קר בחוץ, גשם יורד, מדיי פעם מפציעה השמש בין העננים.

קמתי מאוחר היום, אתמול בבוקר למדתי ואח"כ הלכתי לעבודה, הייתי שם עד 1 בלילה. משגע אותי שיש אנשים שמתקשרים אלינו בשעות האלה. משגע אותי שתמיד אבל תמיד בשישי-שבת יש כל מיני תקלות. אנשים במדינת ישראל מכורים לטלויזיה, ואני לא מדברת על ילדים, או על אנשים בגילי, אני מדברת על אנשים בגיל של ההורים שלי  בשנות ה-40 או ה50 לחייהם, שבלי הטלוויזיה פשוט לא יכולים. אני לא מבינה את האנשים האלה שמתקשרים אלינו בסופ"ש ואז הם מתכוונים להסדר את ענייניהם הכספיים או השד יודע מה הם רוצים מאתנו, אבל אנחנו עושים תמיכה טכנית בלבד בסופ"ש, כל יתר המחלקות סגורות. אני לא מבינה את האנשים האלה שמאיימים בניתוק, בגלל שהם לא קיבלו את מה שהם רצו, כאילו שבחברה המתחרה הם יקבלו תמיד את מה שהם רוצים.

מצחיקים אותי לפעמים אנשים שבאים ואומרים שבחברה המתחרה הציעו להם את כל החבילות ב60 ש"ח (באמת השבוע היה מישהו שאמר לי את זה). אחרי הכל המחירים בשתי החברות זהים פחות או יותר (עם הבדל של שקל לכאן או לכאן). מעצבנים אותי אנשים שלא שילמו כבר חודשיים ופתאום הורידו להם את הערוצים, אז פתאום ב-1 בלילה הם מתעוררים כדי לצעוק עלינו, שאנחנו באמת לא יכולים לעשות כלום ברגע שהם לא שילמו. שאל אותי אחד כזה אתמול לשם שלי ומי הראש צוות שלי, לא מפריע לי להגיד, וכן הוא שאל אם השיחה מוקלטת (מקליטים אצלינו כל שיחה). לא מפריע לי, יש לי גב מהחברה בנושאים מסויימים בהם הכללים מאוד ברורים.

אבל עדיין אני לא מבינה למה לאנשים אין חיים והם שמים את כל יהבם במכשיר המרובע הזה. אם אני מצליחה לחיות בלי זה, אני מניחה שכל אחד יכול. אבל מודה שכאשר אני אצל ההורים שלי אני גם בוהה בטלוויזיה. אבל האמת העצובה היא שלא תמיד יש מה לראות. בפעם האחרונה שהייתי אצלה ההורים שלי צפיתי בשידורים חוזרים של אלי מקביל (הייתי רואה את זה כשהייתי בצבא). ואני חושבת שהסדרה היחידה שאני יכולה להמליץ לכם לראות היא הסדרה הישראלית קצרים (בערוץ 2 אם אני לא טועה). היא קורעת מצחוק, מאוד מומלצת.

בעבודה שלי אנחנו מקבלים הנחות לכל מיני דברים. בצורה לא מקרית רוב האטרקציות נמצאות באיזור המרכז. אני לא חושבת שיש מישהו מהמקום עבודה שלי שניצל ממש את ההטבות וההנחות האלה. אמא שלי התלהבה בעיתון מאיזו הצגה חדשה "שלמה המלך ושלומי הסנדלר" הצגה עם אבי קושניר (אין לי מושג על מה) היא ביררה מחירים (160-190 ש"ח) ולי יש הנחה מהעבודה 80 שח לכרטיס. אני עוד צריכה לבדוק בקשר לזה, אבל אני כנראה אלך לראות את ההצגה הזו. אתם לא יודעים כמה חסר לי לראות הצגות, פה בדרום בקושי יש הצגות שמושכות אותי לצפות בהן, אחרי הכל המחיר הוא לא זול במיוחד, ככה שאם סוף סוף אני הולכת למשהו כדאי לפחות שיהיה שווה את זה.

