החיים הם לא שחור- לבן, יש להם גם גוונים אופטימים יוצאים מהכלל=]

בוגי!!

אומג

כפרות

כמה מרושעעע

אני שונאת אנסינים באנגלית!! מה זה השאלות האלו?!?!

מה זה הלסינינג הזה?!?! ולמה אני טיפשה?

הלסינינג מדבר על כמה שמסוכן לדבר בפלפאון בזמן נהיגה

למה אני כלכך מוכשרת לענות על "המחקר הוכיח ש_____________________לא מסוכן בזמן נהיגה" בכך שתכתבתי "לדבר בסלולרי" במקום הריק.

כאלו מה?!?

רררר

כישלון כישלון

סתם נו לא כישלון

אני בקטנה כישלונית כזו

ואני רעבה אחושרלילהה בחולצת בטן ביום רע!!

זה פסוט פרוק עצבים חמוד וחביב

נא לא לשפט אותי, לסקול אותי באבנים, לזרוק עליי מטריות וכדומה

ו.. סקר חדש!

תענו בתגובות

"אם הייתם אלישב, כמה פעמים ביום הייתם מתגלחים?"

XDDD  נו אלישב אני מחבבת אותך. אתה מספק לי סנדויצ'ים כל הזמן=] פרימור עליייי

Believe \  דימה בילן

Even when the thunder and storm begins
I'll be standing stong like a tree in the wind
Nothing is gonna move this mountain
or change my direction

I'm falling off the sky
And I'm all alone
The courage that's inside is gonna break my fall
Nothing is gonna dim my light within

But if I keep going on
It will never be impossible
Not today...

Cause I got something to believe in
As long as I'm breathing
There is not a limit to what I can dream
Cause I got something to believe in
Mission to keep climbing
Nothing else can stop me if I just believe
And I believe in me

Even when the world tries to pull me down
Tell me that I can try to turn me around
I won't let them put my fire out without no
But if I keep going on
It will never be impossible...
Not today...

I can do it all,
Open every door
Turn unthinkable to reality
You see
I can do it all and more!

Believing... as long as I'm breathing
There is not a limit to what I can dream
Believing... mission to keep climbing
Nothing else can stop me if I just believe
And I believe in me

כן כן

אני שומעת שיר של דימה בילן.. בואו תרביצו לי

אבל לא תוכלו להתווכח עם הליריקה המדהימה שלו.

מילים שפשוט התחברתי לכל הגה שם.

כלכך אני :)

כולם על הי' הקטנה שלי:P חח

*בעלי, תודה על שיפור ושינוי הגישה. חייבת לך המון*

התפרקתי

בכיתי

קיבלתי חיבוק

נשיקה

ניסיתי לעזור - נכשלתי

לא הצלחתי לגרום לאדם שאני כלכך אוהבת להרגיש טוב יותר

לא מועילה שכמותי

כישלון

נשברתי

לא הפסקתי לבכות.

כל הדרך

נשברתי

מחשבות

געגועים

אף רגע לא מרפה

כמה עוד אחזיק מעמד?

נמאס לי

מעצמי

מהלבד הזה

מהמחשבות האלו עליו

עלייך

על הכל

אני רוצה להיות איתך. רוצה להיות שם איתך.

רוצה, כמו שמעולם לא רציתי.

אני מתגעעגת. לא מפסיקה אף לא לרגע.

עריכה!:

הכל לטובה.

בסופו של דבר.

אני אומנם נשברתי, אבל הנה הרקבתי את עצמי שוב.

בעלי, תודה=] (שוב. כמו תמיד)

יש דברים שאנחנו פשוט בוחרים לא להתייחס אליהם.

אם זה בגלל פחד, אם זה מאדישות ואם זה.....מטיפשות מרובה

לדעתי צומי זה טיפשי. כאילו אני בעצמי די צומי כזו, אני אוהבת להיות במרכז של דברים, אוהבת ששואלים לדעתי, שמתייחסים אליי, וכן שמראים לי שאני חשובה למישהו.

אבל לא,, מעולם לא זייפתי את עצמי בשביל הצומי הזה. מעולם לא חיפשתי בעיות בשביל לשמש נושא לשיחה של אנשים אחרים

מעולם לא חשבתי שזה שאנשים מדברים עליי מאחורי גבי זה טוב, ומעולם לא רציתי בזה

אני לא מבינה איך אפשר.

איך אפשר לחשוב על זה בכלל,...?

