ליל הסדר הזה , לא היה כל כך נחמד.
כמו כל פסח קראנו את האגדה את האוכל והפסקנו.
כמו כל פסח שרנו את כל השירים.
כמו כל פסח היה מישהו שניהל את הסדר.
רק הפעם , לא סבא שלי ניהל את הסדר , אלא אבא שלי.
והפעם , היינו רק 7 אנשים , כי לא רצינו להיפגש עם הרבה אנשים.
והפעם , התחלנו את הסדר מוקדם , כי סבתא אחרת שלי בבית אבות , במצב לא כל כך טוב , והיא רגילה לאכול ב-6 וללכת לישון מוקדם.
והפעם , לא חיכיתי לליל הסדר ולפסח , רק רציתי שיעבור.
סבא שלי נפטר מלפני שנה בדיוק. בפסח האחרון.
אמא שלי באה אחרי ההלוויה ולא היה לנו אוכל לחג , אז לא עשינו סדר.
אני לא קלטתי ואני גם לא אקלוט את מה שקרה כאן.
היה לי סבא אחר , שנפטר לפני שנולדתי , אז לא הייתי עצוב כל כך , כי לא הספקתי להכיר אותו , להיקשר אליו.
תקראו לי אידיוט , תקראו לי מפגר , לא אכפת לי , אבל אני חושב שהוא נמצא למעלה , מגן עלי מפני דברים.
תקראו לי ילד קטן , תקראו לי תינוק , גם זה לא אכפת לי , כי שאני רוצה לבקש משהו מאלוהים , אני פונה אליו.
ואני יודע , שיש אנשים במצב יותר גרוע ממני , ושאני צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה ועוד כל מיני דברים כאלה , אבל אני פשוט לא יכול.
ועכשיו אני מבין.
מבין את כל האנשים המפגרים שצוחקים מדברים יותר מפגרים מהם.
הם צוחקים מפחד. מפחד שיגלו שהם פוחדים מהדבר.
חלק מהסדר אח שלי הציק לי והתחלתי כמעט להתפקע.
אבל זה לא היה כי הייתי שמח.
זה היה כדי להסתיר את הכאב.
עריכה כמה דקות אחרי :
אח שלי התחיל לשיר "מה נשתנה הפסח הזה מכל הפסחים" כדי לעצבן את כולם.
שהוא אמר את זה מיד עניתי בלב סבא נתשתנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
