היה צריך להיות לי מבחן ביום שישי, מבחן חשוב, מתכונת במתמטיקה. אבל לאחרונה אני לא יכולתי לשבת על החומר, בכלל נראה לי כאילו שכחתי הכל. אז בסוף לא ניגשתי.

הגעתי להורים שלי לסופ"ש והרגשתי שזו הייתה טעות חמורה. למה טעות? כי אני לא מצליחה ללמוד בבית שלהם, אין לי שם איפה לשבת וללמוד, והם תמיד נמצאים בסלון או במטבח ואני לא יכולה להתרכז במתמטיקה כשהטלוויזיה צורחת בקולי קולות. חשבתי שאולי אני  אבלה איתם קצת זמן, אבל אף אחד מהם כמעט ולא היה בבית, ביום שבת הם בכלל נסעו לחברים. אני ניסיתי ללמוד אך ללא הצלחה )-:

חזרתי לב"ש, מרגישה יותר טוב, אבל גם יש לי הרגשה שהשבת הזו הייתה ביזבוז גמור של הזמן שלי, פשוט לא עשיתי כלום.

בחזרה ל...

כן, אני מודה, אני לא עושה את זה בדרך כלל. והלב שלי היה שבור, ובאותו שבוע אני פשוט כבר לא ידעתי מה לעשות. כי הבן אדם לא התנהג כאילו הוא לא רוצה להיות איתי, אלא להיפך.

הוא ביקש ממני לחזור, והסכמתי, כי אני אוהבת אותו מאוד.

הוא סיפר לי איך הוא היה יושב בכיתה ומסתכל עלי, עצובה, מתעצב מזה, והכי הפריע לו שהוא לא יכול להתקרב אלי, לגעת בי, לנחם אותי.

בסוף, הוא הבין שהוא אוהב אותי, ההורים שלו, כל כך לא מצא חן בעיניהם זה שאנחנו יחד. כי כל הדברים שמשתמעים מזה, כמו זה שהוא מבלה יותר זמן איתי, נפתח לדברים חדשים, משנה את הגישה שלו לחיים, מקבל החלטות בעצמו, הפריעו להם. כי הוא היה תלוי בהם כל הזמן, ועכשיו הוא כבר לא, הוא מחליט לבד, הוא בונה את עצמו לישות עצמאית.

הוא סיפר לי שאחיו היה בסופ"ש אצלהם בבית, הם כבר חודשיים לא דיברו, ועכשיו הם מדברים,  לא כמו פעם. בכל אופן, אחיו היה נורא עצבני, והתנהג ממש לא יפה להורים שלו. אבא שלו אמר לחבר שלי שזה בגלל שהם לא מדברים כמו פעם, אבל אח שלו הרס את כל מה שהיה שם. חוץ מזה שאח שלו היה רגיל שהוא מגיע אליו בזחילה לכל בעיה קטנה, והיום הוא כבר פותר את הבעיות שלו לבד, או פונה לחברים טובים שלו ולא לאחיו.

אני לא חושבת שזה בסדר שאבא שלו מפיל את העניין הזה עליו, זו בכלל לא אשמתו. אח שלו צריך להיות קצת פחות אגוצנטרי ויותר מתחשב, ולהוריד את עצמו ממגדל השן שהוא עלה אליו.

אמא שלי וחיידק ההליקובקטר פילורי

אז זה השם של החיידק שהתנחל לאמא שלי בבטן, או יותר נכון במעיים. היא ביקשה ממני לחפש לה מידע על זה באינטרנט. כמה מעצבן זה שרוב המידע הוא באנגלית (ולי אין כוח לקרוא את זה ואמא שלי לא קוראת אנגלית).

אז מצאתי כמה דברים מאוד בסיסיים בעברית.

זה בעצם חיידק שאפשר לחיות איתו כל החיים והוא בכלל לא יתפרץ. צריכים להיות תנאים מסויימים כדי שהוא יגרום לבעיות (מתח, מערכת חיסונית ירודה). יש לחיידק הזה טיפול, למעשה יש את החיידק הזה לכל כך הרבה אנשים שאפילו יש לו אתר משלו (באנגלית) ועיתון משלו (באנגלית) ששם מספרים על כל החדשות בתחום.

