דמעה יורדת

על זכוכית שבורה

משתקפות בה

תמונות חיי

אנה נעלמו

האנשים האבודים

את מקומם לא ימלאו

אנשים חדשים

ורק זיכרון

ייחרת בליבנו

על כל אותם גדולים שאינם

על יצירה שלא תחזור עוד

על כל מה שנשאר

על כל מה שנגמר

12/4/2005

אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, פשוט לא יכולה. אף פעם לא הייתי איתו, אני גם לא יודעת מה הוא מרגיש אלי. והאם הוא מרגיש כמוני?

קוראים לו דור, האיש שהתאהבתי בו, האיש שאני בקושי מכירה. הוא מרצה שלי באוניברסיטה, שם ראיתי אותו לראשונה. בהתחלה הוא נראה מפוזר כזה, אבל אחרי שהכרתי אותו קצת, גיליתי שיש בו הרבה ממה שאני מחפשת בגבר.

דור בן 35 בערך, אני יודעת גם שהוא התגרש לא מזמן, גירושים כואבים מאוד שנמשכו כמה שנים וגם עלו לא מעט כסף. הוא תפס את אשתו בוגדת בו, אני אפילו אל רוצה לתאר לעצמי את ההרגשה. מלבד זאת יש לו ילדה מתוקה בת 5. גם יש לו חברה.

המחשבה הראשונה שבטח עוברת לכם בראש היא, מה בחורה צעירה בת 23 מחפשת בגבר כזה? הרי לא חסרים גברים פנויים, רווקים.

גם לי זה עבר בראש ועדיין, ההיגיון אומר דבר אחד והרגש משהו אחר לגמרי.

בהתחלה הוא היה סתם עוד מרצה, שאל אותי שאלות פה ושם, מתעניין. יום אחד היה לי חלום עליו, החלק היחידי שאני זוכרת מהחלום הזה הוא שהתנשקנו במשך כמה דקות וכשהפסקתי הוא ביקש עוד. זה כל הזיכרון שלי מהחלום, מאז המחשבות שלי החלו התגלגל.

שבוע לפני המבחן הראשון ביקשתי ממנו שיעזור לי עם החומר, כולם ביקשו ממנו. בסוף הוא מצא זמן לשבת איתי ל בד על החומר באחת הכיתות באוניברסיטה. ת'אמת שיותר דיברנו מאשר למדתי משהו. הוא שאל אותי המון שאלות, על המערכת יחסים שלי עם חבר שלי, כמו איך הכרנו? כמה זמן אנחנו יוצאים? שאלות כאלה.

לא ציפיתי לזה, אבל אני טיפוס דיי פתוח, אז שברנו את הדיסטנס בין מרצה וסטודנטית בשיחה הזו. הוא שאל אותי כל כך הרבה שאלות על המערכת יחסים שלי עם חבר שלי, שבמשך השיחה תהיתי לעצמי למה דווקא הוא שואל כל כך הרבה ומתעניין.

באחד הימים יצאתי מהכיתה מוקדם והוא היה בחוץ, שאל אותי מה קורה איתי ועם חבר שלי. אמרתי שהכל בסדר ושיכול להיות יותר טוב, מהרבה סיבות.

אמרתי לו שמפתיע אותי מאוד שהוא מתעניין ככה, שלא ציפיתי לזה ושאלתי למה. הוא אמר לי שאני מזכירה לו את חברה שלו, באופי ובעוד כל מיני דברים.

אני שאלתי אותו על חברה שלו, הוא אמר שיש-אין לו חברה, אמר שיש להם קצת בעיות ביחסים. באותה שנייה צלצל הנייד שלו.

הוא ענה לנייד מקשיב ואומר לי, חברה שלי הרגע נפרדה ממני בהודעה קולית. לא ממש ידעתי מה להגיד, רק אמרתי שאני מצטערת. הוא הלך להתקשר אליה. אני לא הבנתי איך הוא הצליח לעשות את ההרצאה אחרי זה, איך אפשר?

אחרי שעה של הרצאה המשכנו לדבר, משום ה נראה לי שנוח לו לדבר איתי, שזה יותר מסתם שיחה, שהוא באמת מתעניין. רק מה עוד לא ממש הבנתי את הכוונות שלו, ואני לא יודעת אם מה שהוא אומר ושואל זה באמת רק זה.

כל השיחות שלנו איכשהו סובבות סביב הקשר שלי עם חבר שלי. באותה תקופה חשבתי שהקשר הזה  הוא לא הדיוק מה שאני רוצה. והוא, מנסה לשכנע אותי שזה אחרת.

מאז עבר כמה זמן, הוא כבר הספיק לחזור לחברה שלו. לפעמים יוצא לנו לדבר המון, לפעמים כמעט ובכלל לא. לאחרונה אנחנו מדברים יותר.

זה התחיל בפסח, שלחתי לאנשים ברכת חג שמח, ובסוף היה כתוב אוהבת...

גם לו שלחתי ברכה כזו ב-SMS  . הוא לא ידע מי שלח לו את ההודעה (לא כתבתי שם), יום אחרי זה הוא התקשר לבדוק מי השולח, דיברנו קצת וזהו.

