לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מישהו עיצבן אותי נורא!


 

יש לי ידיד, הכרתי אותו בב"ש ביום שבאתי לחפש דירה פה. אני חיפשתי מודעות והוא תלה מודעה לשותפים. וסתם הוא התחיל לדבר איתי. בן אדם נחמד, דיברנו, הוא אמר שנהיה בקשר כשאני אעבור לפה, החלפנו טלפונים. כשהגעתי לב"ש סוף סוף, הוא היה מתקשר אלי באובססיביות, להיפגש, לצאת וכד'. זה עיצבן אותי האובססיביות הזו, אז דיי התרחקתי ממנו.

אני זוכרת שלא נפגשנו הרבה זמן, היו רק שיחות בטלפון, שהרי הייתי מסננת אותו דיי הרבה ועונה רק כשנוח לי. ויום אחד הוא תפס אותי ברכבת, שעה נסיעה לכיוון המרכז, הוא זיין לי את השכל (ותסלחו לי על הביטוי), אבל הוא ממש עשה לי כאב ראש, ואחרי חצי שעה כזו אמרתי לו שאני רוצה לשמוע מוזיקה, שמתי אוזניות (כמובן עם מוזיקה) וישבתי ועצמתי עיניים, לפעמים ראיתי מהזוית של העין שהוא מנסה להגיד לי משהו.

טוב הוא בן אדם שמדבר הרבה, כל כך הרבה שזה עושה כאב ראש.

 

לאחרונה הוא עזר לי עם מתמטיקה.

והשבוע הוא קנה פלאפון חדש, הוא כל כך מתלהב מזה, שהוא שלח לי תמונות של עצמו ושל הכלבה שלו, כאילו שזה מעניין אותי לראות את זה. אתמול הוא שיכנע אותי לצאת איתו לקניות לסופ"ש ואני שהייתי צריכה כמה מצרכים הסכמתי. הבן אדם פשוט לא סתם את הפה לרגע, כל הזמן דיבר, על הטלפון, על הכלבה שלו, על הלימודים שלו. וכל זה לא מעניין אותי בכלל.

הוא גם היה בקטע נורא מוזר, נוגע כזה. עכשיו יש לי חברים שסבבה, להתחבק איתם כשנפגשים, שנפרדים, אבל הוא ממש לא אחד מהם. והוא התנהג ככה במשך כל היום וזה עיצבן לאללה. הוא לא מישהו שקרוב אלי, שאני מספרת לו דברים. אני גם לא רוצה שיתקרב, ידיד נטו, לא יותר מזה.

סיפרתי לידיד שלי שאמר שהוא בטח נדלק עלי, ואז זה הדליק לי נורה אדומה בראש, כל ההתנהגות שלו, כל הסיפורים שלו שלא מעניינים אף אחד, ועוד דברים שהוא אמר לי אתמול. אני לא רואה אותו בתור יותר מידיד שלי, הוא רחוק מלהיות הטיפוס שלי, באופי במיוחד. חוץ מזה שאני לא יוצאת עם אנשים עם כזו אובססיה. וגם הוא מעצבן אותי נורא בהתנהגות.

 

היום ניתקתי את כל הטלפונים בבית כדי שהוא לא יוכל לתפוס אותי. אין לי כוח להתנהגות הזו שלו, לאובססיה הזו. זה פשוט היה מעצבן, איזו דרך עקומה של התנהגות זו.

אני חושבת שאני צריכה להגיד לו מה אני חושבת, להבהיר לו שאני לא רואה בו יותר מידיד, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. מי הוא חושב שהוא? הוא מתקשר אלי לפעמים כל כך הרבה שזו כמעט הטרדה.

 

טוב הייתי חייבת להוציא את זה החוצה.

זה כבר יום שלם יושב לי בראש.

 

שיהיה לכם המשך סופ"ש מדהים!

נכתב על ידי , 8/5/2004 15:33   בקטגוריות שחרור קיטור, החיים בבאר שבע, על אנשים וחיות אחרות  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-10/5/2004 20:46
 



כל מה שנשאר


 


למה לא תבוא תשב
לא תצפה לא תתאכזב
דמיין אותי כמו שרק אתה יודע

תהיה כמו שאני צריכה
ואל תיתן לי מנוחה
אמתח אותך עד שתשתגע

את כל מה שנשאר מהכח שנגמר
אשמור לי למחר לעוד יום נהדר
את כל מה שנשאר מהכח שנגמר
אשמור לי למחר לעוד יום נהדר

תמיד ידעת להקשיב
ולענות לכל תחביב
וכל דרישה או בקשה לשקט ושלווה
יש דמעות על השטיח
והלב כבר לא יכול לסבול

ועכשיו אני חוזרת לבקש את כל מה ששייך לי
לא מצטערת זה הזמן שלי לצעוק בחזרה
אני אדאג שיהיה לי טוב יהיה לי טוב

את כל מה שנשאר...

  

מילים: גדי אלטמן

 





 

אחד השירים שאני אוהבת, שמעתי אותו היום, וזה גרם לי לחשוב.

כשדיברתי עם ה-X שלי לפני כמה ימים הוא אמר שהוא לא רואה לנו עתיד משותף יחד, אני באופן אישי אף פעם לא חיפשתי. אני הייתי איתו כי אהבתי אותו, לא בגלל שחיפשתי עתיד משותף לשנינו, זה משהו שבא בשלב הרבה יותר מאוחר לדעתי. הוא דיבר על זה שהוא רוצה למצוא את האחת. אני לא יודעת אם אפשר לדעת בדיוק מי זו האחת, גם  כשהיו לי חברים בעבר, זו פנטזיה לחיות בתחושה שהוא ה-אחד שאיתו אני אבלה את שארית חיי.

