"אההההההההה החיים הם הגלגל ויש סיבוב אחד יותר מדייי....." שיט אני שומעת שירים מוזרים אה:P
בכל מקרה מה היה לנו..
אסף הוטרד על ידיד ילד בן חמש..זה היה מצחיק. דמיינו לכם שאני אסף ומרינה יושבים בפארק ע''ש מקסים לוי, בשקקט בשלווה, אחי מחפש פקק כדי להעיף על אסף ואני ומרינה שקועות בטרדמת בוקר יום ראשון, כאשר פתאום ניג שילד ללא הורה מזהה או משו כזה אל אסף בחיוך זדוני שואל..
"איך קוריאם לך?"
אסך מנסה להתחמק ועושה את עצמו לא שומע, הילד חוזר על השאלה מספר הפעמים עד שמרינה אומרות "קוריאם לו אסף למה?" הילד בהתלהבות "קוריאם לי אריאל בוא נהיה חברים"
כאשר הילד הקטן קלט שהמשפט הזה לא עשה רושם על אסף הוא ניסה את הנשק האחרון.."יש לי שק ענק של מכוניות" אחרי שגם זה לא ריגש אותו הוא התחיל להתחנן למרינה שתיהיה חברה שלו
ברגע של כל זה ניסיתי לשכנע אותו שאולי עדיף לו במאת להיות חבר של אח שלי אבל משום מ הוא סירב
ואחרי זה התחיל להצטלם במצלמה שלי!
הו הילדים של ימינו!...
טוב למשו לא קשור בכלל.. גיליתי ש"שומרת אחותי" זה ספר ממש מדהים.
"..בזכרוני הראשון אני בת 3 מנסה להרוג את אחותי. לפעמים הזיכרון ברור עד כדי כך שאני מסוגלת לזכור את תחושת החיכוך של הציפית בידי, את הקצה החד של אפה נלחץ לתוך כף ידי.מובן שלא היה לה שום סיכוי נגדי, אבל אף פי כן זה לא הצליח. אבא שלי עבר שם תוך כדי ארגון הבית לקראת שנת הלילה והציל אותה. הוא לקח אותי בחזרה אל מיטתי .."הדבר הזה" אמר לי "מעולם לא קרה".
בזמן שהתבגרנו היה נדמה שאני לא קיימת, חוץ מאשר בהקשרים שלה. היתי מתבוננת בה כשישנה בצד השני של החדר - צללית ארוכה אחת חיברה בין המיטות שלנו - והייתי מונה את הדרכים: רעל מפוזר על דגני הבוקר שלה, זרם הרחק מהחוף, מכת ברק....
אבל בסופו של דבר לא הרגתי את אחותי. היא עשתה הכול במו ידיה.
או לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
:][: Eternal Smile :][:
