלל בשבוע האחרון הייתה הילולה כזו סביב הגיוס של אחי, אני לא ממש הייתי שם. אני יודעת שחברים שלו עשו לו מסיבת גיוס, הם קנו המון אוכל ושתייה. גם בג'ו-גי'טצו עשו לו מסיבת גיוס. למעשה היה אמור להיות לו מבחן לחגורה כחולה, בגלל שהייתה לו פציעה לפני חודש ומשהו הוא לא עשה אותו בסוף המאמן שלו הציע לו לעשות מבחן טיפה קל יותר אבל אחי אמר לו שהוא לא מוכן לקבל הקלות, הוא רוצה לעשות את המבחן כמו שכולם עושים, שלא יגידו שהוא קיבל את החגורה הכחולה בחסד.

והוא צודק, שם בחוג שלו, אנשים מתאמצים מעל ומעבר כדי לזכות בהישגים שלהם, ויש להם הישגים מכובדים. אז נכון שהמאמן שלהם דורש מהם הרבה, אבל זה מה שהופך אותם להיות מי שהם, הם מיוחדים, אף פעם לא ראיתי קבוצה כזו מאוחדת של אנשים מחוג. הם יוצאים ומבלים יחד, הם חברים טובים בתוך עצמם ויבואו בשביל החברים שלהם ויעשו בשבילם כל מה שהם יוכלו.

הגיוס אתמול היה גיוס של צנחנים, גיוס התנדבותי למעשה, כדי להגיע לשם נעשו המון גיבושים. האמת שאחי רצה הכי ללכת לשייטת, אבל בסופו של דבר הוא הגיע לצנחנים, לדעתי יש לו מקום להתקדם שם לאן שהוא רוצה, כל עוד הוא יירצה בכך כמובן.

וזה נראה כמו המשך משפחתי כזה להתגייס לצנחנים, גם אבא שלי היה בצנחנים, בסיירת חרוב (שאז עוד היה לה שם, ונכתבו עליה שיר או שניים).

ובאמת אני מאחלת לאחי את כל ההצלחה שיש בעולם

כבר שינם הוא חולם על לשרת בצבא

והנה החלום שלו מתגשם

עכשיו רק נותר לקוות לטוב.

 

 



 

 

אצלי בעבודה סיימנו את הקורס, ביום רביעי היה לנו מבחן מסכם על הקורס. ת'אמת זו פעם ראשונה שלא היה מה להתכונן למבחן, כל החומר זה חומר שאנחנו עוסקים בו כל יום בעבודה, הכל כבר נמצא בראש שלנו.

אנחנו נמצאים במשמרות כבר שבועיים. וחילקו אותנו לצוותים. יש למעשה שני מוקדים שירות וטכני. כאשר אין למעשה הבדל גדול ביניהם כרגע, כולם מטפלים באותם דברים, רק שהטכני אמורים להתמקד יותר בטכני והשירות בכל הדברים האחרים.

כעקרון כל המוקד הופך להיות טכני החל מ-22:00. ואז באמת מורגשת ירידה דראסטית בכמות השיחות.

אני שייכת למוקד הטכני ((: משום מה יש לו יותר יוקרה (לא יודעת למה). תמיד הסתדרתי יותר טוב עם דברים טכניים.

אמרו לי מי הראש צוות שלי, איש נחמד שעשה לנו את אחת ההדרכות.

כבר שובצנו למשמרות לשבוע הבא.

עוד צריכה להיות לנו, החדשים שיחה עם הרש"צ וגם שיחת הכרות עם הצוות שלנו.

מהקורס שלי 4 אנשים נכנסו לצוות הזה (כולל אותי).

 

השבוע באחת המשמרות למישהו מהקורס שלי נשרף הבית.

הוא גר עם אמא שלו בב"ש בדירה שכורה.

היו שם בעיות בחשמל, לא היה אף מכשיר חשמלי דולק בבית, אמא שלו יצאה עם הכלב, והדירה התלקחה.

בגלל שהייתה שם תקרה אקוסטית האש התפשטה מהר בבית כל הבית נשרף חוץ מהחדר שלו.

לבעל הדירה אין ביטוח על הבית. גם להם אין ביטוח על תכולת הדירה.

הרגשה ממש לא נעימה, מבאסת אפילו, יותר מזה בעצם, אני לא רוצה לחשוב בכלל איזו הרגשה נוראית זו.

כמובן שכמה אנשים מהקורס (כולל אותי) הצענו עזרה.

בינתיים אני לא מבינה איך הם ממשיכים הלאה. כרגע הם גרים אצל אחותו שגרה בב"ש.