אצל אנשים שיש להם את החיידק הזה הם צריכים לשמור כל החיים שלהם על תזונה מאוד מסויימת, יש דברים שאסור להם, או יותר נכון לא מומלץ להם לאכול. ובין היתר יש דברים שאינדיווידואליים לכל אדם.

לאמא שלי נורא קשה עם זה שהיא לא יכולה לאכול לחם למשל, ובכלל יש כל כך הרבה דברים שגורמים חומציות בקיבה. והחומציות הזו היא מה שהחיידק הזה ניזון ממנו. פעם אגב, היו קוראים לתופעות של זה אולקוס (זה בטח נשמע מוכר יותר לא?).

אז להוציא כאבים, החיידק  הזה יכול לגרום לקרע בקיבה (ואז הזיהום יכול להתפשט בכל חלל הבטן) דבר מאו מסוכן, וכן הוא מעודד סרטן.

אמא שלי עשתה השבוע צילומי רנטגן כדי לראות מה הולך שם, הרופאים אמרו שהם תקינים, אבל היא הלכה איתם  לאונקולוג (היא עושה דיקור סיני אצל האונקולוג הזה) שאמר שהם באמת טובים (ז"א שאין סיבה לדאגה) אבל בכל זאת לעשות את הביופסיה (לכל מקרה). בכלל אנשים שיש להם את החיידק הזה צריכים להיות במעקב שנתי ובבדיקת גסטרו' פעם בשנה כדי לבדוק שהחיידק לא עשה להם שום נזק.

בשיטוטיי באינטרנט אחרי החיידק גיליתי אתר נחמד, קורים לו כל מה שרופאים אינם מספרים לך מצאתי שם הרבה דברים שימושיים. ואני לא טיפוס חולני, אבל באמת לפעמים הרופאים לא אומרים לנו כל מיני דברים...

פסח קרב ובא

למעשה היה אמור להיות לנו חופש ממחר, אבל כמה מרצים החליטו לעשות לנו שיעורי השלמה בחופש הזה, ככה שכל שבוע הבא שלי אני לומדת )= לא נורא כל כך רק שרציתי להשלים חומר שחסר לי, ועכשיו אולי זה יידחה עוד...

החגים הגדולים (ראש השנה ופסח) תמיד נחגגים אצלנו בתוך המשפחה. פעם היו אלה ארוחות גדולות במיטב המסורת, היום זה כבר הצטמצם מאוד. או למשפחה המצומצמת (אנחנו, סבים סבתות ודודים פה ושם) או עם חברים (שזה היה הרבה יותר נחמד ומשעשע).

בגלל המחלה של אמא שלי ממש אין לה כוח לעשות ארוע גדול. היא ממש לא מתכוונת להזמין את המשפחה אלינו,  אז היא חשבה על משהו מצומצם. בעצם יש 2 אופציות, מכיוון שיכול להיות שנוזמן לזוג חברים או שנהיה בבית.

אצל חבר שלי הם לא חוגגים את  פסח, הם למעשה לא חוגגים אף אחד מהחגים (העיקר שאמא שלו מדליקה נרות ביום שישי). לדעתי זה חשוב לשמור את המסורת, זה לא משנה כמה אתה מאמין בדת, המסורת זה מה שמאחד ונותן ערכים חשובים.

סיפרתי את זה לאמא שלי והיא העלתה רעיון שאם נשאר בבית אני  אזמין אותו להיות איתנו בפסח...

דבר שעדיין בגדר רעיון.

עד כאן להפעם...

שיהיה לכם שבוע נפלא!

בקושי קמתי בבוקר, הרגשתי כל כך רע.

הפסדתי שעתיים מתמטיקה, בשעה השלישית כבר הייתי בשיעור.

הוא בא ומנסה להתנהג כאילו כלום לא קרה, ניסיתי להתעלם, בקושי שלום אמרתי לו.

הוא התיישב רחוק ממני, 2 כיסאות מפרידים ביננו, הוא בסוף השורה אני ליד ההתחלה.

רואים עלי שאני מבואסת, ועצובה, גם הוא רואה, אין לו מה לעשות עם זה.

החזרתי לו כל מיני דברים שהיו פה, ביניהם גם מתנה שהוא נתן לי לולנטיין דיי, זה לא משהו שרציתי לשמור. הוא אמר לי לקחת את זה חזרה, או לקחת ולזרוק, בסוף הוא זרק את זה לפח.

