היום בקושי היו לי לימודים, ככה זה ירד הפסיכומטרי, ואין לי כמעט שעות ביום שני. יש לי שעתיים אנגלית בבוקר ו-3 שעות מתמטיקה אחה"צ. זה הכל.

ה-X שלי שאני עדיין רואה אותו כל יום בלימודים, לא ממש מתנהג כאילו נפרדנו. אנחנו מדברים, הוא מחזיק לי את היד, מנשק אותה, מחבק אותי. מדבר איתי ובוכה גורר אותי לאכול משהו ומשלם. לא יודעת מה קורה פה...

הוא ביקש ממני שאני אבוא איתו ליועצת, בקשר ללימודים. הוא סוף סוף החליט מה הוא רוצה ללמוד. ואם הכל יילך חלק הוא ילמד בשנה הבאה רפואת חירום. היה לו מאוד חשוב לעשות את הצעד הזה וגם להשתחרר מהעניין של המשפחה שלחצה עליו ללמוד משהו שבכלל לא התאים לו.

בשבוע הבא הוא הולך לפגוש פסיכולוג, גם לייעוץ תעסוקתי וגם בשביל לפתור כמה בעיות רציניות שלדעתי יש לו. כל העניין עם ההורים שלו, אמרתי לו שכשהכרנו הוא היה מתקשר להורים שלו כל שעתיים בערך (והבן אדם בן 24). ועוד כל מיני דברים. השפחה שלו כמו שכבר אמרתי קודם זה חתיכת תיק, עשו לו כזו תסבוכת בחיים...

רק היום הוא מתחיל לעשות צעדים ראשונים של עצמאות לבד, לקבל החלטות חשובות, ועוד....

הוא מבולבל בקשר אלינו, כאילו עוד לא החליט מה לעשות בעניין, הרי אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה...

ובימים אלה, אנחנו מדברים יורת משהיינו מדברים כשהיינו יחד.

אני מסתדרת עם זה במשך היום, הכי קשה זה כשמגיע הלילה, ואני נשארת לבד לגמרי...

היום קניתי את הערכת הרשמה לאוניברסיטה. יש בה מידע למועמדים, חוברת, או יותר נכון כמעט ספר ששם כתוב כל המידע על הפקולטות והמחלקות שלהם. מוזר אבל ברוב האוניברסיטאות בארץ יש את זה באתר אינטרנט שלהם. ואם הייתי רוצה להתעניין בלימודים שיש פה ולא להירשם, איך אני יכולה לדעת? זה עלום בעיני שאני צריכה לשלם 85 ש"ח עבור דבר כזה אם אני אפילו לא יודעת מה לומדים באוניברסיטה.

בכל מקרה עשיתי סלקציה של מקצועות שאני רוצה ללמוד. רק מה, מה שבאמת מעניין אותי זה בכלל לא פרקטי. למשל אריכאולוגיה, או גיאולוגיה (יש דבר כזה) אין שום דבר שאפשר לעשות עם זה בחיים האמיתיים. אולי אם להורים שלי היה עודף מזומנים הייתי יכולהל הרשות לעצמי ללמוד משהו סתם... בינתיים זה יאלץ לחכות לזמנים טובים יותר...

אז מה שפרקטי ואני חושבת עליו זה מדעי המחשב, כלכלה וחשבונאות, הנדסת תוכנה, הנסדת מערכות תקשורת והנדסת תעשייה וניהול.

עוד קניות שנעשו היום, עשיתי קניות בסופר, הבית שלי היה ריק וגם קניתי בסטימצקי ספר שאני מאוד אוהבת, שבט דוב המערות (הספר הראשון). מיותר לציין שקראתי את כל הסדרה כבר 8 פעמים (וידי עוד נטוייה). אבל זה ספר שאני מאוד אוהבת ונמאס לי ללכת לספרייה לקחת אותו. חוץ מזה אין לי ממש זמן לקרוא, אולי אני כל יום אקרא פרק... אני מתגעגעת לקריאה זה חסר לי...

אמרו שלקראת סופ"ש המזג אוויר יתחמם, זה אומר שיהיה סופ"ש נעים ונחמד. עלה לי רעיון ביום שישי לנסוע לתל אביב, להסתובב קצת לאורר את הראש, לראות אנשים (לא סטודנטים) לקנות אולי קצת דברים, להסתובב בנחלת בנימין, שינקין ואלנבי (כמו פעם) וסתם להינות. טוב, זה עדיין בגדר מחשבה...

הבלאגן שהיה עם אמא שלי. אז ככה, אחי התקשר באותו ערב, יום חמישי, ושאל אותי אם אני מגיעה מחר בבוקר כי הוא צריך את הרכב, אמרתי שלא. הוא ידע שאמא שלי ארה משהו לא יפה (אמר שהיה איזה קטע) אבל לא שאל שאלות (מזל שלאחי יש טאקט).מה זה היה פוגע הדברים שאמא שלי אמרה, וזה לא שהיא התקשרה להתנצל או משהו.