על דבר כזה אומרים שמזל שמי שגר בבית לא היה בבית

החיים הרבה יותר חשובים מרכוש

אבל כל רכושם היה שם.

 

אני מתכננת ללמוד בביה"ס פרטי מתמטיקה

מה שלא עשיתי השנה, אני אצטרך לעשות בשנה הבאה

זה משהו שדיברתי עליו אם אמא שלי בעצם.

בגלל שיש לי בעיות עם הבנק, וגם עד שאפתח חשבון חדש והכל. זה מסובך

בכל אופן סיכמתי עם ההורים שלי שהם ישלמו בתשלומים ואני אחזיר להם כל חודש.

ת'אמת הופתעתי שאמא שלי הסכימה.

לא נעים לי לבקש את זה מהם, אבל אני חייבת לקדם את עצמי ואם אני משלמת להם את הכסף על הקורס אז לא צריך להיות כל כך משנה.

כל מהשנשאר הוא להירשם לקורס פה בב"ש, אני יודעת שילמד אותי אחד המורים הטובים בביה"ס הזה. אני פשוט רוצה שיהיה לי מקום לקורס החד שבועי (אני לא אעמוד בדו שבועי).

 

אז באמת עם כל הצרות שנופלות עלי יש גם דברים טובים

ואני מנסה לנווט בין כל מה שקורה

להישאר עם הראש למעלה למרות הכל

משום מה נראה לי שבסופו של דבר אני יוצאת מחוזקת מכל מה שקרה השנה

 

זהו, סופ"ש בפתח,

אני בב"ש ומחר אני עובדת מ-9 בבוקר (שווה לעבוד בשבת משלמים יותר).

אז שיהיה לכם סופ"ש מדהים!

 

נשתמע...

 

נכתב על ידי , 30/7/2004 13:12   בקטגוריות החיים בבאר שבע, השותפים המעצבנים שלי, המשפחה שלי, העבודה בתאגיד, לימודים  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-1/8/2004 18:11
 



בעיה קטנה >> בעיה גדולה


 

אני חושבת שבחיים לא באתי לבית של ההורים שלי לכל כל קצת זמן.

הייתי שם בקושי שעה.

אחרי העבודה הלכתי ישר לתחנת רכבת ומשם נסעתי למרכז הארץ.

מהתחנה בלוד (זה הכי קרוב לבית של ההורים שלי) פגשתי את אחי שהסיע אותו לרופא שיניים. חיכינו קצת הוא נסע הבייתה ואז נכנסתי לרופא.

משום מה לפעמים כשהולכים לרופא שיניים בגלל בעיה קטנה לכאורה מתעוררת בעיה קצת יותר גדולה ומסובכת.

אז אין לי חורים, השיניים שלי בסדר גמור.

אבל השן שחשבתי שהיא שן בינה, היא בכלל לא שן בינה, היא שן רגילה לגמרי שיצאה עקום, אחרי צילום גילה לי הרופא ששיני הבינה שלי בכלל לא יצאו. למעשה השן בינה שלי באותו צד בכלל לא נמצאת בכיוון של לצאת לאנשהו.

למעשה היא בכלל בכיוון מאוזן.

אז אני צריכה לעשות צילום פנורמי לשיניים שלי (תמיד רציתי לראות אותם בצורה פנורמית, במיוחד אחרי שהן ישרות) וכן ייעוץ אצל רופא שיניים כירורגי.

כן שמעתם נכון העקירה של זוג השיניים הסורר שלי צריכה להיות כירורגית.

אבא שלי העלה השערה של מחיר (מופרז משהו) של כ-1000 ש"ח (שממש אין לי כרגע, אבל סיכמתי עם אמא שאם זה ככה נעשה חצי חצי).

הרופא עצמו אמר שהחלטה לעקור היא שלי, הכל תלוי בכמה זה מפריע לי. ואני אין לי כוונות לסבול מכאבים כאלה לאורך זמן (למרות שבימים האחרונים זה לא ממש כואב), אני מעדיפה להיפטר מהבעיה, מה גם שזה מאוד מומלץ להיפטר משיני בינה בעייתיות.

אז לפחות נתחיל בתהליך, אולי בכלל יוכלו לשמר את השן העקומה ולהוציא רק את השן בינה הסוררת....

(אופטימיות קוסמית כזו)

 

כשחזרתי לב"ש והלכתי מהרכבת  ברחובותיה של שכונה ג' השקטה שמתי לב ששקט היום באופן מיוחד. אנשים נמצאו בחצרות הבתים שלהם או על ספסלים תחת עצים על מדרכות, אבל שקט, שקט מאוד.

