החיים הם לא שחור- לבן, יש להם גם גוונים אופטימים יוצאים מהכלל=]

אז כן.. להפנים שכל הבעיות שיצרתי לעצמי באמת היו בעיות שאני יצרתי.

שכל ה"עצבים" שלי היו בעצם תוצאות של מעשים שלי.

שכמה שניסית להאשים, ללברוח, כמה שבכיתי היה לא באמת בגללך אלא בגללי..

בגלל שאני כלכך.. "השתנתי"..

בגלל שאני רוצה יותר מדי

בגלל שאני לא יודעת לפרגן

בגלל שאני מי שאני רוצה להיות ולא מי שאתה ציפית שאהיה.

אז כן אני כזו אני מצפה לדברים אני אוהבת צומי - את התשומת לב שלך... אני מתאכזבת מהר.. אני צריכה להשאר עם היד על הדופק עם הריגושים הלא פוסקים שלי אני צריכה שיחזירו לי את אותו הכבוד שאני מרגישה כלפי האחר. אני חשבתי שאתה קולט שככה אני.

נוכן שנינו שונים עכשיו... שונים ממי שהיינו אז, ושונים אחד מהשני כלכך.  פעם צחקנו על מחסום שעובר בנינו, נתנו לו שם.. שם של מישהי, אותה מישהי נעלמה מחייך כמעט, ואז נוצר מחסום חדש מישהי אחרת. זה מטורף כלכך. כלכך הרבה "מישהיות" וקיר אחר קיר..

זה לא אמור להיות ככה ולי נגמר הכוח להלחם וכמו שסופי אמרה פעם.. לפעמים אדם פשוט רוצה שללא סיבה יזכירו לו שהוא חשוב למישהו.

זה הפוסט האחרון בבלוג הזה שיוגדש לך.

עד שאני אמצא דרך לתקן את כל הנזק שעשיתי.

עד שאני אמצא דרך ללמוד לפרגן, להפסיק לפגוע, להאבק בשקרים..

עד שאמצע תורפה נגד דכאונות עצמים..

עד שאפסיק להכאיב לעצמי..

ועד אז...?

אלך לעשות שיעורים במתמטיקה ... (זה עונש עצמי טוב מספיק לא?)..

ורק אחרי הכל אני רוצה להגיד.. דימה תודה=)

תודה שאתה עדין מוכן לסובל את העצבים שלי, את הבכי שלי...ולתמוך איכשהו.

אני מתה עליך=]

יצירה שכזו:..

(הבטחתי שאני לא אשים שירים שלי אבל מי אמר שלא אפרסם את השירים של דימה?:P חח)

..