אחרי שחזרנו מהחופש הוא שאל אותי על זה, התפלאתי בכלל שהוא זוכר ומייחס לזה חשיבות כזו. התחמקתי מלענות לו במפורש למה כתבתי את זה.

באותו יום הוא ניסה לשאול אותי הרבה שאלות, עד שמישהו בכיתה אמר לו, דור רד ממנה יש לה חבר.

הוא אמר בתגובה שבדיוק עליו הוא שואל שאלות. האם יכול להיות שבמה שנאמר בצחוק על ידי ידיד מהכיתה שלי יש שמץ של אמת?

אולי הדמיון שלי מתעתע בי....

השבוע שוב שאלתי אותו למה הוא כל כך מתעניין בי ובחבר שלי, הוא אמר שהוא רוצה שהקשר הזה יצליח.

הוא כל הזמן שואל אותי שאלות רק בנושא הזה. אני לא יודעת למה ואיך זה הפך להיות נושא לעניין, הרי באף זוג אחר הוא לא מתעניין ככה.

בכל פעם שאני מנסה לשאול אותו על זה הוא מתחמק מתשובה, או שהוא עונה לי תשובות מתחמקות ולא מספקות.

השבוע הוא אמר לי שקשה לו ל דבר איתי על דברים. בגלל הקשר של מרצה-סטודנטית, אני חשבתי שכבר מזמן עברנו את זה, אבל שיהיה, השנה עוד מעט נגמרת.

בשבוע האחרון לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. אני לא יודעת למה, אבל אני רוצה אותו כל כך, שיהיה שלי. אני לא יכולה להפסיק לתהות האם הוא מרגיש כמוני, או שזו רק אני...

ואז יום אחד זה קרה, ישבנו יחד, הוא החזיק לי את היד והסתכל לי בעיניים. היה לו מן מבט כזה, כמו שהוא תמיד הסתכל עלי, מלא תשוקה.

הרגשתי את הנשימות שלו, הלב שלי פעם בחוזקה, והרגשתי התרגשות כזו. הוא התקרב אלי, הצמיד את שפתיו אל שפתיי ונישק אותי. נשיקה פשוט מדהימה, עדינה ורכה ועם זאת חושנית כל כך, מעוררת, מגרה.

הוא הפסיק לרגע, מתסכל על פני, כלא מאמין שזה באמת קורה, הוא ואני, כל כך הרבה זמן חיכינו לרגע הזה, להיות יחד, להרגיש אחד את השניה.

התקרבתי אליו, מרגישה את חום גופו, הבל פיו, שומעת את נשימותיו, את הלמות ליבו. הוא מחבק אותי, מנשק לצווארי, בעדינות, ברפרוף, מגרה.

ואז חוזר אל שפתיי ומנשק אותי, טועם כל פינה בפה שלי. הידיים שלו מחבקות, נוגעות לא נוגעות במקומות שונים.

אנחנו עומדים, מחובקים, צמודים, מתנשקים בתשוקה, ונוגעים, מחבקים מלטפים. הסרתי לו את החולצה, עם ידי אני מלטפת לו את הגב ומשלחת בו צמרמורות מענגות בכל הגוף.

הוא מפשיט אותי בעדינות, מסתכל על כל חלק מגוף שלי כאילו זה אוצר יקר. אני מרגישה את ידיו הנעימות על גופי, שפתיו על שפתיי, עורו על עורי, מנשק אותי, מצית בי אש ומניח אותי בין מצעים רכים.

הוא נשכב על ידי, ידו נוגעת בחזי, רק נוגעת. זה נעים. אני עוצמת את עיניי, ומרגישה אותו מוצץ לי פטמה אחת, יונק, מהתל בה ומגרה אותה. נשמתי נעתקת, זה מעביר בי זרמים בכל הגוף. גם את הפטמה השניה הוא לא מזניח, יונק, מוצץ, נושך אותה קלות.

הוא מנשק אותי והוא מעלי, מרגישה את כובדו, את זכרותו מלאה ונוקשה, אבל עוד לא, הוא רק התחיל.

מנשק אותי ומלטף, גורם לי לרצות אותו כל כך. חוזר לפטמות שלי, משחק בהן בלשונו, סיבובים סיבובים, ויונק אותן, מוצץ אותן, נושך אותן קלות. הוא אוהב לשמוע שנשמתי נעתקת מפי, ואז הוא מפסיק לרגע קט, מסתכל עלי ומחייך...

24/4/04  

לא יודעת כמה מכם יודעים, אבל יש סדרה של ספרים בשם הזה. ספרים שכתבה הסופרת ג'ין מ. אואל (ואפשר לראות את שמות הספרים ברשימות בצד).

השבוע יצא בעברית ספר נוסף בסדרה.

את הסדרה, בעצם יותר נכון לומר את ארבעת הספרים הראשונים של הסדרה קראתי 9 פעמים בעברית (פעם אחת באנגלית).

את הספר החמישי בסדרה ישר הלכתי לקנות, סיימתי אותו תוך יומיים.

