טוב באמת שלא יצא לי להיות פה השבוע, בקושי היה לי זמן לנשום.
ביום שלישי הלכתי לצבוע פה את החדר, אמרו לי לצבוע עם מברשת, Big mistake! היה לי קשה לאללה, לקח לי שעה וחצי לבצוע קיר אחד! אח"כ החלפתי לרולר ותוך שעה וחצי צבעתי את שלושת הקירות האחרים. ועכשיו יש לי חדר בצבע כחול שמיים ((:
כשחזרתי לדירה הקודמת בסביבות 2 בלילה רק התחלתי לארוז, ארזתי את רוב הדברים תוך שעתיים בערך, ונשארו עוד כמה דברים קטנים שארזתי רק בבוקר. לא יכולתי לארוז לפני, בגלל שבעלת הדירה הייתה מראה את הדירה לאנשים ולא ידעתי מתי באים ומתי לא (אבל החזר לשי שם נשאר נעול בכל מקרה). לפעמים הייתי יודעת שהיו שם אנשים כי היו משאירים אור דולק, או דלת שהייתה סגורה פתוחה.
ביום רביעי בבוקר עשינו את ההעברה. סבא שלי, מוביל שהוא חבר טוב שלו, אבא שלי ואני. פעם אחרונה שאני עושה את זה בצורה כזו, עדיף להזמין מוביל שיעשה את כל העבודה מאשר שאני אצטרך לסחוב דברים. 3 ימים שתפוסים לי שרירים שלא ידעתי על קיומם.
בכל אופן, ארזנו את הכל ולקח לנו המון זמן להעלות את הכל לדירה, כי מי שהעלה את וב הדברים היו בעצם אבא שלי ואני (ששנינו סובלים משרירים תפוסים). וזה לא שאין לי חברים שיכולים לעזור, רק שסבא שלי החליט שזה צריך להיות בבוקר ובבוקר כל החברים שלי או לומדים או בעבודה.
אחרי שהעלינו את כל הדברים למעלה, וסבא שלי והמוביל נסעו, נסארנו אבא שלי ואני בדירה כדי לסדר את הדברים.
הדירה לעצמה דיי גדולה ומרווחת, יש חוץ ממני עוד 2 שותפים בנים שהם אחלה של אנשים. זה מצחיק כי אני התרגלתי לגור לבד, וגם השותפים הקודמים שהיו לי, אפשר היה למות לידם והם לא היו מתייחסים. דוגמא להתייחסות, אתמול חזרתי ממשמרת שסיימת ב-12 בלילה, והשותף שלי הכין אוכל והשאיר גם לי (השאיר יותר מדיי בשבילי, אבל העיקר הכוונה).
עוד לא החלטתי לגמרי בעניין הקניות, אבל כבר ראיתי שיש דברים שהם אוכלים ואני לא (כמו צ'יפס, ואוכל קפוא, אני מכינה לעצמי את האוכל כמעט תמיד). אבל יש חלוקה מאוד ברורה בקטע הזה ככה שאני לא דואגת (יש לנו רשימה על המקרר מי קנה מה). חוץ מזה ששני השותפים הם חברים, הם הכירו בדירה הקודמת שהם גרו והם מסתדרים ממש טוב, גם זה כיף לשבת איתם וסתם לדבר (הם גורמים לי לצחוק, פשוט קורעים אותי מצחוק) וטוב לי ככה.
ייקח לי עוד כמה זמן עד שהמקום הזה ירגיש לי כמו בית, יש פה עוד כל מיני דברים שצריך לשנות, יש עוד דברים שצריך להוסיף לחדר שלי, כמו מדפים ומגירות. בחדר הקודם שלי היה לי שולחן כתיבה נוסף (מה שאומר מדפים ומגירות נוספים) שפה זה מאוד חסר לי כי בינתיים הכל דחוס כזה. חוץ מזה דיי קריר פה אם לומר את האמת, ויש רוח (והמון אבק) אבל יש לי חלון עם תריסים, שזה יתרון שלא היה לי בדירה הקודמת (שם לא היו תריסים של ממש אלא כמו וילון כזה שנסגר, ואי אפשר להשאיר פתחי אוורור). היום אני סוף סוף יכולה לישון עם תריסים מוגפים ולא עם חלון סגור לגמרי. חוץ מזה יש לי מזגן בחדר (שזה יתרון ענקי).
