אז כן המתלה כביסה נשבר לגמרי. מעניין שכל אחד מהשותפים שלי התחמק מאחריות וטען שהוא היה שבור לפני, אבל נעזוב את זה לרגע.

לפי חברים שלי וגם אמא שלי סוברת כך, מי ששבר צריך לקנות חדש. אבל האמת בגלל שאני הייתי חייבת לעשות כביסה דחוף קניתי לי מתלה חדש, והוא שמור בחדר שלי (שנראה עכשיו כמו מחסן לשמו).

קודם כל זה סיוט קטן להביא את המתלה הזה, כי ה-home center בב"ש לא נמצא בתוך העיר, אלא במרכז מסחרי חוץ לעיר שאין בו מי יודע מה תחבורה. להגיע לשם לא הייתה בעיה, על החזרה לקחתי מונית שעלתה לי 20 ₪ (נהג מעצבן, אף אחד לא לוקח מחיר כזה פה). בכל אופן בשיטוטי במרכז קניתי גם מגבת גדולה (כי בבית של ההורים שלי תמיד נשארות לי רק המגבות הקטנות) וגם שמיכה קייצית (למרות שפה אני ישנה רק עם מזגן, חם לי מדיי ולא נכנסת לי רוח לחדר). וכן קניתי את המתלה כביסה.

יש כל מיני סוגים של מתלים, זה הפשוט שאנחנו מכירים עולה 60 ₪, אבל יש עוד כאלה משוכללים והמחיר שלהם מגיע עד 200+ (וזה בסה"כ מתלה כביסה).

השותפים שלי מאלתרים פתרונות כביסה, הם תלו חבלים בחדרים שלהם כדי לייבש עליהם את הכביסה. ברור לי שאין מצב שהם יחשבו לקנות מתלה לכביסה ושהם חושבים שזה התפקיד שלי בגלל שהמכונה היא שלי והמתלה הקודם היה שלי.

האמת שגם אם הם היו מציעים לקנות במשותף הייתי מסרבת, קודם כל בגלל שאני מתנגדת לקנות דברים במשותף עם אנשים אחרים (מה אח"כ נריב על זה?) ושנית בגלל שאני תוך 3 חודשים (ואולי אפילו פחות) אני כבר לא אהיה פה.

ה"נקמה" שלי. שיום אחד אני אעלם עם כל הדברים הכי שמישים בבית בלי הודעה מוקדמת. אני לא מתכוונת להישאר פה עד סוף החוזה, זה בטוח. אני אגיד להם מראש שאני לא נשארת פה לעוד שנה (זה מה שעושים בדר"כ לפי מה שכתוב בחוזה) אבל אני לא אגיד להם מתי בדיוק אני אעזוב (גם אני היום לא יודעת מתי). ככה שיום בהיר אחד יעלמו להם הרבה סירים, קומקומט, מיקרו, ומכונת כביסה (ותאמינו לי שהמכונה הזו חסכה להם המון כסף, פה מכבסה ציבורית עולה משהו כמו 30 שח למכונה)

גם אמרתי להורים שלי, שלגור עם אנשים כאלה זה מגעיל. אבא שלי לא מבין את זה וטוען שאני אגואיסטית, אבל הוא מעולם לא חי עם שותפים בדירה, הוא טיפוס של קומוניזם, אבל בשביל קומוניזם צריך שכל הצדדים ישתתפו ולא רק צד אחד. אמא שלי כבר מזמן הבינה והיא תומכת בהחלטה שלי. קשה לה עם זה שאני מסוגלת לעזוב לפני, רק בגלל הצד הכלכלי, אבל היא כבר הבינה שלא טוב לי פה.

זה עצוב לחזור למקום שלא נוח לך לחיות בו ושאתה צריך לנעול את כל הדברים שלך בחדר כדי שלא יהרסו לך משהו.

שיהיו לכולנו ימים טובים!

אני חוזרת הבייתה מהעבודה, אחרי משמרת מתישה של 8 שעות, השעה 3 וחצי בלילה בערך. נכנסת הבייתה ורואה בגדים שתליתי על הספה בסלון. אמרתי אולי התייבשו, השותפים שלי לפעמים מורידים את הבגדים אחד של השני אם הם יבשים כדי לתלות בגדים נוספים. מסתבר שבכלל לא שהבגדים שלי עדיין רטובים למדיי.

טוב, אז נתלה אותם שוב, בטוח שיש מקום על המתלה שלי שבתוך הבית. אמנם מקום יש, אבל המתלה שבור. אחד מהשותפים שלי פמלגמט כזה הצליח לשבור את המתלה כביסה (אתם בטח מכירים פעם היו תולים בגדים בחורף על אחד כזה). אני לא מבינה איך זה, להורים שלי יש שנים אחד כזה בבית.

אני לא יודעת ממה להיות עצבנית יותר, מזה שהוא הוריד לי את הבגדים רטובים או מזה שהוא שבר לי את המתלה.