ואיכשהו אני שמה לב ליותר ויותר אנשים שהם ככה. שהם מוצאים בעיה ומקצינים אותה ומפרסמים אותה בשביל להיות במרכז העניינים הזה.

ויותר אני לא מבינה את הצביעות הזו. כאילו כן אז עשית מעצמך צומי בשביל להיות במרכז, הרי ברור מעליו שאנשים מדברים על זה (זו לא הייתה המטרה ההתחלתית במקרה?) ואז מפגיזים בשאלות "מה?! מדברים על זה?! אני לא מבין למה!! איך כולם יודעם פתאום"

כן בואו נחשוב ביחד באמת..

זה מררגיז\מעצבן ומוציא אותי מהכלים שלי

גורם לי לחשוב פעמים על האנשים איתם אני מסתובבת

וגורם לי לחשוב 5 פעמים על עצמי

=- נא לא לשאול אותי שאלות כמו "על מי הפוסט הזה?,.."מה קרה?" כי אני במילא לא יענה לרובכם, אולי לאיזה 3 שארצה לשוחוח איתם על כך בעצמי. אז תחסכו מעצמך בבזבוז אנרגיה -=

עוד מאט ברכה, מחרותיים ליתר ידיוק. אני סובלת מחוסר בגד ים, מבאבא סאלי שיהיה לי ומההבנה שיש לנו בנות טיפשות. כאילו, מה הקטע לבוא לברכה, להתלבש יפה ולשבת בצד? זה לא כל הכיף במים? או שאני סתם ילדה פטיה עם דעות עתיקות יומין כאלו - שלברכה באים בשביל המים ולא בשביל לשחק אותה כוסיות עם בקיני ושמלה?

אוקי שתקתי

אח שלי מקיא לי על הכיסא איכככככ ילד מעצבן ברמות!!!! הבטחתי לו יום בילוי עם אסף אם הוא יפסיק עם זה (ממ אסף סליחה אבל נו חחח מה לא עושים בשביל להרגיע אח פסיכי, כולל להקריב חברים חח XD)

תודו שפיקאצ'ו שקסי ברמות שלא ניתן לתארר

גררררר

13 ימים. 13 ימים של געגוע ואף לא רגע אחד בלי.

צדקת, אני באמת אתפוצץ מתישהו מלשמור את זה בפנים.

אני לא יכולה להוציא את זה עכשיו. כי עכשיו זה לא הזמן

כי אני אצטררך תמיכה ואני יודעת שעכשיו לאלו שאני רוצה לצידי פשוט אין זמן. בגלל הלימודים. אז אני אשרוד. רק עוד 13 ימים זהים, חשוכים. וזהו. אני חזקה ^^ (לבד אמרת, ואם אתה אוומר אתה צודק:P)

הכל לטובה 3>

זה אני\ספיריט

זה אני

הגעתי לעולם, פראי וחופשי

אני כאן! חזק, צעיר

וזה המקום שאותו אכיר

זה עולם חדש - התחלה חדשה

מתקיימים עם כל פעימת לב חלושה

זהו יום חדש! ארץ חדשה! מחכים הם רק לי

אני כאן!

זה עולם חדש - התחלה חדשה

מצתקיים עם כל פעימת לב חלושה

כן זה יום חדש

ארץ חדשה

מחכים הם רק לי - אני כאן.!

"אש אש מדורה.. מה אתה מסתכל?" - יומנו של הסופר המשוגע

אוקי זהו ניסיון לפוסט ל''ג בעומר חופר.

השאלה עד כמה הוא יצליח ....לא תלוי בי כבר, אלא במתי אני ארדם (מרוב עייפות) או אפרוש ללימודי אקו.

וכיון שלא יכולתי לצלם הרבה (כי צעקו עליי בגלל הפלאש:P ... אני מבקשת לסיחה מראש על הדלילות התמונתית בפסוט

האקשן מתחיל כאשר אני ואלה התמימות יצאנו מבית דירתי בדרכינו לפגוש את אסף מורן, מאיה ואח של אסף ( רררררררר)ראינו אותם ליד חנות הירקות, יחד עם עגלה מלאת קרשים והמשכנו בדרכינו למקום המדורה. בדרך כמעט דרסנו סבתא אלמלא צעקה אלה "סבתא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" וגם כמעט דחפנו את הקרש הענק שבלט מהעגלה בפרצוף של איזה שעבר וכמעט שרטנו אוטו מגניב כזה.

