כן זה קורה לי הרבה לאחרונה.

משום מה שמתי לב שלא ידעתי כמה אני מדוכאת עד שלא יצאתי מזה. אני לא חושבת שאני טיפוס דכאוני, בכלל לא, אבל הייתה לי הרגשה כזו בפנים, שעכשיו היא לא פה, וטוב לי עם זה שהיא לא פה.

מצד שני הגעתי למצב שבו אני לא מרגישה דבר, לא מרגישה ז"א שכל הרגשות שלי הפכו להיות קהים, קהות חושים כזו. מצד אחד זה מפריע לי, מצד שני טוב לי עם זה. אני לא רוצה להרגיש, לא רוצה להיפגע, לא רוצה שיהיו דברים שיפריעו לי במסלול החדש של החיים שלי.

הכעתי למסקנה שאת הX שלי אני רוצה להשאיר מחוץ לחיים שלי, אני אשלם לו את ההלוואה כמו שסיכמנו, אבל אחרי זה אני לא מתכוונת להיות איתו בקשר. אחרי מחשבה גיליתי שהקשר שהיה לי איתו עשה לי רק רע, בחיים שלי מישהו לא דירדר אותי למצב אליו הגעתי השנה. נכון שלא רק הוא אשם, גם אני כי אני נגררתי, אבל בכ"ז. אנשים שלא עושים לי טוב אני לא נמצאת בחברתם. אני מתקרבת שוב למצב בו הייתי לפני שנה וחצי שבו הרגשתי אחרת לגמרי. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, זה אני יודעת, אבל לפחות ללמוד מהטעויות שהיו לי השנה. חוץ מזה מהשיחות האחרונות שהיו לנו בטלפון זה אני דיברתי איתו בטלפון והוא רק הקשיב. ואני כשאני מדברת עם מישהו, זה עניין של לשתף בדברים לא רק לשמוע את עצמי מדברת (והיום גם אמרתי את זה לג').

אגב ג' הוא סיפר לי אתמול שהוא יוצא עם מישהי חדשה. האמת שהאינטואיציה שלי אמרה לי משהו בנידון, אבל לא התייחסתי וכשהוא אמר לי זה דיי הפתיע אותי כי באמת לא ציפיתי. אבל גם אמרתי לו שאת מה שהיה ביננו סגרנו כבר לפני כמה חודשים והאמת שלאחרונה דיי השלמתי עם זה (גם שמתם לב בטח שאני לא כותבת עליו כל כך הרבה). וזהו, אנחנו האמת חברים טובים, הוא גר קרוב ואתמול הייתי אצלו בבית, וסתם ישבנו ודיברנו והיה נחמד לאללה, וזה כייף ככה, אני חושבת שזה נותן לי הרבה יותר מאשר אם היינו הופכים להיות בני זוג. חבר טוב זה משהו שנשאר הרבה יותר זמן. והוא עוד רוצה שאני אבוא אליו היום ללמד אותו עוד דברים על המחשב.

האמת שכרגע לא מתאים לי בכלל להיות בקשר זוגי עם מישהו, הגעתי למצב שבו טוב לי לבד. זה לא שאני מתהוללת או משהו כזה, אני בונה את עצמי מחדש, משקמת את ההריסות משנה שעברה, עושה את החושבים של מה לעשות ומה לא לעשות, מה לקחת איתי הלאה ומה להשאיר מאחור. ובניתי חומה שאני לא רוצה שמישהו יעבור כרגע. אני רוצה שיהיו לי חברים, אבל אני לא רוצה חבר. אחרי שנה שעברה שהייתי מבודדת מכל העולם כי הX שלי היה איתי בכל מקום, אני רוצה שיהיו לי חיים משלי, חברים משלי פה. ואני לא רוצה להיות תלויה באף אחד ושאף אחד יהיה תלוי בי.