בדרכי שמעתי תפילו מבית הכנסת של השכונה, ונזכרתי שמחר ערב תשעה באב. יום חורבן בית המקדש.

האמת שאף פעם לא ייחסתי ליום זה חשיבות מיוחדת, למרות שאני יודעת למה זה כל כך חשוב (לאלה שמאמינים בדת כמובן).

השקט הזה היה מוזר, כי בדר"כ יש קולות ילדים (במיוחד בחופש) צחוקים, או דיבורים והפעם היה כל כך שקט. כמו השקט שלפני הסערה, כאילו שעוד רגע הולך לקרות פה משהו.

כשהייתי במרכז לא הרגשתי את זה

אולי העיר הזו עובדת יותר סביב דברים אחרים, דברים שאין במרכז, בעצם זה לא אולי, זה פשוט כך.

יש פה אנשים פשוטים, חמים נחמדים.

אני לא תמיד מוצאת את זה במרכז הארץ, גם לא תמיד במקום בו חייתי את רוב חיי.

יש פה משהו אחר בעיר הזו

אולי הייתי יכולה לקרוא לזה תמימות

אבל יש פה גם את איזורי ה"פשע והרשע" וזה לא מסתדר לי עם תמימות

הכל פה פשוט ואף אחד לא רודף אחרי הזמן, אף אחד לא ממהר לשום מקום. לא במיוחד.

והעיר הזו, בפעם הראשונה שירדתי פה ברכבת, חשבתי כמה היא מזכירה לי את לוד. ואני לא אוהבת את העיר לוד, אני עוברת בה רק בגלל שיש שם תחנת רכבת. אין שום דבר לאהוב בעיר הזו. ובאר שבע דומה לה כל כך במראה אבל כל כך שונה ממנה באופי.

ואני לא אומרת את זה רק בגלל שאני גרה פה.

זה בגלל שבכל הדרום יש את הדבר הזה

משהו שנעלם מהעולם שחי במרכז

כמו מין בועה כזו שנשתמרה לה למרות כל השינויים שחלים בעולמינו.

 

 

ואלה ההגיגים שלי בשעות לילה מאוחרות

אחרי יום ארוך שהתחיל ב-6 בבוקר ומסתיים אולי עכשיו

והכי אני רוצה לישון ולהירדם ישר

כי משום מה לאחרונה יש לי מחשבות עליו

וכשזה מתחיל קשה לעצור את זה

 

שיהיה לכם לילה טוב ויום מדהים מחר!

 

נכתב על ידי , 25/7/2004 23:30   בקטגוריות ענייני בריאות, החיים בבאר שבע  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-27/7/2004 09:20
 



בינה מלאכותית


 

שיני בינה

צרה אחת ענקית!

כבר כמה שנים בכל פעם שאני הולכת לרופא שיניים שלי לבדיקה כללית הוא אומר לי שהשיניים שלי בסדר גמור, השורשים ממש מסודרים (וזה אמור להגיד לי משהו?) ושיש לי שן בינה שצריך לעקור.

אני לא אוהבת לעקור שיניים, במיוחד אם הן לא מפריעות לי בחיים

אבל השבוע השן הזו החליטה לעשות לי חיים קשים

כבר 3 ימים שהיא כואבת לי

ואני לא מכירה את המושג כאבי שיניים בכלל

אף פעם לא התמודדתי עם כאבי שיניים (מה לעשות שלי אין בעיות שיניים)

אז דיברתי עם אמא שלי והיא ביררה עם הרופא שיניים שלה ויש לי בדיקה אצלו ביום ראשון.

אני כבר מכינה את עצמי נפשית לזה שהוא יגיד לי לעקור את השן הזו...

בינתיים אני סובלת את הכאבים האלה בשקט

אם כואב מדיי תמיד יש פה אופטלגין ונורופן

הכי קשה זה במשמרות שצריך לדבר 7 שעות ברצף (פחות או יותר) אחרי זה אני ממש מרגישה את זה.

אז ביום ראשון אני אסע במיוחד למרכז כדי לראות את הרופא שיניים הזה

ואתם בטח שואלים את עצמכם למה אני לא הולכת לרופא שיניים בב"ש.

אז קודם כל אני לא מכירה אף רופא שיניים בב"ש.

שנית אני לא הלכתי בחיים שלי לרופא שיניים של הקופה, ואחרי הנזק שהם עשו לאמא שלי בפה אני גם לא מתכוונת ללכת.

הדבר היחידי שאני עושה לשיניים שלי דרך הקופה זה ניקוי אבנית (וזה רק בגלל שזה בחינם).