כאשר נמלטנו במזל מההתנגשות במשאית הקמח, הגיע מאמצע שום מקום טנדר ועליו הסימן "ריבוע כחול" ממנה יצא גבר מגודל ואמר "מי אני ומה שמי?"

עד שניסינו לעכל את הבדיחה.. הוא בא ולקח לנו את העגלה. אסף ניסה להראות טיפת התעניינות ושאל אותו "מי אתה?" הסתבר שזה היה ביטחון של הסופר או משו. הם באו העיפו את הקרשים מהעגלה לצד של הכביש ונסעו.

נשארנו ככה לעמוד, אנחנו מול אוסף קרשים עם מבט עצוב בעיניים. האמסנו הכל על עצמינו, קיבלנו את אנדריי (המלחיץ כלכך!!!!!!!!!!!) וארתור כשיעזרו לנו. וסחבנו הכל עד לבית של אנה, ושם מפריצה בגדר ולשטח חולי קוצני ליד הרכבת - מקום המויעוד למדורותינו השקסית ^^

הנחנו שם את הדברים, והלכנו להביא את השאר. אני ואלה לביתי להביא מקרר ואוכל, אחרי זה אני מאיה אסף גבי ואנדריי (המלחיץ אף יותר) ועוד מישו (לא זוכרת מי זה היה:P)  לבית של אסף. משם אני וגבי סחבנו 2 קרשים ענקים וכבדים ומעליהם רפסודה ביחד והיה לנו כבד. ומאיה הלכה ונסתה לעודד מהצד (וגבי ניסה לשמח את האווירה בסיפורי שבח מופת מלחיצים וירידות על המורה לפיזיקה:P) *ואז נזכרתי ביניבוש והבנתי שאני מתגעעגת נורא!!*.. הבאנו את הכל והרגשנו סוסים.

ואז הלכנו להביא את הדברים מהבית שלי... עשינו שרשרת חוליות מגניבה כזו מהגג שלי עד המעלית. ואז מהמעלית החוצה. ואז נעלמתי לבירורים עם השכנים..

שכנה: למה יש פה לכלוך?

אני: כי העבנרו קרשים. אני תכף אנקה

שכנה: העברת מה?

אני: קרשים!!

שכנה: פרושים!!! קיבינימט!!!!

אני: לא לא קרשים

שכנה: אל תקללי!! אני אדבר מחר על הכל עם ההורים שלך! בושה ככה חונכת!!!

ביקשתי סליחה והסתכלתי:S.. עליתי אלי הבאתי מטאטה ניקיתי את הכניסה ואיך שיצאתי גיליתי שכבר אין כלום והכל נלקח ^^ (מהירים אנחנו אה:P)

עליתי להחזיר את המטאטא ומצאתי את אדם

אדם:מה פיתרו את המנקה?

אני: לא!! השכנה מקומה חמישית צועקת עלי וחושבת שאמרתי לה שיש לה פרושים

אדם: אבל יש לה

אני: מה שהיא לא יודעת לא פוגע בה

אדם: מה הקשר? חחחח רוצה לאכול

אני: כן.

אדם: יש קולה וכנפיים

אני :יאאאאסססו!!!!

אחות של אדם: לנה יש לך קרשים בשער ואת דומה לאטיופית!

אדם: נכון. אבל אטיופית סקסית

אני: O_O.. אז איפה האוכל?

בסוף לא קיבלתי. אבל יאי אמרו לי שאני אטיופית סקסית! זה לא מחמיא?;)

הגענו למדורה שכבר הספיקה להדלק וליפול.

הבאתי גיטרה. מאיה אסף ומישהי בשם שלי (ילדה חביבה כזו) התנחלו לי עליה (הרגשתי חוסר כישרון לידם)... שרנו ניגינו והרגשנו מגניבים מדורתיים כאלו.

ישבנו במעגל והצאתי משחק חברה "כל אחד שמקבל את הכדור אומר את שמו ואת מה הוא שונא בגבי" חח מסכן ^^

אחרי זה הם הלכו לצד לשחק פוטבול (בתוך הקוצים.. גאוני)

ואני שלי אנדרי וגבי התנחלנו על האבטיח (משום מה הוא לא היה חתוך, ולא היה אפילו משו שדומה לשקין בסביבה.

