נגע בנושא שמפריע לי קודם כל (שלא נצטרך לגעת בזה מאוחר יותר)
כבר אמרו לי שאני מתעסקת בזה הרבה, זה לא תופס את כל היום שלי, אבל בהחלט מפריע לי.
בוא נתחיל עם זה שאני ממש לא סובלת אנשים שמתנהגים בטיפשות, זה פשוט מרתיח לי את הדם (ויש לי גנים ג'ינג'יים).
והיום כשחשבתי על זה נזכרתי מתי הרגשתי ככה, בערך לפני שנה (ועוד לא כתבתי פה בישרא) בחודש-חודשיים הראשונים שיצאתי עם ה-X, כל דבר שהוא היה אומר היא מוציא אותי מהכלים, מעצבן אותי ברמות שלא הכרתי, אני אפילו זוכרת שאמרתי לאמא שלי שמצאתי עוד בן אדם שמצליח לעצבן אותי בשניות, עד אז זה היה משהו שהיה שמור רק לאבא שלי.
חלק מהדברים, זה היה בגלל נאיביות, אבל מאז עברה שנה.
הוא חזר כמה צעדים אחורה, לנקודת ההתחלה, כאילו שכל מה שהיה השנה הזו זה היה כלום.
גם היום יש מישהי שקובעת בשבילו מה הוא יעשה (היא אפילו קבעה לו את המערכת שעות של הלימודים באוניברסיטה).
הוא חזר להיות כזה קטן, לא מקבל יותר החלטות לבד, שפוט שלה...
זה מה שמעצבן אותי, שהוא לא חושב בשביל עצמו (או שהוא נותן לאיברים אחרים לחשוב במקומו, אבל למיטב ידיעתי גם סקס הם לא עושים הרבה).
ועכשיו אני יודעת שכל מה שהוא עושה זה לא החלטות שלו בכלל, הוא פשוט עושה כל מה שהיא אומרת לו לעשות. היום באה לי ההארה הזו. הוא נעשה כזה קטן...
אם הוא מוכן לשרוף קשרים בשביל להיות איתה כנראה שהוא באמת טיפש.
נכון להיום אני יודעת שהוא בקושי מדבר עם חברים שלו, כל היום שלו הוא רק סביבה, הוא מדבר רק עם השותף שלו לדירה (הוא צריך לעבור לגור איתו עוד מעט) ולא עם אף אחד מהחברים שהיו לו עד עכשיו, אין שום קשר.
לפחות אף אחד מהחברים האחרים שלו לא גורם לחברה שלו לבכות.
את המכתב שלחתי לו אתמול בלילה אחרי שחזרתי מהעבודה. הוא עוד לא קרא אותו. בטח יעשה את זה רק אחה"צ אחרי שיחזור מב"ש.
אני גם ביקשתי ממנו שלא ימסור שום דבר על השיחות שלנו לאנשים אחרים, וגם לא לחברה שלו, הוא שאל למה, אמרתי לו שאני בן אדם פרטי ואני לא רוצה שימסרו מיידע עלי לאנשים שאני לא מכירה, לא סומכת והולכים נגדי.
הוא אמר את ה"טוב" הרגיל שלו. הוא לא בן אדם שאוהב להתווכח, הוא פשוט אומר את זה כדי לצאת מידי חובה.
מעניין מה הוא יכתוב לי בחזרה, ואם אני אשלח את המכתב השני, החריף יותר, אני חושבת שאני כן רוצה לשלוח אותו, כדי לזעזע אותו (אם זה בכלל אפשרי). כי הייתה שם ציניות וכפל משמעויות במכתב.
אתמול סיפרתי לג' שה-X שלי עיצבן אותי.
הם מכירים, כמו שסיפרתי מקודם.
הוא שאל אותי למה, וסיפרתי לו.
למזלי הוא בכלל לא התעצבן מזה.
סיפרתי לו שאותי זה עיצבן לכמה ימים מה שהוא אמר לי בתחילת שבוע שעבר.
שכל מה שג' מחפש זה להכניס אותי למיטה.
גם הוא (ג') אמר בדיוק את מה שאני אמרתי, שאם זה מה שהוא היה רוצה לעשות זה כבר היה קורה ממזמן ובתדירות גבוהה.
מאיפה ה-X שלי הביא את זה? הוא גם מכיר את ג', אמנם לא כמו שאני מכירה אותו, אבל אחרי הכל ה-X שלי עשה מכינה פעמיים ובמשך שנתיים ג' לימד אותו.