ביום חמישי התקינו לי את הקו בזק בדירה. אבל הם לא התקינו את הקו של האינטרנט. גם המספר שנתנו לי הוא מגעיל וצעקתי עליהם, אז ביום ראשון ישתנה לי המספר למספר אחר שאני בחרתי (נתנו לי לבחור מספר אחד מתוך שלושה), גם המספר שלי אמור להיות חסוי (ככה קניתי אותו לפני שנתיים) והם לאעשו את זה ככה, כל זה יעשה ביום ראשון.
והאינטרנט? יש לי מיום חמישי בלילה. במקרה הייתה לי שיחה עם לקוח בעבודה שהסתבר שהוא מנהל הרשת של בזק, ואני סתם התלוננתי לא חיברו לי את האינטרנט, אז המקסים הזה דאג שבאותו ערב יחברו אותי לADSL. ומאז אני רגועה קצת... רק שלא היה לי זמן לשבת על המחשב בכלל בגלל שביום שישי על הבוקר היו לי לימודים ואח"כ עבודה.
מזל שבעבודה שלי דואגים להסעות בשישי-שבת, אני גרה עכשיו דיי רחוק מהעבודה. להורים שלי זה נשמע מוזר, אבל אני לא אבחר לגור במקום שהוא קרוב לעבודה שלי. בחרתי לגור פה בגלל כל מיני שיקולים, והעבודה שלי הוא לא אחד מהם. אני עדיין גרה בב"ש, מה זה משנה? ההורים שלי שהם מושבניקים לא מבינים את זה, אבל עכשיו אני גרה קרוב לחברים שלי, וגם אני לא גרה לבד. ובכלל מה משנה הקרבה לעבודה?
בשבוע הקרוב שיבצו אותי שכל המשמרות שלי הן בוקר, אני אקרע לגמרי, אני לא טיפוס של בוקר, ויש לי 2 משמרות שמתחילות ב7 בבוקר, זה אומר לקום ברבע ל6 בבוקר, ממש לא שעה שאני רגילה לקום בה. אבל גם לא שיבצו אותי לשישי-שבת מה שנותן לי זמן ללמוד קצת כמו שצריך.
גם ביום חמישי צריך להיות לנו ערב צוות. וביום שישי הייתה בריתה לבת של הרש"צ שלי, אבל אני הייתי בלימודים והייתי הרוגה מעייפות אח"כ, אז לא הלכתי, לא יודעת מי הלך ומי לא. לא יודעת עדיין איך אני אגיע בכלל לערב צוות, הוא איפשהו במרכז העיר ואני גרה עכשיו ממש בכניסה לב"ש (הכניסה שמגיעים מת"א למי שמכיר).
האמת, ליד הבית שלי יש מרכז מסחרי, ששם יש כל מיני חנויות, וגם יש בנק 5 דקות מהבית שלי בנק. זה מצחיק יש פה לפחות 4 סניפים של בנק הפועלים (וזו לא עיר כל כך גדולה).
ובעבודה, האנשים שבצוות שלי הם אחלה, יש מישהו מהצוות שלי שיושב איתי על דברים שאני לא מבינה, הוא האמת יכול להיות ממש נודניק בקשר לזה, ביקשתי ממנו בשבוע הזה לא לשאול אותי על הנושא, אמרתי לו בתחילת השבוע שיש לי שבוע קשה... הוא אחלה בן אדם... ובכלל בצוות שלי יש אנשים שהם ממש סבבה, ככה שכיף לעבוד איתם.
ה-X שלי היה אצלי מתישהו בשבוע שעבר, סוף סוף, נתתי לו עוד חלק מההלוואה שאני חייבת לו, וגם את המתנה שקניתי לו ליום הולדת (מלפני חודשיים) הוא ממש אהב אותה. הוא קנה לי מתנה בתאילנד, כזה מן מעמד לנרות, לא משהו מלהיב.
הוא כל הזמן מספר לי על הבילויים שלו עם החברה שלו. והאמת באה לי הכרה מאוד מוזרה, כשהיינו יחד היינו ממש רחוקים מהמשפחה שלי וגם מהמשפחה שלו, ז"א לא הלכתנו לאירועים משפחתיים יחד, גם אחרי שהיינו כמה חודשים טובים יחד. ולא היה לי דבר כזה עם אף אחד מהחברים האחרים שהיו לי. ועכשיו אני שומעת ממנו כל שבוע שהם הולכים לארוע משפחתי זה או אחר. האמת שאני עם החברים הקודמים שלי בחודשים הראשונים לא הייתי מראה אותם למשפחה המורחבת מה שנקרא, רק אח"כ היינו מתחילים להגיע לאירועים כאלה ואחרים יחד כזוג, אבל ממש לא בהתחלת הקשר.
אני גם אמרתי לו שחברה שלו בעייתית, הוא צריך לבקש ממנה אישור כדי לראות אותי. שאלתי אותו אם הוא היה רואה את זה אצל מישהו אחר אם זה היה נראה לו נכון, אז הוא אמר שלא. אבל כרגע כל העניין הזה לא ממש מפריע לו. גם ככה יוצא לו לראות את חברה שלו רק בסופ"ש, כי המערכת שלהם הפוכה (בשעות שהוא לומד היא לא, ובשעות שהיא לומדת הוא לא).
ואני, אני בכלל לא מחפשת קשר כרגע. הגעתי למצב שאני לא מרגישה שום דבר לאף אחד, וזה מוזר, שהרגשות קהים כאלה, כאילו שאני לא מרגישה כלום. הנה עברתי דירה, וחוץ מזה שהייתי לחוצה, לא הרגשתי כלום, זה אמור לרגש קצת (לדעתי קצת יותר מקצת), וזה לא עשה לי כלום.
לא רע לי עכשיו, לא יכולה להגיד שזה הכי טוב שיש, אבל זה המצב כרגע.
בכלל אני לא רואה איך אני מכניסה מישהו לחיים שלי שהם דיי עמוסים כרגע, בקושי יש לי זמן לעצמי. ההורים שלי רואים אותי פעם בחודש למשך 3-4 שעות שאני באה אליהם לביקור (זה מאז שהתחלתי לעבוד זה ככה). גם אחי העיר לי שהוא לא ראה אותי כבר חודשיים (שעוד מעט יהיו 3 חודשים). מה לעשות שאני לא מגיעה לשם בשישי-שבת, כי בדר"כ אני עובדת. אז ביקשתי 3 ימים חופש בסוף החודש, זה גם יוצא על היום הולדת של אמא שלי, שהחלטנו, לפחות אחי ואני, שחייבים לחגוג את זה, ואחי צריך להיות ברגילה, אני מקווה שהכל ייצא לפועל כמתוכנן.
ג' גר 5 דקות ממני, והאמת שלא יצא לי כמעט לדבר איתו השבוע, לא היה לי זמן כמעט, רק אתמול דיברתי איתו, שיחה קצרה כזו, לא היה לי זמן (בין הלימודים לעבודה). הוא גם עסוק עד מעל לראש...
ומישהו, מישהו בכלל, לא נראה כרגע באופק, ואני יודעת מה אני מחפשת, ואני לא חושבת שיש לי כוונות להתפשר על מישהו שמלכתחילה אני יודעת שהוא לא בשבילי, כמו שהיה בשנה האחרונה. אין לי כוח לרעידות אדמה רגשיות. וה-X שלי, זה שפעם ב... אני רואה אותו, כבר לא עושה לי כלום. ואני חושבת שאחרי שאני אסיים להחזיר לו את ההלוואה אם הוא לא יתאמץ לשמור על קשר (דבר שיהיה לו דיי קשה בהתחשב בחברה שלו) לא נראה לי שאנחנו נדבר בכלל...
ואולי בעצם אני יכולה להגיד בוודאות שחסר לי קשר זוגי, אבל כרגע זה לא בראש מעייני...
עד כאן עדכונים לבינתיים...
שיהיה לכם סופ"ש מדהים!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