התקף ברבריות קשה :P

אחרי זה אני וסימונה גילינו מלון והלכנו לזמן איחוד יחד איתו (מועהעהעההה) כמובן שהבאנו חלק למי שרצה (Tבל זה לא העיקר:P)

ואז פתאום

באים להם.. אלירן (וונאבי שיכור כזה) ועוד אחד (וונאבי שיכור אף יותר) ומתחילים להסתטלבט כזה

תחילה הם ניסו להרביץ לבעלי ואז נכנסו למו''מ רציני

"תביאו לנו כיסא!!!"  -  ובעצמם יש להם שם איזה 3 שפות. לא הבאנו להם.ואז מהמדורה בצד השני באו להם כמה רוסים התחילו לסדר איתם את העניינים והשיכורים הלכו.

* אה וסימונה עלתה על זה!!! זה אותם שיכורים שהיו על סובארו לפני שבועיים עם יוסי! איזה סגירת מעגל. הפעם הם היו לצידינו ולא רצו לדרוס אותנו!*

 חזרנו, ישבנו לנו ליד המדורה והחלטנו לשחק NEVER .

פתאום הם באו שוב ושוב בקשו כיסאות. החלטנו לתת להם סתם בשביל שירגעו. הם לקחו ונעלמו (ובליבינו התקווה.. האם ישוב נכס יקר שכזה לידינו?)

המשכנו לשחק בקטנה כזה.

ואז איכשהו הרבה אנשים החלו להתפזר. וגם הרגשנו עייפים נורא בגלל כלל הקרשים שנאלצנו לסחוף לפני כזה.

עשינו מעגל מוזר כזה סביב השולחן (Fל מי שנשאר) ודיברנו, הבחנו בזה שכל מיני אנשים מסביב קופצים מעל המדורות וזה היה מגניב

הרוסים ההם שהצילו אותנו בהתחלה הביאו לנו שיפודים (איזה מתוקים:P) חחח

ואז שרפנו את הכל. ישבנו ככה דיבנרו עוד קצת

אכלנו את  מה נשנשאר

ובאנו להתקפל. בדיוק באו מרינה ומריה, (Fאילו מריה שהלכה להביא את מרינה)

וכן כן כן מרינה הייתה עם סקיני!! מרינהה.... פרחההה עם סקיני.. ג'ינסס!!!!!! ;)

מריה ומריה הלכו אליהם להביא כיסאות ופלא חזרו בחיים=]

התקפלנו פחות או יותר והלכנו לביתינו..

קיבלתי מחמאה שריגשה אותי "לנה, גם את עשית את הל''ג בעומר הזה מגניב" יאייי פעם ראושנה אמרו לי שאני עישתי משו מגניב! ולא נזק חח

יאי יאי יאיי

בבית מצאתי את ההורים שלי בגג, עם כמה קרשים קטנים (ששכחנו לקחת) אוכלים כנפיים (ממנגל חשמלי) אז אכלתי איתם עוד

בם דוד שנטש אותנו בהתחלה (ולא רצה לחזור בשביל לספק לנו טנדר השמןן)  בא והציע ללכת לטיילת

והלכנו והיה מוזר. כל מיני אנשים בכמויות!! והמון שיכורים. ואיזה אחד מהם התחיל איתו

זה כזה

שיכור: ילדדד יש לך סיגריה??

מישה(בן דודי): לא  אבל יש לי אגרוף. אתה תקבל אותו אם לא תסתלק

אבא שלי: יש לי גם אגרוף וגם סיגריה!

השיכור: כיף לכם. לי אין כלום.

 ונפל והתחיל לבכות..

חזרנו הביתה סביבות 4 והלכתי לישון

קמתי בגלל המתופפים האלו!! נו התהלוכה המלחיצה:P

ועשיו.. יש לי לסכם על חוקים סביתיים, אמנות קייטו, הטמנת פסולת וביוספרה

יגון כלכך!!!

אי מחר מרינה בת 17..

מרינה אני אוהבתותךךךך3>

שלג בכל מקום.

"מה את רואה?" היא שמעה קול משום מקום. מה יכלה לענות? היא לא ראתה כלום. הכל לבן וריק מסביב. וקר, כל כך קר.

היא הביטה בסמרטוט שלבשה על עצמה, לא פלא שקפאה מקור, אוסף קרעים שפעם היו השמלה שלה, בקושי כיסו רביעית מגופה. היא רעדה, אבל לא רק מקור. היה עוד משהו בדממה הזו מסביב שגרם לה לרעוד.