יום שישי, סבתא שלי מתקשרת, אומרת לי ששמעה שאני לא באה לארוחה שתהיה בשבת, אמרתי לה למה. והיא התחילה להסביר לי איזה שבוע קשה היה לאמא שלי, שהיא סובלת מבעיות עיכול (היא כבר לא יכולה לאכול הכל, יש ליה מעיים עצבניים, אם זה אומר למישהו משהו), ובכלל הכל נופל עליה וכנראה שהתקשרתי היא הייתה ממש עצבנית. בכל זאת זו לא סיבה להוציא עלי את העצבים בצורה כזו.

ביום שישי אבא שלי התקשר, זה דבר בכלל מוזר ונדיר לכשעצמו, שאל מה קורה. סיפרתי לו על חבר שלי... חצי שעה אח"כ אמא שלי התקשרה. נו טוב, אפשר לומר שהיא התנצלה בדרכה שלה, אבל כבר מאוחר מדיי אני נשארתי בב"ש, וכל השבוע נהרס בין כה וכה. שאלה אותי עם לעשות לי תור לקוסמטיקאית לשבוע הבא, אז אמרתי לה שאני נשארת בב"ש ואני לא חוזרת שבוע הבא, נראהלי שהיא הייתה בהלם, אף פעם לא נעדרתי מהבית שלהם לכל כך הרבה זמן. נו יש לי תוכניות, וגם זו בעיה שלה שתחשוב לפעמים לפני שהיא צועקת עלי דברים כאלה. גם ככה אין לי שום פינה משלי בבית שלהם...

ככה שכל השבוע היא נחמדה אלי, מתקשרת (בדר"כ אני זו שמתקשרת) שואלת שאלות. אני עדיין כועסת, לא חושבת שהיא צריכה להוציא את העצבים שלה עלי. ואם חשוב לה לראות אותי היא יכולה לבוא לב"ש, זה לא סוף העולם (שעה ברכבת).

זהו, אני פורשת לישון...

שיהיה לכם שבוע מקסים

חבר שלי נפרד ממני.

הוא אמר לי שהוא כבר לא מרגיש את הפרפרים האלה בבטן. שהוא לא מרגיש אלי מה שהוא צריך.

הכל התחיל מהריב הזה שהיה לי עם אמא שלי, שבשל כך נשארתי בב"ש גם בסופ"ש הזה. אמרתי לו שאני רוצה שהוא יהיה איתי בסופ"ש, הוא אמר שהוא צריך ללמוד. הוא יכול ללמוד גם אצלי...

היום כשדיברתי איתו אמרתי לו שמה שהוא עושה זה עוד יותר פוגע, כי אני צריכה אותו, בגלל שאני מרגישה לבד. וזה שהוא לא נמצא פה איתי זה פוגע יותר ממה שאמא שלי אמרה לי. אז הוא אמר לי שהוא לא מרגיש אלי מה שצריך.

ורק יום לפני כן הוא היה אצלי, היינו יחד, עשינו אהבה, אני לא יודעת אם זה משהו שלא בסדר אצלי, או משהו שלא בסדר אצלו. כשדיברנו הוא בכה לי בטלפון... מה אני אמורה להבין מזה?

הוא אמר לי שהוא דיבר עם חברים שלו ושאל מה לעשות, הם כמובן אמרו לו לא למשוך את זה יותר מדיי זמן כי זה פוגע יותר. עם כולם הוא דיבר חוץ מאשר איתי. והוא לא הראה שיש שום בעיה, ואני מרגישה שהוא שיקר לי, אני מרגישה מרומה, כאילו כל  החודש הזה שהיינו יחד, חלקנו רגעים אינטימיים, כל זה היה סתם הצגה.

עכשיו זו באמת הפעם הראשונה שאני נשארת לבד בב"ש, כל החברים שלי נסעו לבית שלהם בסופ"ש הזה, עם ההורים שלי אני לא מדברת (בגלל הריב הזה, שהם יתקשרו קודם), וחבר שלי נפרד ממני...

אין לי מילים יותר, פשוט עצוב לי מדיי בפנים...

Losing Grip \ Avril Lavigne

Are you aware of what you make me feel, baby
Right now I feel invisible to you, like I'm not real
Didn't you feel me lock my arms around you
Why'd you turn away?
Here's what I have to say
I was left to cry there, waiting outside there
Burning with a lost stare
That's when I decided

Why should I care
'Cause you weren't there when I was scared
I was so alone
You, you need to listen
I'm starting to trip, I'm losing my grip
And I'm in this thing alone

Am I just some chick you place beside you to take somebody's place
When you turn around can you recognize my face
You used to love me, you used to hug me
But that wasn't the case
Everything wasn't okay
I was left to cry there, waiting outside there
Burning with a lost stare
That's when I decided  

Why should I care
'Cause you weren't there when I was scared
I was so alone
You, you need to listen
I'm starting to trip, I'm losing my grip
And I'm in this thing alone

Crying out loud
I'm crying out loud
Crying out loud
I'm crying out loud

Open your eyes
Open up wide
Why should I care
'Cause you weren't there when I was scared
I was so alone

Why should I care
'Cause you weren't there when I was there
I was so alone
Why should I care
If you don't care then I don't care
We're not going anywhere

מקווה שהסופ"ש שלכם יהיה יותר טוב משלי...