זה מדהים שהסופרת בכל פעם מסיימת ספר, בצורה של סוף שמשאירה מקום לכתיבת ספר נוסף.

האמת היא שאני הכי ממליצה על הספר הראשון, אותו הכי אהבתי, אני זוכרת שלפני 10 שנים קראתי אותו בפעם הראשונה וסיימתי אותו באותו היום שלקחתי אותו (מהספרייה במושב של ההורים שלי). מאז יצא לי לקרוא את הספרים כל שנה.

אמא שלי אומרת שזה כמו שהיא הייתה קוראת את הספר "נשים קטנות" המון פעמים (גם אני קראתי אותו כשהייתי קטנה).

בספר האחרון יש כל כך הרבה דברים שקשורים לארכיאולוגיה, נושא שאני באופן אישי מאוד אוהבת. ולמי שלא יודע 3 שנים בתיכון למדתי ארכיאולוגיה. אבל זו הייתה ארכיאולוגיה של ה5000 שנה האחרונות, לא ארכיאולוגיה שלה 30-40 אלף שנה. ואולי בגלל שזה נושא שתמיד עניין אותי גם מעניין אותי לקרוא את הספרים האלה. במיוחד שהם מתבססים על מקומות שבאמת קיימים.

מסתבר שהסופרת הלכה לחפירות ארכיאולוגיות בצרפת כדי ללמוד יותר ולכתוב בצורה מהימנה.

תארו לעצמיכם מה זה כשיוצא ספר כזה אחרי 12 שנים מאז הספר האחרון? זה כמו שעכשיו ג'י קיי רולינג (הסופרת שכותבת את ספרי הארי פוטר) תעשה הפסקה ל-12 שנים.

האמת שעם כל התיאורים שבהתחלה יכולים להיות קצת מעצבנים, ניתן לבנות בראש את הנוף שהיה במקום, את המכשירים, את האנשים, להבין את האווירה.

לפעמים אני חושבת לעצמי הלוואי ויכולתי לחיות בתקופה הזו, אבל היום אחרי שהתרגלנו לכל המותרות שיש לאדם המודרני, איך נוכל לחיות בלי חשמל? מים זורמים בבית? אנחנו, מפונקים אנחנו...

הסיפור עצמו מתקיים בתקופת הקרח האחרונה שפקדה את כדור הארץ. המעבר בין האדם הניאנדרטל לאדם המודרני ההומו ספיינס. אולי בתור מישהי שלמדה על התקדמות האדם זה נשמע מעניין, אני בטוחה שזה לא מעניין את כולם.

אבל בתוך הספרים האלה, יש סיפור מרתק ועלילה מרתקת.

נכון לא כל אחד בנוי לקרוא את הספרים האלה (ורק מי שיש לו "שריטה" כמוני ייקרא אותם 9 פעמים). אבל זה בהחלט מומלץ לנסות.

בספר האחרון נראה כאילו הסופרת מנסה להכניס אותנו יותר ויותר לרוח התקופה שהייתה אז. קם בפרולוג של הספר היא כתבה על החפירות האריכאולוגיות שהיא השתתפה בהן, ועל החוקרים שעזרו לה בהבנה של הדברים.

אם מישהו פעם תהה אחרי הספר הרביעי, איך ייראה ההמשך (ואני תמיד תהיתי איך יהיה ההמשך, כי זה היה מתבקש), עכשיו יש המשך (ועכשיו צריך לתהות על ההמשך של ההמשך?)

הכי היה לי מוזר לקרוא את התרגום. המתרגמת היא זו שתרגמה את הספרים מהספר השני שיצא. וזה נראה כאילו היא מעולם לא זכרה מה שהיא קראה. במיוחד בשל טעיות קטנות בטקסט. שמי שמכיר את הספרים ישר ישים לב אליהן. תהיתי אם לספר עשו בכלל הגהה בעברית אחרי שמצאתי יותר מטעות אחת (שזה יכול להיות מקרי).

טוב, זה בערך מה שעשיתי בשבת הזו.

הלימודים שלי נדחו לשבוע הבא.

ועוד יש לי את המתמטיקה, שאני צריכה לראות איך אני משלבת את זה בלו"ז שלי.

ואמא שלי, היא לא רצתה שאני אבוא לבקר בסופ"ש בגלל שיורד גשם...

טוב פה לא יורד גשם, יש רק רוחות מעצבנות ששורקות וגורמות לי לרצות לא לצאת מהבית (לא שיש לי ברירה, אני צריכה ללכת לעבוד מאוחר יותר).

והשותפים שלי, לשם שינוי לא נשארו בדירה, אבל עיצבנו אותי. הם השאירו מלא כלים בכיור (שהם לא שטפו, וגם לי אין כוונות לעשות כך) וכן הם השאירו שקית זבל (העיקר שאחד מהם תמיד מעיר לי לזרוק את הזבל). שאת זה אני אעשה כשאני ארד להסעה של העבודה.

לפעמים אני תוהה אם אולי היה עדיף לגור לבד, בלי החלק של עוד  אנשים עם שגעונות מוזרים.

שיהיה לכם שבוע קסום!