התחלתי ללמוד שוב מתמטיקה. הפעם במתכונת כמו שעושים בתיכונים. המבחן אמור להיות קל יותר (באמת הורידו כמה נושאים מאוד קשים וגם חלק קלים). הבנתי שבשל הפקידה שבשבוע שעבר אמרה לי שיום שישי תפוס, הפסדתי שיעור, למעשה 3 שיעורים הפסדתי ככה שיש לי להשלים המון חומר יחסית. הדבר הטוב במועד קייץ זה שיש מועד ב'.

כבר יש את התאריכים של הבגרויות, המעבדה בפיזיקה ב-24 במאי, הבגרות במתמטיקה ב-2 ביוני והבגרות בפיזיקה ב-21 ביוני. לא הרבה זמן ללמוד, אבל אני מקווה שאני אסתדר עם כל החומר הזה.

השבוע יש לנו ערב צוות, הגיע הזמן שיהיה לנו שוב עוד אחד כזה. אבל הולכים לשחק באולינג. אני חייבת להודות שאני ממש לא טובה במשחק הזה (וכשהייתי קטנה זה היה אחרת), אין לי שום קשר עם הכדור, ובכל מקרה הוא תמיד יגיע לשוליים. חוץ מזה זה נראה לי שאם כבר עושים משהו עם הצוות, אז לפחות שזה יהיה משהו מגבש ומאחד, ולא סתם משחק. בפעם האחרונה ששיחקתי, זה היה בצבא עם חברים מאותה תקופה, הבנים צחקו עלינו הבנות שאנחנו מעליבות את הפינים (ככה קוראים לדברים האלה שעומדים ומפילים אותם). הבנים היו משחקים בצורה שהייתה פשוט מצחיקה, הם היו  עושים כל כך הרבה פוזות על המסלול שזה היה קורע מצחוק. מקווה שבכל מקרה הערב צוות הזה יהיה נחמד.

והיום סידרתי את החדר שלי מחדש. קשה לחיות בחדר מרובע, במיוחד שהוא קטן יחסית. החדר שלי בגודל 3X3 ולא רק זה יש בו רק נקודת חשמל אחת שמחוברת למפצל של 3 שמחובר אליו כבל מאריך עם מפצל של 5 שאליו מחובר עוד כבל מאריך עם מפצל של 5 (רק המחשב וכל מה שמחובר אליו תופס 5 שקעים). ככה שאיך שאני לא אסדר את החדר אני צריכה שהמכשירי חשמל יהיו קרובים לתקע. מעצבן משהו, אבל אני לא רואה את עצמי משלמת מהכסף שלי על הדירה הזו. בעלת הדירה, אותה אני בכלל לא מכירה ומעולם לא דיברתי איתה גם, רצתה שכולנו נתחלק על הוצאות של מפסק פחת, שזה למי שלא יודע אם מישהו מתחשמל זה מוריד את הפקק הראשי של הבית. זו בכלל צריכה להיות חובתה להתקין מפסק כזה, ואנחנו, אנחנו בכלל לא צריכים לשלם על זה ולו גם שקל אחד.

איך שלא יהיה כרגע נראה שיש לי קצת יותר מקום בחדר. בכל זאת יש לי המון דברים. כן אני צריכה לקנות מדפים (אבל למי יש זמן?) אבל בסה"כ זה נראה עכשיו יותר טוב, נראה כאילו יש יותר מקום.

היום ההורים שלי נסעו לבית של סבא וסבתא שלי, ההורים של אמא שלי. חוגגים לסבתא שלי יום הולדת ויום נישואים (הם התחתנו ביום הולדת של סבתא שלי). ההורים שלי באו רק עם אחותי, אחי נשאר בבסיס. אחות של אמא שלי באה עם בעלה והבנות שלו. לא יודעת משום מה מבאס אותי להפסיד את המפגשים המשפחתיים האלה. ב-1/2 שנה הקרובה הסיכויים שאני אהיה בכאלה הוא דיי קלוש.