אז קודם כל הכל התחיל בזה שהייתי אמורה לחזור לבית של ההורים שלי לסופ"ש, זה אחרי שבועיים שאני בבאר שבע. אז תיכננתי כל מיני סידורים במרכז (דברים שאי אפשר לעשות פה) והתכוננתי לצאת, שפתאום שמתי לב שהזמן טס לי ואני לא אספיק להגיע לרכבת שאמא שלי ביקשה שאליה אני אגיע. טוב התקשרתי להודיע לה, והיא צעקה עלי, אמרה שאני כל היום לא עושה כלום גם ככה ושאני נצלנית ושמבחינתה אני יכולה להישאר בבאר שבע וניתקה.

אני הייתי בהתחלה בהלם ואח"כ כעסתי, ואח"כ הייתי עצובה כי בכלל לא  הבנתי על מה ולמה היא הוציאה עלי את העצבים שלה ועוד בצורה כזו, מה כבר עשיתי לה? שבועיים לא ראיתי אותה...

החלטתי שאני לא מתקשרת (לא אני צעקתי), אח שלי התקשר אלי  בסביבות 11 בלילה שאל אם אני מגיעה מחר כי הוא שמע שהיה סיפור והוא רוצה לקחת את הרכב לעבודה. אמרתי לו שאני נשארת בב"ש. למזלי לאחי יש טאקט והוא לא שאל אותי שאלות.

לפעמים הורים זה דבר מעצבן, אפילו עכשיו כשאני כותבת את הדברים האלה אני מתעצבנת! אוף!

אז אין לי שום תוכניות לסופ"ש הקרוב, אני חושבת לעשות שיעורי בית והרבה.  אני אהיה רוב הזמן לבד פה (באסה). גם חבר שלי חושב להישאר בבית של ההורים שלו וללמוד, משאיר אותי עוד סופ"ש לבד, באמת לא חשבתי על זה, אני רוצה שהוא יהיה איתי בסופ"ש הזה (אחרי שבסופ"ש הקודם הוא שמר על סבתא שלו...).

באוניברסיטה, אחד המתרגלים שלי עוקב אחרי הקשר שלי ושל חבר שלי (מכיוון שהכרנו במכינה). הוא רואה אותנו המון ולפעמים אני אפילו מרגישה שהוא עוקב אחרינו. אם למשל בכיתה, אנחנו יושבים יחד באמצע הכיתה אבל אין מאחורנו עוד אנשים, ונגיד החלפנו נשיקה, הוא מעיר, ואז פתאום כל הכיתה מסתובבת... אמרתי לו שאם הוא לא היה אומר שום דבר לא היה סביב זה רעש כ"כ גדול. לפני כמה ימים הוא ראה אותנו מתחבקים באחת ההפסקות והוא אמר דיי כבר שניכם, אז שאלתי אותו אם הוא מקנא... הוא דווקא הצליח להתחמק מזה לא רע, אמר שהוא היה רוצה לנשק את החבר שלי (חחחח...).

נשמע לכם הגיוני.? אני כבר לא יודעת מה לחשוב על המתרגל הזה...

ביננו, אני יכולה לה גיד לכם בכנות שאני נמשכת אליו, אבל קודם כל יש לי חבר שאני אוהבת מאוד, שנית המתרגל מבוגר ממני ב-13 שנים (קצת יותר ממה שאני מחפשת לעצמי) גרוש, עם ילדה וגם יש לו חברה. ואי לכך ובהתאם לזאת אין לי מושג קלוש כיצד לנתח את ההתנהגות שלו, ואת ההתעניינות יתר שיש לו בי ובחבר שלי כזוג...

בינתיים הוא לא עשה שום דבר ברור ותמיד הצליח להתחמק מתשובות ישירות (לשאלות ששאלתי אותו בנושא). אחרי כל פעם שהוא עושה דבר כזה זה גורם לי לתהות מה העניין שלו בנו (בי ובחבר שלי הכוונה).

משום מה הרבה אנשים העירו הערות או הארות על המגילה ששמתי פה בימים האחרונים. אז אי לכך ובהתאם לזאת הורדתי אותה. כשיגיע פורים (עוד שבועיים) אני כבר אחשוב על משהו קצת יותר מעניין מספורים שנכתבו לפני יותר מ-2000 שנה... (-;

שיהיה לכם סופ"ש מקסים!

נשתמע