מה שבטוח שביום שלישי אני הולכת לקנות מתלה כביסה חדש והוא לא יוצא מהחדר שלי.

שהם ילכו לחפש לעצמם על מה לתלות את הכביסה שלהם.

לי נשבר, באמת שנשבר לי.

כל דבר שלי הם מצליחים לשבור ולהרוס, פלא שהמכונת כביסה והמיקרו עדיין עובדים.

~n_lee אדומה כמו עגבניה ועשן שיוצא לה מהאוזניים להאף~

ארררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ביום רביעי, קבעו לי סוף סוף פגישה עם המנהל של טומשין. אחד הימים הכי עמוסים שהיו לי בשבוע האחרון. היום שלי התחיל ב-5 וחצי בבוקר.

הגעתי לפגישה מתה מעייפות. לא יצא מזה הרבה האמת. את הכסף שלי אני לא אקבל בחזרה, מה שלא יהיה. לפי החוזה שלהם מגיע לי רק 25% מהסכום (משהו כמו 700 ש"ח). המנהל המליץ לי להקפיא את הקורס, ואם אני ארצה לקחת אישזהו קורס, לא חשוב איזה, אני אוכל מתי שאני רוצה. אז הקפאתי את זה. אולי אחי יצטרך את זה מתישהו.

אני בכל מקרה אם אני ארשם שוב ללימודי פיזיקה לבגרות זה לא יהיה שם, בוודאות.

יום חמישי נפגשתי עם אחי.

הוא כרגע עושה קורס האמרים בצאלים. קור איימים שם. נוהגים כל היום ולפעמים גם כל הלילה. אבל הוא, התפקיד הזה תפור עליו.

סתם ישבנו בבורגר קינג ואכלנו, הסתובבנו קצת בקניון, דיברנו על דברים, ואז הוא נסע להורים שלי.

חבר מהצוות שלו מתארס היום, הוא גר באיזה יישוב בשומרון, וההורים שלי לא ששים לתת לאחי לנסוע עד לשם. לא ממש סימפטי, במיוחד לא בלילה.

לשם שינוי בעבודה שלי נתנו את הלו"ז לשבוע הבא בזמן.

לפני שבוע עד יום שני לא ידענו מה הולך להיות אתנו במשך השבוע. זה מעצבן, כי אנחנו מתכננים את השבוע שלנו לפי המערכת בעבודה.

חוץ מזה שעושים אצלינו סקרים של חברת SIM, כבר יותר מחצי שנה זה ככה, שואלים אותם כמה הם שבעי רצון מהשירות של הכבלים. האמת שיש הבדל בין השירות שהיה כשרק התחלתי לעבוד שם לבין המ שיש היום, גם היחס של החברה השתנה.

מי מכם שיש לו כבלים בטח שמע כבר על VOD שיש בערוץ 1. קצת יקר למען האמת, התקלות שם יכולות לשגע פילים. אבל סוף סוף פתחו לנו את השירות במוקד, מה שאומר שעד עכשיו כל מה שידענו על זה היה תיאורטי בלבד. אתמול במשמרת ראיתי את הסרט "מה נשים רוצות" סרט מעולה עם מל גיבסון, מצחיק בטירוף (אפילו שהוא ישן יחסית).

חוץ מזה חברים של המשפחה רוצים להכיר לי מישהו.

לפי מה ששמעתי מאמא שלי בוא בן 35 (קצת גדול עלי) והוא גר בגעש.

זה מוזר כשדבר כזה מגיע מאמא שלי בכלל, אנחנו ממש לא מדברות על דברים כאלה.

ובלי שום קשר אמרתי לה שזה לא ממש מתאים, כי אין לי זמן להכניס לחיים שלי מישהו מב"ש, אז להכניס מישהו שגר במרחק שעתיים מפה, זה בכלל מוגזם, במיוחד בהתחשב בעובדה שאין לי כוונות לעבור לאיזור המרכז בשנה הקרובה.

ביום ראשון אני חייבת לתפוס את השותפים שלי לשיחה

אני תמיד נשארת פה בשישי-שבת, גם בגלל הלימודים וגם בגלל העבודה. הם נוסעים למשפחה שלהם.

אבל הם תמיד, תמיד משאירים פח מלא וגולש על גדותיו, וכן הם משאירים כיור מלא בכלים. ככה שגם אם אני רוצה להדיח את הכלים שלי זה קצת בעייתי.

לא אני ממש לא מתכוונת להדיח את הכלים שלהם, אין לי זמן לזה, וגם אין לי כוח לזה, ובכלל אני ממש לא אוהבת להדיח כלים.

ולמה שאני אעשה את זה בכלל?

זה לא שיש לי עודפי זמן פנוי גם ככה...

שיהיה לכם המשך סופ"ש מדהים!

(צאו החוצה, יש יום יפה בחוץ!)