אני צריכה לקנות ל-X שלי מתנה ליום הולדת.
זה בעיקר מתוך נימוס, כי הוא קנה לי מתנה ליום הולדת.
ועוד לא החלטתי מה אני אקנה לו, כי בשבוע שעבר לא הספקתי.
חשבתי בהתחלה על מנורת לבה, ועכשיו עלה לי בראש הדיסק של גלעד שגב (מוזיקה ממש מדהימה), אבל אני לא יודעת אם הוא יאהב את זה בכלל... אני לא מתכוונת להוציא ים כסף על בושם, כי הוא ממש לא שווה את זה...
הייתי נותנת מתנה מהלב למישהו שמגיע את זה ולא למישהו שאני כביכול "חייבת" לתת לו מתנה מכורח הנימוס (והכבוד העצמי שלי).
אני חושבת שאם אני בדרך לסגור קצוות, לפחות את החלק הזה כדאי לעשות בצורה מסודרת.
זהו את הנושא הזה סגרתי פה, ולא נזכיר אותו יותר בפוסט הזה
חג סוכות מתקרב, כבר שכחתי כמה חודש תשרי עמוס בחגים (שכחתי? לא ממש, פשוט לא עוקבת אחרי התאריכים).
החודש יצא לי לדבר עם X מיתולוגי שלי הרבה (כמעט כל שבוע האמת). מדובר פה על החבר שהיה לי בתיכון, אחד האנשים הכי מקסימים ומיוחדים שאני מכירה (נפרדנו בהסכמה, איפה תמצאו הרבה פרידות כאלה?).
זה מדהים איך כל אחד מאתנו התפתח לכיוונים שונים. ואנחנו עדיין מסוגלים לדבר שעות בטלפון. והוא עדיין מכיר אותי הכי טוב, אפילו שעברו קצת יותר מ-4 שנים מאז שנפרדנו...
יוצא לי לעבוד בחג, כן אין חופש בעבודה שלי והיום היחידי שלא עובדים שם זה ביום כיפור. ואני שעבדתי במוצאי יום כיפור ראיתי כמה אנשים התקשרו כי היו להם בעיות (תמיד יש), וגם ביום ראשון בבוקר היה עומס. אבל כבר יומיים שדיי שקט, וזה טוב, זה נותן מנוחה מדיבורים בטלפון.
מאז שנגמר המבצע הזה יש שקט. בקרוב יהיה ממיר דיגיטלי חדש (שהפקדון שלו יהיה הרבה פחות משל אלה שיש היום) ב-HOT ואז יתחיל הרעש שוב...
נו, צריכים שתהיה לנו עבודה, לא?
אז אני עובדת ביום חמישי בערב, ובערב חג אני לא עובדת בכלל, אז חשבתי לנסוע להורים שלי. כל ערב חג סוכות יש לנו ארוחה חגיגית עם חברים. זה מנהג כזה, כבר כמה שנים שזה ככה.
בבית של ההורים שלי אבא שלי בדר"כ בונה סוכה, אין לי מושג אם השנה הוא יעשה את זה, גם ככה כמעט אף אחד לא נמצא בבית, אחי בצבא ואני בב"ש ורק אחותי הקטנה נשארה בבית.
השנה הארוחת חג תהיה אצל חברים במושב מזור (שזה ליד פ"ת).
אמא שלי ביררה בשבילי אם יש מוניות שירות בחג (ז"א ביום חמישי) ואמרו לה שיש, ככה שכפי הנראה אני אסע להורים שלי לערב חג ואחזור ביום חמישי בצהריים, לפחות זו התוכנית הכללית. ואני מקווה שהיא תצא לפועל.
השבוע ביום ראשון קניתי מכונת כביסה ((:
כל התודות מגיעות לאמל"ש המקסימה שסיפרה לי שהם מוכרים את המכונה שלהם.
וככה העניינים התגלגלו במשך כמה שבועות עד שהמכונה הגיע אלי (בתודה לאבא שלי ולחבר שלו שהובילו אותה מירושלים עד לב"ש).
יחד עם אבקת כביסה (שנראה לי תספיק לי לשנה :)) ועוד כמה דברים...
וכבר בערב הראשון עשיתי כביסה (ואתם לא יודעים איזו הקלה זו שיש מכונת כביסה בבית, זה נורא לחיות בלי).