מקווה שהיה לכם סופ"ש מדהים (וחם)!

עד כאן להפעם...

לא יודעת כמה מכם יודעים, אבל יש סדרה של ספרים בשם הזה. ספרים שכתבה הסופרת ג'ין מ. אואל (ואפשר לראות את שמות הספרים ברשימות בצד).

השבוע יצא בעברית ספר נוסף בסדרה.

את הסדרה, בעצם יותר נכון לומר את ארבעת הספרים הראשונים של הסדרה קראתי 9 פעמים בעברית (פעם אחת באנגלית).

את הספר החמישי בסדרה ישר הלכתי לקנות, סיימתי אותו תוך יומיים.

זה מדהים שהסופרת בכל פעם מסיימת ספר, בצורה של סוף שמשאירה מקום לכתיבת ספר נוסף.

האמת היא שאני הכי ממליצה על הספר הראשון, אותו הכי אהבתי, אני זוכרת שלפני 10 שנים קראתי אותו בפעם הראשונה וסיימתי אותו באותו היום שלקחתי אותו (מהספרייה במושב של ההורים שלי). מאז יצא לי לקרוא את הספרים כל שנה.

אמא שלי אומרת שזה כמו שהיא הייתה קוראת את הספר "נשים קטנות" המון פעמים (גם אני קראתי אותו כשהייתי קטנה).

בספר האחרון יש כל כך הרבה דברים שקשורים לארכיאולוגיה, נושא שאני באופן אישי מאוד אוהבת. ולמי שלא יודע 3 שנים בתיכון למדתי ארכיאולוגיה. אבל זו הייתה ארכיאולוגיה של ה5000 שנה האחרונות, לא ארכיאולוגיה שלה 30-40 אלף שנה. ואולי בגלל שזה נושא שתמיד עניין אותי גם מעניין אותי לקרוא את הספרים האלה. במיוחד שהם מתבססים על מקומות שבאמת קיימים.

מסתבר שהסופרת הלכה לחפירות ארכיאולוגיות בצרפת כדי ללמוד יותר ולכתוב בצורה מהימנה.

תארו לעצמיכם מה זה כשיוצא ספר כזה אחרי 12 שנים מאז הספר האחרון? זה כמו שעכשיו ג'י קיי רולינג (הסופרת שכותבת את ספרי הארי פוטר) תעשה הפסקה ל-12 שנים.

האמת שעם כל התיאורים שבהתחלה יכולים להיות קצת מעצבנים, ניתן לבנות בראש את הנוף שהיה במקום, את המכשירים, את האנשים, להבין את האווירה.

לפעמים אני חושבת לעצמי הלוואי ויכולתי לחיות בתקופה הזו, אבל היום אחרי שהתרגלנו לכל המותרות שיש לאדם המודרני, איך נוכל לחיות בלי חשמל? מים זורמים בבית? אנחנו, מפונקים אנחנו...

הסיפור עצמו מתקיים בתקופת הקרח האחרונה שפקדה את כדור הארץ. המעבר בין האדם הניאנדרטל לאדם המודרני ההומו ספיינס. אולי בתור מישהי שלמדה על התקדמות האדם זה נשמע מעניין, אני בטוחה שזה לא מעניין את כולם.

אבל בתוך הספרים האלה, יש סיפור מרתק ועלילה מרתקת.

נכון לא כל אחד בנוי לקרוא את הספרים האלה (ורק מי שיש לו "שריטה" כמוני ייקרא אותם 9 פעמים). אבל זה בהחלט מומלץ לנסות.

בספר האחרון נראה כאילו הסופרת מנסה להכניס אותנו יותר ויותר לרוח התקופה שהייתה אז. קם בפרולוג של הספר היא כתבה על החפירות האריכאולוגיות שהיא השתתפה בהן, ועל החוקרים שעזרו לה בהבנה של הדברים.