כשהתחיל שיעור פיזיקה הוא פשוט קם והלך, נסע הבייתה.

אח"כ הוא אמר לי שהוא לא יכל להיות שם לראות אותי ככה.

הוא בכה לי בטלפון, אני לא מבינה מה כל כך כואב לו.

קשה לי להתרגל למצב הזה של לבד, אחרי התקופה של יחד. קשה לי להרים את עצמי מהרצפה ולחזור לחיים הרגילים.

לפני 7 חודשים ידעתי בדיוק מה אני רוצה, היום זה כבר לא ככה...

אני רק מקווה שאני אוכל לסיים פה את הלימודים שהתחלתי בציונים טובים, כדי שתהיה לי האופציה להמשיך ללמוד את מה שאני רוצה.

הרגעים הכי קשים שלי זה עכשיו אחרי שהערב יורד, וכל  אחד נמצא עם המשפחה שלו ואני כאן לבד, בלי אף אחד.

ובלילה כשאני מנסה להירדם, אני כל הזמן רק חושבת עליו.

משהו ששלחו לי ורציתי לשתף אתכם:

שיחה עם אלוהים

ביום שאלוהים ברא את האשה הופיע מלאך ושאל:
‏מדוע אתה משקיע כל כך הרבה זמן ביצירה זו ‏?
ואלוהים אמר:
‏האם ראית את המפרט שתכננתי לה ‏?
היא מורכבת מיותר ממאתיים חלקים בעלי יכולת לתפקד על דיאט קוקה קולה וקמצוץ מזון בלבד, בעלת זרוע שיכולה להחזיק ארבעה ילדים בו זמנית ובעלת נשיקה שיכולה לרפא מברך חבולה ועד לב שבור, ואת כל מה שהיא עושה, תוכל לבצע בשתי ידיים בלבד .
‏המלאך נדהם מהתשובה.
‏רק שתי ידיים? ‏בחיים לא! ‏וזה רק הסטנדרט הרגיל? ‏זה יותר מדי עבודה בשביל יום אחד! ‏חכה למחר כדי לסיים !
‏לא, אני לא, אמר אלוהים. אני קרוב לסיום היצירה הזו, שקרובה כל כך ללבי. כבר עכשיו, עוד לפני שהיא גמורה, היא מרפאה את עצמה כשהיא חולה, ויכולה לעבוד 18 שעות ביממה .
‏המלאך התקרב ונגע באשה:
‏אבל עשית אותה כל כך רכה. היא רכה, הסכים אלוהים, אבל גם קשוחה. אין לך מושג מה היא מסוגלת לבצע ומול אילו קשיים היא יכולה להתמודד .
‏האם תהיה מסוגלת לחשוב? שאל המלאך .
‏לא רק שתוכל לחשוב, אמר אלוהים, היא תוכל אף לחשוב בהגיון, ולהתווכח.
‏המלאך נגע בלחי האשה. אופס, יש פה דפקט, אמרתי לך שאתה מנסה להכניס יותר מדי בדגם הזה .
‏זה לא דפקט, אמר אלוהים, זו דמעה. בשביל מה דמעה, שאל המלאך ואלוהים אמר, הדמעה היא דרכה להביע שמחה, צער, כאב, אכזבה, אהבה, בדידות .
‏המלאך התרשם. חשבת על כל דבר! ‏אשה היא דבר מדהים באמת!

אכן כך ! ‏יש נשים בכל הגדלים, בכל הצבעים ובכל הגזרות אבל לכולן אותן תכונות :
‏לנשים יש כח ועוצמה אינסופיים ,
‏הן סובלות קשיים אבל מסוגלות לחוש אהבה ואושר.
‏הן מחייכות ! כשהן רוצות לצרוח.
‏הן שרות כשהן רוצות לבכות,
‏הן צוחקות כשהן עצבניות,
‏הן נלחמות עבור דבר שהן מאמינות בו .
‏הן מתקוממות כנגד חוסר צדק. הן לא מקבלות "לא" כתשובה,
‏כשהן מאמינות שיש פתרון טוב יותר.
‏הן אוהבות אהבה שאינה תלויה בדבר.
‏הן בוכות כשהילדים שלהן מצליחים ומעודדות חברים בכשלון.
‏הן מוצאות חוזק גם כאשר נראה להן שהן מתפרקות .
‏הן יודעות שחיבוק ונשיקה מרפאים הכל.
‏לב של אשה הוא מה שממשיך להניע את העולם.
‏ובכל מקרה,
‏אם באשה אכן יש פגם, זאת העובדה שהיא שוכחת כמה שהיא שווה