הנה יש משהו שלי בבית שהוא מועיל, סופר מועיל, המכונת כביסה, והמיקרו' (אחרי שמתרגלים לחיות איתם אי אפשר בלעדיהם).
וזו גם הייתה הפעם הראשונה של אבא שלי אצלי בבית, הוא לא היה פה מעולם עד השבוע בעצם, גם הוא הסכים איתי בקשר לסלון, שצריך לתת לו הרגשה יותר בייתית וצריך לשים תמונות (שהוא שכח להביא, ביקשתי), אבל לא נורא.
היום אחרי שבעלת הדירה החליפה את הסלון, הדירה נראית הרבה יותר טוב, גם זה שהמטבח מאובזר כמו שצריך זה תורם, גם המכונת כביסה היא יתרון אדיר (לא בכל הדירות יש).
והאנשים האחרונים שהראיתי להם את הדירה התרשמו בצורה חיובית (ולא עוותו את הפרצוף למראה הסלון).
ההורים שלי היום נוסעים ליום הורים בבסיס של אחי. מסתבר שיש דבר כזה, להכיר את הבסיס וקצת מה שהילדים עושים.
אחי היה אצל ההורים שלי ביום כיפור ועכשיו הוא סוגר שבועיים בבסיס, זה לא כל כך נורא, יש להם תנאים מעולים בבסיס. ורק לצורך דוגמא, חדרים עם מזגן (זה כבר אומר הכל). עזבו את זה שיש חדר כושר בבסיס, בריכה וכל הפינוקים (כמו שיש בבסיסים של חיל אוויר). ולחשוב שאני עשיתי טירונות באוהל...
החברה של ההורים שלי, אילנית, פוטרה מהעבודה שלה, היא ידעה שזה יגיע, גם אנחנו ידענו שזה יגיע. זה לא היה מפתיע. מאז שהיא חזרה לארץ עם בעלה מתאילנד היא החליפה משהו כמו 4 עבודות (וזה בשנה וקצת שהיא פה). זה נשמע כמו משהו הגיוני לבן אדם בן 30?
לא יודעת מה היא תעשה עכשיו, באופן אישי לא ממש מעניין אותי כי אני לא רואה אותה כל כך הרבה. אני רק מקווה שגם בערב חג סוכות היא לא תהיה אתנו. לא אוהבת את הנוכחות שלה. זה לא שהיא בן אדם רע, חס וחלילה היא פשוט מתוסבכת, והיא שופכת את הצרות שלה בפני כולם. וחוץ מזה, זה לא מתאים, היא לא שייכת לקבוצה של החברים וההורים שלי מזמינים אותה אלינו, מתוך נימוס, אל בית של אנשים אחרים לדעתי זה כבר לא מתאים (וגם ככה היא לא מתחברת לאף אחד מהם ואף אחד לא מתחבר אליה).
ושיר שעשה לי את זה השבוע...
החיים לא מקיימים
אחותי, אני יודע
כאבים לא נפסקים
מול אור שבא, את בוכה.
כי באור את רואה
שאת קצת נעלמת
באור את רואה
שלא קל לך לבכות
פתאום מרגישה
שהדלת נסגרת
והזמן לא, לא עוצר
ולעולם לא יחזור
השקרים הם עוד שמיכה
אחותי, אני שומע
זיכרונות בחשיכה
הם נחמה כשיש רק אור אחד
זה האור שנראה
כשאת מחייכת
זה האור שיאיר
כשתתחילי לחיות
פתאום מרגישה
שהדלת נסגרת
והזמן לא, לא עוצר
ולעולם לא יחזור
אם את בוכה אז את שומעת
אם את בוכה אז את שומעת
אם את בוכה את כבר יודעת, יודעת...
אז בואי נדבר
ונלך סתם לשבת
נשתה ונצחק
תספרי לי הכל
ותחזיקי חזק
נעבור את הדרך
כי הזמן לא, לא עוצר
ולעולם לא יחזור
האור שנראה
כשאת מחייכת
זה האור שיאיר
כשתחליטי ללכת
כי הזמן לא, לא עוצר
ולעולם לא יחזור
כי הזמן לא, לא עוצר
ולעולם לא יחזור
אם את בוכה אז את שומעת.
גלעד שגב / אחותי
עד כאן בינתיים
מאחלת לכולכם חג שמח!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