אם מישהו פעם תהה אחרי הספר הרביעי, איך ייראה ההמשך (ואני תמיד תהיתי איך יהיה ההמשך, כי זה היה מתבקש), עכשיו יש המשך (ועכשיו צריך לתהות על ההמשך של ההמשך?)

הכי היה לי מוזר לקרוא את התרגום. המתרגמת היא זו שתרגמה את הספרים מהספר השני שיצא. וזה נראה כאילו היא מעולם לא זכרה מה שהיא קראה. במיוחד בשל טעיות קטנות בטקסט. שמי שמכיר את הספרים ישר ישים לב אליהן. תהיתי אם לספר עשו בכלל הגהה בעברית אחרי שמצאתי יותר מטעות אחת (שזה יכול להיות מקרי).

טוב, זה בערך מה שעשיתי בשבת הזו.

הלימודים שלי נדחו לשבוע הבא.

ועוד יש לי את המתמטיקה, שאני צריכה לראות איך אני משלבת את זה בלו"ז שלי.

ואמא שלי, היא לא רצתה שאני אבוא לבקר בסופ"ש בגלל שיורד גשם...

טוב פה לא יורד גשם, יש רק רוחות מעצבנות ששורקות וגורמות לי לרצות לא לצאת מהבית (לא שיש לי ברירה, אני צריכה ללכת לעבוד מאוחר יותר).

והשותפים שלי, לשם שינוי לא נשארו בדירה, אבל עיצבנו אותי. הם השאירו מלא כלים בכיור (שהם לא שטפו, וגם לי אין כוונות לעשות כך) וכן הם השאירו שקית זבל (העיקר שאחד מהם תמיד מעיר לי לזרוק את הזבל). שאת זה אני אעשה כשאני ארד להסעה של העבודה.

לפעמים אני תוהה אם אולי היה עדיף לגור לבד, בלי החלק של עוד  אנשים עם שגעונות מוזרים.

שיהיה לכם שבוע קסום!

נחתי

זה מה שעשיתי כל היום

עשיתי כביסה

ניקיתי את הבית (טוב את החדר שלי ואת המקלחת והשירותים שנראו זוועה ממש)

וגם בישלתי לעצמי לכמה ימים

אלה היו כמה רגעים של שקט

השבוע מתחיל לי הקורס בפיזיקה כל שני וחמישי

חשבתי שסוף סוף יהיה לי הזמן ללמוד כמו שצריך

מכיוון שהמבחן שהיה לי במתמטיקה לא הלך לי כמו שרציתי, התקשרתי לביה"ס הפרטי שלמדתי בו כדי לבדוק מה הנוהל בעניין. ובכן, כדי לא לשלם על הקורס שוב, אני חייבת לעשות מועד עוקב, קרי לגשת למועד קיץ. מה שאומר שאני הולכת ללמוד גם פיזיקה וגם מתמטיקה. לא יודעת איך אני אעשה את זה. אם אני אגש למועד חורף הבא אני אשלם 1/2 מחיר שזה 2800 ש"ח בערך, זה כל עוד לא העלו את המחירים של הקורסים. בלאגן.

כנראה שאני אמצא את עצמי לומדת גם למתמטיקה וגם לפיזיקה בו זמנית, מה שאומר ששום דבר לא השתנה משנה שעברה.

ופיזיקה, יש רק במועד קייץ, ככה שאני לא יכולה אפילו לדחות את הקורס הזה.

אלה היו 6 ימים של פסק זמן מלימודים, מיום חמישי הלחץ חוזר.

מה שאומר שאין לי חיים מעבר לעבודה וללימודים.

במתמטיקה יש לי את האופציה לקחת קורס חד שבועי (קרי יום שישי בבוקר) או קורס דו שבועי. נראה לי שאני אלך על החד שבועי ולו מהסיבה היחידה שאני לא אעמוד בלעבוד בקרים בלבד. אפילו שאני ממש לא אוהבת לקום מוקדם ביום שישי, זו נראית לי האופציה היחידה הנורמלית (וכן שהרש"צ שלי לא יתן לי את המבט הזה שיהיה לו כשנתתי לו את האילוצים שלי לפני כשבועיים).

