שוכנת על גאנג'המאונטן עם חבריי השדונים

רוב האנשים טוענים שהם חופשיים.. האומנם?

אני לא יודעת מאיפה להתחיל..

נתחיל בהרגלים הקטנים שלא נותנים לך למרפה ולמה בעצם? מה כובל אותך? כמו שזה נשמע כל הרגל שם לך לרגל בדרך למכשול, אתה כבול ובעצם אתה לא יודע למה או לא מודע לכך

אם זה חשיבה לא נכונה, הרגלים לא בריאים , התמכרויות למינהם ודברים שרכשת לך עם הזמן ואתה לא מוכן להתנתק ממנו.

נעבור לאנשים שמסביבנו - הורים? משפחה.. חברים.. אהובים שלנו שמצפים מאיתנו להתנהגות מסויימת, אנחנו תלויים בהם בתגובות שלהם בתפיסה שלהם אלינו , האם אני יכולה לקום ולעזוב נפשית ופיזית את כולם או שהחוטים הבלתי נראיים האלו קשורים עמוק עמוק בינינו?

לעצום עיניים ולרקוד מבלי לפחד מהזמן שיעבור , מהאנשים שמסתכלים, מהקצב הנכון, מלחשוב בלי הפחד לחזור למציאות ושוב לנסות לחשוב ולהתחבר, מהפחד לשכוח את מה שאתה לומד תוך כדי, הצמא העזה למשמעות, למודעות, להבנה, להסכמה ואמת עם עצמך

האם באמת לא אכפת לנו ממה שאנשים חושבים?

למה רק בפורים מתחפשים?

למה רק במסיבות רוקדים?

יוצא לך לשקר? להעמיד פנים? להסתיר דברים מההורים? מאנשים? מעצמנו?

אתה עדיין חושב שאתה חופשי?

למה בעצם המחשבה על הקיום הפיזי הכסף המעמד החברה היא זאתי שמבטיחה את אושרנו ולא נדידה בין מקום למקום

להיות במסע פנימי מבלי לחשוב על כסף , להתקיים מיום ליום ולחיות את עצמך באמת ?

האם תכנון זה גם הרגל מגונה?

מה רע בפשטות?

מה בעצם זה חופש? מהו החופש שלך?

קורה לך שאתה עוצם עיניים ואתה רואה מחזות נפלאים ולא את הסדר יום למחר בבוקר?

למה אנחנו תלויים במקום ולא בעצמנו בשביל להרגיש משהו?

למה אני צריכה לקרוא עיתון ברכבת ולא פשוט להנות מעצם הכלום? למה אני תלויה בעיסוק? במילים אחרות - בעיתון?!?

בשביל חופש צריך לחפש וכשנגיע לקמצוץ ההבנה של המשמעות האמיתית של החופש או שלנו אולי נגיע לחופש אמיתי כמו השחף - שלא סתם מכנים אותה לחיה הכי חופשיה בטבע.