אני דיי נהנית בעבודה שלי אם להודות על האמת, אני נמצאת שם כבר 5 חודשים בערך, בשבילי זה הרבה, לא הרגשתי איך הזמן טס (למרות שלפעמים יש משמרות שעוברות ממש לאט). ויש אנשים נחמדים בצוות שלי. לפני שבוע ומשהו באותו שבוע שעברתי דירה, החונך שלי בעבודה (מישהו שאליו אני יכולה לבוא עם שאלות בקשר לכל דבר שאני לא מבינה ואני צריכה עזרה), דיי מנדנד לי לאחרונה, אבל בכוונה טובה, אמרתי לו שיעזוב אותי בשקט השבוע כי יש לי שבוע קשה. האמת לא ציפיתי שהוא ייתיחס לזה ברצינות, כי באמת הוא לא הטריד אותי כל השבוע וגם אחרי שהסתיים השבוע הוא בא לשאול אותי אם עכשיו הכל בסדר (והאמת שאני לא מכירה אותו בתור הטיפוס שאכפת לו, אבל אני לא מכירה אותו ממש טוב).

אני מתלבטת בקשר לקורס בפיזיקה, ביררתי בביה"ס הפרטי שאני לומדת בו, הקורס יעלה לי 4170 ש"ח, ואין לי את הכסף הזה, למרות שאני יכולה להשלם בתשלומים. אבל אני לא יודעת איך אני אעשה את זה. אני עוד צריכה לראות איך זה מסתדר לי עם הכל. אבל עכשיו נכנסתי למצב שבו אני כן רוצה לקדם את עצמי, במיוחד אחרי שיצאתי מתחושת הנאחס שליוותה אותי בחודשים האחרונים. ג' אמר לי שאין לי מה לדאוג בקשר לפיזיקה, כי הוא מוכן לעזור לי בכל דבר שאני אצטרך, וגם עכשיו אנחנו גרים קרוב (הוא גר ממש רחוב מאחורי 5 דקות ממני).

אגב, זוכרים שסיפרתי על החבר שלו (נקרא לו ו') שיוצא עם ילדה בת 15? אז ו' היה גר אצלו בבית. הוא הזמין את ההורים של החברה שלו, והם ישבו בבית של ג', כאשר ו' הלך לטייל עם חברה שלו או שהם סתם היו בחדר וההורים שלה ישבו בסלון וקראו עיתונים ואמא שלה בישלה שם. ג' בכלל לא היה בבית הוא למד והוא חזר בערב וראה את ההורים שלה שם יושבים לבד וו' וחברה שלו לא שם בכלל. הוא גם עשה המון שיחות מהטלפון שלו אליה, וג' לא במצב כלכלי משהו כרגע, כל תזוזה קטנה עושה גלים בחשבון הבנק שלו. בכל מקרה ו' עבר לגור בדימונה, שם גרה החברה שלו, וג' נשאר לגור לבד. עכשיו הם גם לא מדברים כמעט, ג' כועס על ו' על איך שהוא התנהג, כי הוא חושב שזה לא מתאים.

בימים האחרונים יוצא לי לדבר בטלפון הרבה עם מישהו שהכרתי בעבודה שלי. זה מוזר אנחנו מדברים שעות (אבל הוא גר בנתניה, זה רחוק). בכל אופן, הוא מאוד מהר התחיל לקרוא לי הדרי (ובחיים שלי לא הצליחו למצוא לי כל כך הרבה שמות חיבה בכל כך קצת זמן). וזה מוזר משהו, אני לא יודעת. כבר כתבתי שאני לא מחפשת קשר ואני לא יודעת מה עובר לו בראש. אבל נחמד לי לדבר איתו, זה בטוח. ומלדבר לא קורה שום דבר. לפחות לא שאני יודעת.

ושבוע הבא, שבוע הבא אני לוקחת חופש לנקות קצת את הראש ולהיות אצל ההורים שלי קצת. ההורים שלי מתלוננים שאני באה אליהם רק לכמה שעות פעם או פעמיים בחודש (מה שנכון) ואני גם צריכה למצוא זמן לראות את אחי שנראה לי לא ראיתי אותו 3 חודשים או משהו כזה.

עד כאן להפעם

מב"ש הקפואה והנוטפת

ולא הארבה עוד לא הגיע לפה...

פתאום יש לי כל הזמן מה לעשות

פתאום אני מרגישה טוב

פתאום אין לי כמעט זמן לשבת על האינטרנט

פתאום דברים אחרים נעשו חשובים

פתאום שמתי לב שאני לא מספיקה לקרוא את כל העדכונים שאני מקבלת, ויש הרבה שכותבים כל יום, שאני לא מרגישה צורך להגיב להם (וזה גם מה שאני עושה). ואני כבר כמה זמן שוקלת אם להוריד חלק מהמינויים שלי, כי האמת להיכנס למישהו לקרוא משהו שאיך לומד לא מדבר אלי, זה לא משהו...

סתם הרגשה כזו, לקח לי כמה ימים לקרוא את העדכונים של כולם

וגם היום שאני מקבלת עדכונים קבועים אין לי זמן לקרוא את הכל.

בעבודה אני נמצאת כבר כמעט 5 חודשים, ואני כאילו לא מאמינה שהזמן עובר מהר.

פתאום אני מוצאת שיש דברים יותר חשובים, הרבה יותר חשובים מלשבת על המחשב. הלימודים שלי למשל, וגם זה שאני חייבת לחזור לעשות ספורט.

האמת שכבר כמה שנים טובות שלא עשיתי ספורט, אני לא אוהבת כל מה שקשור לאירובי, להתאמן לא אכפת לי, לרוץ אני שונאת, וגם להזיע. ואיך בכל זאת עשיתי ספורט כל השנים? הייתי בקראטה מגיל 8 עד גיל 13 בערך, אח"כ שברתי את הרגל ואסור היה לי לעשות כל מיני סוגים שלספורט ומגיל 15 עד גיל 18 הדרכתי סנייפלינג וטיפוס.

וכבר 5 שנים שאני כמו פדלאה, לא עושה ספורט בכלל, לא משום סוג שהו.

ואמא שלי אמרה לי שבגלל שהעבודה שלי בישיבה כל הזמן, אז כל השרירים בגוף נעשים רפויים.

השנה האחרונה לא היטיבה איתי במחינת משקל, כשהייתי עם הX שלי עליתי בחצי שנה 20 קילו, עכשיו נשארו עוד 7 עודפים. והאמת לא מוצא חן בעיני בכלל כל זה, אני לא רגילה להיות בעודף משקל, לא כזה...

אז אמא שלי ביררה לי על סטודיו C, אמרה שזה ממש נשמע לה שווה ושיש תוצאות, המחיר זה 270 שח לחודש, אני עדיין תוהה אם זה יקר או לא. אין לי מושג קלוש בדברים האלה...

בכל מקרה אני חושבת שהגיע הזמן לעשות מעשה בנידון.

היום דיברתי עם הX שלי, הוא וחברה שלו הולכים לחוג סלסה. האמת היא שאני אמרתי לו שיילך (בשנה שעברה הוא רצה אבל לא יצא) אמרתי לו שהשותף שלי הוא המדריך של הסלסה באוני'. האמת שהשותף שלי (אחד מהם, המדריך סלסה), הוא ממש נחמד, איתו אני מסתדרת הרבה יותר טוב, אולי בגלל שיצא לנו לעשות פה שבת יחד, אולי בגלל שהוא פשוט טיפוס יותר נחמד. השותף השני משום מה מעט רגזני לאחרונה, ככה נאמר לי לפחות.

גם עם ג' יצא לי לדבר, הוא סיפר לי על חבר שיש לו, שגר אצלו בבית עכשיו. הוא, החבר, הכיר מישהי באינטרנט, ילדה בת 15 והתאהב בה, הם יוצאים אולי שבוע והם החליטו שהם מתחתנים בעוד שנה, באוקראינה, לא בישראל (בישראל נראה לי שזה בכלל לא חוקי להתחתן בגיל 15-16 עד כמה שזכור לי לפחות). מטורף לא? אני חושבת בכלל שזה מטורף שמישהו בן 25 ייצא עם ילדה בת 15, בגילאים האלה פער הגילאים כן גדול מאוד...

טוב אלה לא החיים שלי

ג' גם מדבר איתי יותר לאחרונה, אני חושבת שאני הרבה יותר נחמדה כשאני לא מדוכאת. בעצם לא ידעתי כמה אני מדוכאת עד שהגעתי לדירה החדשה והבנתי שכל התסכולים שלי נבעו בעצם מהיותי לבד לגמרי. לא טוב היות האדם לבדו... אז אם לא במערכת זוגית לפחות אל לגמרי לבד...