בוס / בוטן מתוק בקרקס

מהכאב הזה אין לאן לברוח

את התחושה הזו אסור לשכוח

היום אני הולך ללוויה שלי

לשכב בתוך הבור להסתכל אל השמיים

מביט באנשים שעומדים סביבי

סופר בלב מי בא ומי שכח

מי שם לי אבן ומי שם פרחים

מי בוחר לשמוח ומי עכשיו בעננים

להיפרד בשלום, להתרחק אל החלום

אם נשמתי תמריא למעלה או תצלול לגיהנום

השמש שנתנה חיים תחמם אותי

ובעולם הבא אז תבוא תשובה

אם אני הייתי טוב

אם אני הייתי רע

אם אהבתי באמת

אם דיברתי רק אמת

הייתי רק לומד

עד כאן להיום, מלנכולית משהו...

מקווה שעליכם עוברים ימים יותר טובים מאשר עלי

ועכשיו נראה לי שזה סופי.

כל כך פוגע בי וכל כך מעצבן אותי. אני עצובה וכועסת בו זמנית.

והכל בגללו.

איך כל החודש האחרון הוא היה איתי, כרכר סביבי, נתן לי להרגיש כאילו אנחנו יחד שוב. היינו יחד המון, דיברנו המון, עשינו הרבה דברים יחד. התחבקנו, התנשקנו, נראינו כמו זוג מאוהב.

מסתבר שכל זה היה הצגה.

להורים שלו הוא סיפר שניפרדנו וגם לחברים שלו, וגם אני ידעתי שזה כך, אבל הוא התנהג איתי כאילו שהוא חבר שלי, ולא כאילו הכל נגמר וזה מה שכל כך פוגע פה, ההתנהגות הזו, הצביעות הזו. יותר מכל אני שונאת צבועים ושקרנים, ודווקא הוא התנהג אלי בצורה כזו, זה כל כך מכאיב.

קשה לי לראות את החיים שלי בלעדיו, אבל אני אראה אותו עכשיו כל יום בלימודים, ומה אני אמורה לעשות? להתעלם? לא להתעלם?

אני מרגישה כאילו ביזבזתי חצי שנה מהחיים שלי איתו, אני מרגישה כאילו זה בזבוז, זה מה שהוא גרם לי להרגיש.

אני איתו מתחילת שנת הלימודים ובשל כך כמעט ואין לי חברים חוץ ממנו בלימודים, אין פה יותר מדיי אנשים שאני מכירה בב"ש ומה שיוצא מכל הסיפור הזה הוא שאני נשארת לבד, בכל המובנים של המילה.

אני כועסת עליו, למה הוא בא אלי כמעט כל יום? למה הוא כל כך דאג לי כל הזמן? למה הוא פגע בי ככה?

הוא היה פה קודם ולא רציתי לתת לו ללכת, אבל הדבר הראשון שעלה לי בראש להגיד לו זה צא לי מהבית וצא לי מהחיים ואל תחזור לשם יותר, ואני לא מבינה למה ישבתי פה ולא נתתי לו ללכת, רק עכשיו לפני כמה דקות הוא הלך ולקח את כל הדברים שלו שהיו פה. כשפתחתי לו את הדלת הוא עוד שאל אותי אם להתקשר, אמרתי לו שיעשה מה שבא לו... (מה זה ייתן לי אם הוא יתקשר?).

ואני עוד תיכננתי שנאכל יחד ביום שישי, כבר הכנתי חלק מהדברים, חשבתי על דברים אחרים, ועכשיו מה אני אעשה עם כל זה?

אני מרגישה כל כך מרומה וכל כך מנוצלת מכל העניין.

והחלק הכי נורא פה הוא שאני אוהבת אותו, בגלל זה זה כואב לי כל כך.

אני מרגישה כל כך פתאטית עכשיו,

ככה עם כל הדמעות האלה.

אין לי חשק לכלום,

רק להיכנס למיטה ולישון,

לישון עד שהכאב הזה יעלם...