"מה את רואה?" חזרה השאלה. היא הסתכלה למעלה - רק לובן בלתי פוסק, למטה, - רק השלג הרך.

בקושי יכלה לזוז, כמעט ולא יכלה לנשום. והקול הזה לא עזב אותה "מה את רואה?",.."מה את רואה?"..."מה את..?"

"דיי!!!!!!!!!!!" היא צעקה ונפלה. ניסתה לקום ולא הצליחה. הרימה עם גופה ונפלה שוב. השלג הקר עטף אותה, נכנס לכל חלק בגוף שלה, חיבוק אותה והגן עליה.

הקול השתוקק פתאום. משום מה זה לא היה מוזר בכלל לשכב ככה בתוך השלג, בדממה מוחלטת. היא סגרה את העינים בהבנה שהיא לבד כאן.. כי מה עוד נשאר? היא ניסתה להזכר בדברים שקראו לה אבל לא הצליחה. היא ניסתה לבכות ואף לא דמעה אחת, ניסתה לחייך אל לא הצליחה לשלוט בפניה. ניסתה לקום ושוב נפלה.

"מה את רואה?" היא שאלה את עצמה ומיד ידעה את התשובה.

היא ראתה את עצמה, מתוכה. את המציאות הקפואה שלה, את האי-יכולת שלה לחיות עוד - את השנאה שלה כלפיה, את החורף בליבה.

את העתיד שלה.

בנשימה  אחת אחרונה היא קמה וחייכה. במאמץ אחרון פתחה את עיניה והביטה קדימה.

ובנשימה אחרונה נפלה חזרה עם חיוך מעוות על פניה.  

נשארה ככה קפואה, מלכת השלג בממלכה שלה עצמה.

פשוט כך

I long to be like you,
Lie cold in the ground like you.
There's room inside for two and
I'm not grieving for you,
I'm coming for you.

You're not alone,
No matter what they told
you, you're not alone.
I'll be right beside you forevermore.

מכירים ת'אלו שמתרגשים?

יאי יש לי 800 כניסות!!!

יאי יש לי 2000 כניסותת (ו1500 מתכם זה אני:P)!!!

אז חשבתי למה לא, ובדיוק הגעתי למספר עגול

אז...

יש לי 17000 כניסות!!!!!1

 =] נמחק כי זה מתח את המסך בצורה מעצבנת! חח

דמיינו שכתוב פה 17000 וכלאו:P)

איזו חמודה אני

חיוו מענין , אני בת 17 עם 17 אלף כניסות, בקצב כזה אני צריכה תוך חודשים להשיג עוד 1000 ואז גם אני וגם בלוגי נחגוג 18 יחדיו;)

(ואיזה מסך רחב באאאנזונה יש לי ) סורי דרש

פתאום יש לי דחפיף קטנצ'יק לחפור משו עמוק :)

אבל לא! על הפרינציפ!! צריך להגביל את מנת החנניות שבי!

יש לי מחר בגרות! אני לא לומדת בגרוש. כי לא באלי, כי אין לי כח, וכי אין לי תרגילים שלא פתרתי (כל בגרות אותו סיפור. אני חורשת על הכל לפני המתכונת, ואז לפני הבגרות אין לי משץ מה עושים)

וזה גם עם חומר פתוח

וכתבתי דף_גילי חדש אז אני מסודרת:)

יו.. איזה ענק!! מור הכניסה אותי לנוסטלגיה בכך ששלחה כל מיני תמונות שלי משנים עברו:)

לא להלחץ!!!!!!

=]

אוי כיתה י' - היו זמנים ^^

(כן הקטע של התמונה האחרונה,  זה.. זה סתם מגניב חחח שלא תחשבו:P)

אבל זה נכון:)

אוי איזה פוסט לחץ

והכל כי אין לי כח ללמוד

אה ותכירו, אחד הבעלי חיים מדהימים והנדירים בעולם

אריה לבן

גור זה עולה קרוב ל 138000$

קיבלתי למייל המון תמונות של ישבנים.

מישהו רוצה? מוכנה להתחלק;)

(כזה לחץ!)

חלאס

הלכתי לחרוש. יחד עם גילי

מורן, אלה סימונה, וכל השישיסטים נפגעי מגמת מחשבים - בהצלחה

בגרות ראשונה אחרי הכל וכל זה.... מאמינה בכם:D

(מחר זה היום האחרון בו אני מתעסקת במקצוע הזה! עד הצבא. אני  כלכך אתגעגע)