האמת שלפעמים אני מרגישה שהוא ממש דואג לי, וזה מוזר לי לפעמים...

אתמול ישבתי לתכנן לעצמי את הלימודים של המתמטיקה, משהו כמו חודשיים שלא נגעתי בחומר. סידרתי את המחברת וכתבתי את כל השיעורי בית שהיו לנו עד עכשיו. עכשיו אני צריכה להתחיל להשלים פערים.

בנוסף יש לי גם פיזיקה שאני רוצה ללמוד, האמת שג' מלמד פיזיקה במכינה, אבל אני לא חושבת לפנות אליו, יש לו מספיק על הראש. אבל אני תוהה באיזה ביה"ס ללמוד. אני תמיד למדתי בלחמן, אבל השבוע מישהו הציע לי לבדוק את טומשין. בהחלט צריך לבדוק עוד מקומות ולא להינעל על מקום אחד.

היום סוף סוף ירד פה גשם ששטף את כל האבק שהיה פה.

רק בערב התחיל לרדת גשם, מבול רציני היה פה, ואח"כ הפסקה, ואז עוד אחד.

מחר יש לי ערב צוות, מעניין איך יהיה

דווקא יש לי אחלה צוות

עד כאן להפעם

היום הכל נחתם ונסגר

היום סגרתי את העניינים עם בעלת הדירה הקודמת שלי

אמא שלי באה במיוחד כדי להיות איתי כשאני נפגשת איתה, הרגשתי שאני צריכה מישהו שיהיה לידי.

גם דיברתי על זה עם ג', ששאל אותי ממה אני מפחדת, אמרתי שזה לא פחד, אלא עניין של הרגשה שיש איתי עוד מישהו מלבדי, שאני לא אגיע למצב לא נעים איתה, שלא תהיה לי שיחה איתה כמו אותה שיחה בה היא דיברה אלי מגעיל. ג' היום נמצא עם הבת שלו, הוא התנצל שהוא לא יכול לבוא. האמת זה לא התפקיד שלו להיות שם בשבילי בכל מצב, אבל אכפת לו את זה אני יודעת, כי היום הוא התקשר אלי לשאול מה נסגר.

עדיין הוא יורד עלי על התקופה שהייתי מדוכאת משהו, האמת שלגור לבד עשה לי ממש רע, ועכשיו שאני גרה עם עוד אנשים, אני מרגישה הרבה יותר טוב מבפנים. מה גם שממש כייף לגור איתם. יש הבדל עצום ביני, מה שהייתי לפני שבועיים למה שהיום, היום אני מרגישה כאילו אחרת, לא ריק לי.

אתמול שביקשתי מאמא שלי לבוא איתי, היא בהתחלה אמרה שהיא לא תוכל, אבל אחרי מחשבה היא באה, אבא שלה, תמיד עזר לה בדברים כאלה, והיא אמרה שלפחות את מעט הגב שאני צריכה היא תתן לי. זה משהו שלפני כמה שנים בכלל לא הייתי מקבלת מההורים שלי. זו הרגשה טובה לדעת שאני לא לבד ויש לי גב. האמת שגם אמא שלי אמרה שעם רוב הדברים אני מתמודדת לבד, אבל הם שם, לפחות אמא שלי נמצאת שם רוב הזמן.

העניינים עם בעלת הדירה נסגרו כמו שצריך, היא לא עשתה שום בעיות ואפילו לא יצא לי הרבה לשלם לה עם כל החשבונות שהיו. היא אפילו הייתה נחמדה, ושמחתי שאמא שלי שם, אפילו שהיא לא אמרה יותר מדיי, הנוכחות שלה זה מה שהיה חשוב לי, עוד מישהו שיהיה איתי.

אני מרגישה הקלה עצומה, כאילו סחבתי משהו כבד על עצמי.

אבל מאז שעברתי לפה הרבה יותר טוב לי.

גם החדר שלי הוא בצבע שנעים לי להיות בו ויש פה את כל הדברים שלי, למרות שיש עוד כמה דברים שאני צריכה לקנות (כמו כסא למחשב, ועוד כמה מדפים), אבל סה"כ הכל טוב כאן.

אמא שלי דווקא התלהבה מהדירה, יש פההרגשה של בית, זה לא מקום קרתני כה כמו הדירה הקודמת, רואים שחיים פה אנשים.

בעבודה היום הייתה לנו ישיבת מחלקה. דיי מיותרת לדעתי. סתם דיברו איתנו על מבנה החברה ואיך שצריך לשפר את השירות וכמה חשוב לחברה שהשירות ישתפר, לכן נותנים לנו, הנציגי שירות (טכני/שירות כבלים/אינטרנט) כל מיני צ'ופרים, כמו HOT DAY שזה יום שיש בו מין פעילות כזו במוקד עם כל מיני צ'ופרים, מתנות לימי הולדת, כסף לצוות לימי גיבוש. סה"כ הרוב היה דיי משעמם.

בונים אצלנו אגף חדש ובסופו של דבר הולכים להיות בכל משמרת משהו כמו 300 נציגים, כאשר היום יש משהו כמו 150.

גם מתכוונים ללכת יותר לקראת הלקוח.

האמת שהיה היום Happy day לכל הלקוחות, זה יום שיש פעם בחודש שבו נפתחים 4 משחקים שהם בתשלום, חינם לכל הלקוחות. שזה דבר דיי נחמד ((:

חוץ מזה יש לי ערב צוות ביום חמישי, שצריך להיות דבר דיי נחמד, כי יש לי אחלה אנשים בצוות. האמת שמהקורס שלי הגענו 5 אנשים. והיו עוד אנשים וותיקים בכלל אנחנו מסתדרים מעולה, אני לפחות יכולה להגיד את זה על עצמי. אני לא יכולה להגיד שהעבודה הזו היא משאת נפשי, אבל בינתיים אני לא סובלת שם, ויש ימים שאני אפילו נהנית (זה בתנאי שהמשמרת שלי לא נמשכת כמו מסטיק).

יצא לי לדבר עם הX שלי השבוע, אתמול, היום. הוא משום מה חושב שבכל פעם שניפגש (כי אני מחזירה לו כל חודש חלק מההלוואה שלקחתי ממנו) הוא יבוא לבית שלי, האמת היא שאחרי שחשבתי על זה, אני לא ממש רוצה שהוא יבוא. הוא חלק משנה שהייתי מעדיפה לשים מאחורי ולא לקחת איתי יותר מדיי זכרונות לא טובים הלאה, והוא, יש לו חלק נכבד בזכרונות האלה. לא רואה שיש לו מקום בחיים שלי, למען האמת אני חושבת שאם לא הייתי חייבת לו כסף לא בטוח שהייתי נשארת איתו בקשר, אחרי הכל הוא צריך אישור מהחברה שלו לכל דבר, במיוחד אם זה קשור אלי.

חוץ מזה עכשיו כשאנחנו גרים דיי קרוב, אפשר תמיד להיפגש איפשהו באמצע (יש בית קפה בדיוק באמצע, בעצם קצת יותר קרוב אליו, אבל לא נרד לדקויות). ועכשיו רק צריך לעשות את זה בצורה שהוא לא יעלב. אבל באמת שאני לא רוצה שהוא יגיע לפה, אני לא מרגישה שהוא חלק כזה נכבד מהחיים שלי.

דרור למשל דיי החליט בשבילי על הדירה הזו. אם הייתי נותנת לו יד חופשית אני אפילו לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים, כי באותו יום שראינו את הדירה הוא אמר שאנחנו לוקחים אותה. רק אני רציתי לראות עוד (טוב הייתי צריכה לקבל פרופורציות), אחרי הכל זה לא שיש לי שנים של ניסיון בחיפוש דירות.

גם הוא מסכים איתי שאין שום סיבה שבעולם שבגיל שלי אני אגור לבד.

זהו, אני צריכה ללכת לישון קצת, מחר אני מתחילה משמרת מוקדמת (7 בבוקר) מה שאומר לקום ב-20 לשש (כדי להספיק להתעורר וגם להכין לי משהו לאכול).

שיהיה לכם שבוע מדהים!