רוב רופאי השיניים הפרטיים עולים כמו בקופה

ולפחות אצל רופא פרטי שההורים שלי סומכים עליו אני יכולה להיות רגועה שהוא לא יגיד לי דברים סתם.

לפחות 10 שנים שלא עשו לי טיפול שיניים (סתימות וכד') וחוץ מטיפול אורתודנטי אני לא זוכרת מפגשים רציניים עם רופאי שיניים לאחרונה.

נו, תמיד יש פעם ראשונה...

וזה לא שלא ידעתי שזה יגיע, רק שבחרתי לחכות עד שאני אהיה חייבת לבצע מעשה.

 

בעבודה אנחנו עובדים כל השבוע במשמרות

חילקו את הקורס בערך ל-2 שחלק עובדים בבוקר וחלק בערב.

אני מעדיפה ערבים, רק בגלל שלמשמרת בוקר צריך להגיע ב7:30 (מה שגורם לי לקום ב6 בבוקר) מה לעשות שאני לא אוהבת לקום מוקדם?

המשמרת של הערב מתחילה מ3 אחה"צ ועד 10 בלילה (בדר"כ) וככה אני יכולה לישון כמו שצריך ולא להיות חצי מתה כשמגיע הערב.

גם ככה אין מצב שאני אלך לישון לפני 12 בלילה, אלה השעות שלי באינטרנט בדר"כ.

כבר אמרו לנו שחילקו אותנו לצוותים, אבל שומרים את זה בסוד...

אפשר לחשוב...

יש 2 צוותים טכני ושירות (אני בטכני) שכעקרון הם עושים את אותה העבודה (לפחות כרגע) כשהטכני אמורים להתמקד יותר בנושאים טכניים (כמו תפעול שלט, תפעול ממיר וכד') והשירות בדברים אחרים (כמו כספים, הזמנת ערוצים וכד') אבל כמו שאמרתי קודם כולם עושים את אותה העבודה. כל מי שבטכני יש לו מעין הילה של יוקרה...

נו טוב... שיהיה...

 

סיימתי השבוע לקרוא את הספר ערפילי אבלון

זה ספר שמספר על מלכותו של המלך ארתור אבל מנקודת מבט נשית

לא יודעת עד כמה הספר אמין מבחינה היסטורית

אבל זה ספר מדהים, מסופר של על עלייתו של המלך ארתור ועל המאבק המתמיד שהיה באותה תקופה בין הנוצרים לעובדי האלילים.

הכל כל כל מיסטי שם, מעניין אם באמת היו דברים כאלה בעבר...

זה נשמע כאילו פעם שהייתה אמונה יותר חזקה באלים למיניהם העולם היה הרבה יותר מעניין ועשיר.

 

סופ"ש הגיע

השותפים שלי לקחו את הרגליים שלהם ונסעו להורים שלהם עד יום ראשון

אני נשארתי פה לבד

לפני שבוע חיפשתי את השקט שלי ועכשיו אני מקבלת אותו

לא יודעת כמה זה טוב

אני מרגישה שאולי אני צריכה משהו אחר

אבל לא להיות עם המשפחה שלי שוב בשבת

משעמם לי שם נורא ואני לא מרגישה שם בבית

גם אחרי 7 שעות של שיחות טלפונית אני לא מרגישה צורך לדבר עם מישהו, אני מרגישה צורך לשקט...

בסוף השנה הזו השותפים שלי צריכים לעזוב את הדירה ואני צריכה למצוא במקומם שותפים אחרים.

ת'אמת שלא ידעתי שיש פה כל כך הרבה דברים שלהם...

גיליתי שה-TV, המיקרו', הטוסטר אובן (לא שהשתמשנו בו) והמכונת כביסה זה של השותפים.

ובחדרים שלהם כמעט הכל שלהם, להוציא ארון בגדים שיש בכל חדר ושולחן מחשב.

השותפה שהייתה פה שאני החלפתי אותה, ישנה פה על "מיטה" מאולתרת לחלוטין

זוכרים פעם היו עושים מיטות מעץ שמתחת היה ארגז מצעים ומעליו היה מין קרש כזה (עם רגליים) ועליו מזרון. אז על זה היא ישנה פה.

היא בעצמה אמרה שמבחינתה היא הייתה יכולה לישון על אבנים אם זה מה שיש...

היא הייתה טיפוס זרוק כזה.

היא רק חיפשה קורת גג לישון תחתיה.

 

אז שיהיה לכם סופ"ש מדהים!

 

 

נכתב על ידי , 23/7/2004 16:32   בקטגוריות ענייני בריאות, החיים בבאר שבע, העבודה בתאגיד, ענייני עבודה  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-25/7/2004 22:43
 



  
דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 44




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)