החיים הם לא שחור- לבן, יש להם גם גוונים אופטימים יוצאים מהכלל=]

לפעמים היתי חופרת על זה אבל עכשיו אין לי מה להגיד הרבה ח

מוזיקה, אוכל ועיסוק לזמן פנוי.

אנשים נהנו חלקם, חלקם פחות.

תגליות מרעישות, קצת אכזבות ככה זה תמיד אצלינו אה:P

תמונות:

המסטולים:

ועוד (מסטולים לא פחות)

אלונקי ואיליה

אלונה וגלינה בישחת נפש (ואני הנדחפת חח כרגיל)

ולסיום.. דימה וולדי בחזרה אל הארון חח סתם:P

תמונות חח אזלו

סתם אין לי כח להקטין חחח

מה ככה..?

אני בבאסה נפשית חח

סתם עזבו אותכם.

אני ואלונה הולכות לעשות סידורים  מחר

עוד מעט נגמר החופש

ואני שוב מוצפת. מצטערת..

"געגוע"\לנה פסימני

חודשים ככה סתם שטים בנחל החופשי

מנסים להגיע למקום אחר, אמיתי.

געגוע ישן מתעורר לו פתאום

הכאב שחלף מתחיל שוב לפעום.

לא התגברתי כנראה

על פרידות העבר

לא מצאתי עדין את השקט המרחק

עדין חולמת לא מפסיקה לדמיין

אני ילדה של עצב, כך נראה באמת.

חורטת, מציירת כותבת אותו

מאזינה מנגנת מפסלת אותו

לא נוגעת לא מסוגלת לתת לזה לזרום

אחרי העצב, הגעגוע סופג את הכול.

צלצול בדלת זה עדין לא הוא

המחשב הדלוק – זה נראה לי אבוד.

חודשים סתם חולפים הוא לא מתעניין

חלום ממריא, נוחת ובוכה

אני לא מסוגלת לעמוד מול כל הקירות

לשבת בבית להמשיך סתם לבכות.

להתקשר שוב?

ולשמוע  ניתוק

ממש אכזרי

זה לגמרי אבוד