ומה עם פסיכומטרי? גם זה בתכנון, אבל לא עכשיו, עכשיו אין לי זמן לנשום, אם יהיה משהו זה רק אחרי יולי.

אבא שלי רצה להתפטר מהעבודה שלו.

אבא שלי רפתן (כן יש אנשים שעובדים בזה), והרפת עוברת ליישוב אחר. מכיוון שלאבא שלי אין רשיון נהיגה (על רכב) זה ממש לא מתאים לו. ובנוסף הבוס שלו הוא טיפוס מגעיל במיוחד שמתעלל בכל העובדים שלו. אז אבא שלי החליט שהוא מתפטר. תוך שבוע כבר הצליחו לשכנע אותו לחזור לעבוד, וכן לוחצים עליו שיוציא רשיון. למה? כי הרפת היא של המושב (מושב שיתופי, היה פעם אבל הרפת עדיין של המושב) וההנהלה של המושב רוצה שיהיה מישהו מהמושב (חבר מושב) שיעבוד ברפת במקום החדש (3/4 שעה נסיעה מהמושב של ההורים שלי).

אבא שלי החליט להישאר, אבל הוא הוציא ימי מחלה לשבועיים (כבר שבוע שהוא לא עובד) והוא סתם נמצא בבית ונח, ואה כן הוא לומד תיאוריה. לפחות אם יהיה לו רישיון, אז הוא יוכל להתחלק עם אמא שלי בנסיעות (ומי יודע אולי ייתנו לו רכב מהעבודה?)

אני לא יודעת מה יותר טוב,לפני שבוע שאמא שלי סיפרה לי שהוא התפטר, או עכשיו שהיא סיפרה לי שהוא חוזר לעבודה. אני מניחה שעדיף שהוא עובד, למרות שהוא סובל מהבוס שלו, ולמרות שאין שם שעון שמעיד על שעות נוספות שהוא עושה בכמויות. אבל זו החלטה שלו, ולא שלי...

היום הייתה לי שיחה עם ג', מהשיחות המוזרות האלה.

הוא אמר לי שהוא מבולבל, מהפגישה האחרונה שלנו.

לא אלאה אתכם בכל הפרטים הקטנים (שאגב לא ממש מעניינים, כי לא קרה שום דבר מיוחד, סתם ישבנו יחד וראינו סרט ואה כן יצא לנו לישון יחד, רק לישון בלי שום דבר מסביב).

אבל אמרתי לו שראשית כל אנחנו חברים וככה טוב לי.

ושנית אמרתי לו שהפגישה הזו רק הראתה לי שאני באמת לא מרגישה אליו מה שהרגשתי לפני כמה חודשים (זה שאני נמשכת אליו זה משהו אחר לגמרי).

אז אנחנו יכולים לשבת על כוס קפה ולדבר על כל נושא שבעולם, וזה טוב ככה, זה לא רע בכלל.

היום קראתי את כל מה שכתבתם לי על הרעיון של לצאת איתו, שהוא יהיה לי בן זוג. כמה אנשים כתבו לי באופן פרטי. ולא להאמין כמה הדברים שכתבתם היו נכונים. רק שאז הייתי מאוהבת בו והיה קשה לי לראות את כל זה. והיום מנקודת מבט אחרת לגמרי אני מבינה שהוא ממש לא בשבילי. למרות שכן אני אוהבת אותו מאוד בתור בן אדם, הוא אחד מהאנשים הכי מיוחדים ומקסימים שיצא לי להכיר.

זה פשוט מדהים איך החשיבה שלי השתנתה מלפני כמה חודשים.

וזכיתי בחבר טוב ((:

זהו עייפתי מחוסר המעש שלי היום

אבל הימים הבאים יהיו מלאים בעבודה ולימודים (כרגיל)

ואני צריכה למצוא לעצמי חיים

שיהיה לכם המשך שבוע מדהים!