בעבר היו לי 2 חברים רציניים, 2 מערכות יחסים ארוכות. היו לי עוד אנשים שיצאתי איתם, אבל חודש-חודשיים-שלושה זה לא פיקציה למערכת יחסים. החבר שהיה לי בתיכון היה החבר הכי טוב שלי, הכרתי אותו דרך מישהו שיצאתי איתו 3 חודשים. כשנפרדנו החלטנו על זה ביחד, וזה עדיין היה קשה. הבנו איפשהו שאנחנו לא מתאימים להיות זוג, שונים מדיי, והשאיפות שלנו שונות מדיי. עד היום הוא אחד החברים הטובים שלי, אנחנו עדיין מדברים בטלפון. הוא אחד האנשים הכי מקסימים שאני מכירה, יפה מבפנים.

החבר השני שהיה לי הוא חתיכת סיפור, הוא היה מבוגר ממני ב-9 שנים, קצין בצבא, היה המפקד שלי. אבל היה לנו קשר מיוחד. הכרתי אותו כשעוד היה לי החבר הקודם. היינו נוסעים כל יום יחד לירושלים (שם שירתתי בצבא) והיינו מדברים בדרך, על הכל. וככה הוא הפך להיות חבר טוב שלי. בחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי חושבת שהוא מעוניין בי. לי היה חבר אז, לו הייתה חברה. רק אחרי שאני והחבר שהיה לי אז החלטנו להיפרד התחלתי לשים לב לדברים. בסוף הוא נפרד מחברה שלו כדי להיות איתי. היינו מאוהבים מעל לראש, וזה אף פעם לא נגמר, היינו משלימים אחד את השניה, לומדים דברים יחד, מתפתחים יחד. היה לנו כל כך הרבה במשותף, קו מחשבה באותו הכיוון. וזה נגמר פתאום. תמיד כשהיה לו משבר הוא היה מסתגר מכולם, מההורים שלו, מהחברים שלו, בסוף גם ממני. היינו יחד שנה ו8 חודשים אני לא מצטערת על זה לרגע, יש לי ממנו הרבה זיכרונות טובים שאני שומרת...

 

כשהתחלתי לצאת עם החבר האחרון שלי לא ידעתי עליו שום דבר, לאט לאט קילפתי ממנו שכבות, גיליתי שהוא שקל 106 קילו! הוא עשה דיאטה וירד הכל. שאף פעם לא הייתה לו חברה. שההורים שלו מחליטים לו מה לעשות והוא בכלל לא יודע מה הוא רוצה לעשות. שהוא עשה את המכינה פעם שניה כי בשנה שעברה הוא לא הצליח בה. שהוא לא עשה שום דבר בחיים שלו שהוא יכול להצביע עליו בגאווה, שאין לו תחביבים, שהוא לא יודע כל  כך הרבה.

ובהתחלה היה לי נורא קשה, כי אני רגילה לצאת עם אנשים שיש להם אופקים נרחבים, ידע, ניסיון. הוא אפילו הזכיר לי נורא את אבא שלי בהתנהגות (וזה הדבר האחרון שאני מחפשת, אני ואבא שלי בקושי מסתדרים, אנחנו מאוד שונים). אבל עם הזמן גיליתי שאני אוהבת אותו, וכל הסיבות האלה לא מספיק טובות כדי לוותר על מישהו שאני  אוהבת.

במשך כל הקשר עלו וצפו המון בעיות, בעיקר מהצד שלו, מההורים שלו, זה היה סרט בשבילי, זה ממש לא מה שחיפשתי, מישהו שעדיין קשור לסינר של אמא שלו. אבל התעליתי על עצמי והתגברתי על זה.

הוא החליט לסיים את הקשר כי הוא לא ראה לנו עתיד משותף יחד, כמה חבל שהוא לא יודע כמה קשה זה למצוא אהבה, מישהי לאהוב ושתאהב בחזרה. לחיות את הרגע במקום לחפש את האחת (כי כפי הידוע כשמחפשים לא ממש מוצאים).

 

אני לא מתחרטת לרגע שהיינו יחד.

 

נכון, אני נפגעתי, העולם לא נחרב.

אני עדיין חיה ונושמת

וזה גם לא כואב כמו בפעמים הקודמות משום מה.

אבל עדיין כואב.

זה מוזר להיות לבד אחרי תקופה של ביחד.

להתרגל למין בדידות שכזו.

אבל גיליתי פה הרבה אנשים נפלאים שהם פה בשבילי כשאני צריכה. ורציתי להגיד לכם תודה, על זה שאתם פה, תומכים בי...

 

את כל מה שנשאר מהכוח שנגמר

אשמור לי למחר לעוד יום נהדר...

 
נכתב על ידי , 1/5/2004 16:15   בקטגוריות אחד מהאקסים, החיים בבאר שבע, התולעת, יחסים וזוגיות  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ספי לוי ב-7/5/2004 19:34
 



סוף שבוע לבד


 

נשארתי לבד

ואין לי פה אף אחד

אין לי חבר שיבוא לבקר

כל החברים שלי גרים במרכז, ולכאן הם לא יבואו.

השותפים שלי נסעו לסופ"ש להורים

אני לא רוצה להגיע למרכז

אין לי כוח וחשק לכלום.

ואני נשארתי לבד

בלי אף אחד

רק אני

לבדי

כאן

נכתב על ידי , 30/4/2004 16:06   בקטגוריות עצבות, החיים בבאר שבע  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-1/5/2004 13:15
 



  
דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 44




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)