וואו, כמה שכל האירועים שעברו עלי מתרוצצים לי בראש, מחפשים את הדרך לצאת מבין האצבעות אל המקלדת ומשם אל עבר העולם הוירטואלי האינסופי, אבל אני מנסה לסדר אותם בראש אחד אחד כדי להוציא אותם לפי הסדר.

אז ככה, אמא החליטה שהשנה לא עושים סדר אצל חברים, גם לא נארח אצלנו ונמאס מלעשות אצל המשפחה, אז הולכים לאיזה בית הארחה בצפון. אז הלכנו.

רק מעצם המחשבה על משפחתנו היקרה שתבלה יחד בחדר אחד במשך שבוע שלם נתמלאתי חלחלה. אבוי, חשבתי לעצמי תוך כדי שתמונות של "פרוייקט Y" עולים לי בראש, מה לא יהיה שם? צעקות, אהבות, בגידות, נחמות, טלנובלה! גיוועלד.

התפללתי שאולי הקב"ה יבטל מעלינו את רוע הגזירה, ישלח איזה קאסם על הבית מלון, או יעשה אותי חולה כדי שלא נצטרך ללכת, אבל ברגע האמת זה לא עזר, בערב פסח מצאתי את עצמי יושב בבית מלון צפוני עם המשפחה, מתחיל להכנס לסרט שלא ידעתי כיצד יגמר.

ואכן, כל אחד מאיתנו שהוא פצצת רגשות מהלכת מצא את עצמו במצב של כינוס בחדר אחד, והדברים כבר התחילו להתגלגל, רגשות התפרצו החוצה, מריבות, כעסים והרבה אהבה.

אמא ראתה את החופשה הזו כמעין "הסעודה האחרונה" שלנו יחד. אוטוטו אחי יתחתן ויפרוס כנפיו מן הקן, אני כבר ממילא לא מבלה יותר מידי בבית וגם אני בע"ה אמצא את הצלע שלי בקרוב, ואמא תשאר לבד. היא רק רצתה לחתום פרק של כמה עשורים של גידול ילדים, רק רצתה להתרפק על הטיולים המשפחתיים שהיינו עושים פעם כשהיינו קטנים. מין טיול פרידה כזה. פרידה מתקופת חיים.

דווקא במסלולי הטיולים שעשינו הסלקום המעפאן שלי גילה תושיה כששכחנו את המצלמה במלון וצילם דווקא לא רע.

אויש כמה שחיכיתי לכתוב את ה"פוסתמונות!!!!!11" הזה בכותרת, הכותרת הכוּנֵפִית משהו שתמיד מצחיקה אותי כשאני רואה אותה ב"בלוגים שעודכנו לאחרונה". והנה הגיע יומי.

להלן כמה נקודות שביקרנו בהם, שימו לב לביצועי הסלולרי:

בטירות עתיקות בעכו:

עוד באותם טירות, ולחשוב שמישהו באמת גר שם...:

"אתה רואה? פה הגויים עשו קקה" (הסבר של אבא ישראלי לבנו על הסיור במנהרת ביוב עתיקה):

"בוא חמוד, עכשיו הולכים לג'קוזה של הטורקים" (אותו אבא ממקודם, מסביר לבנו שאנו הולכים לחמאם הטורקי. ישראליות במיטבה.):

בחוף ים של עכו:

או... עכשיו היה קטע משעשע, נכנסנו לאיזה מוזיאון לאומנות מודרנית. כל מיני יצירות מוזרות. בתור חובב אומנות נהנתי מחלקם של היצירות. אך אימי היקרה לא הבינה במה מדובר, "מזה השטויות האלה" היא רעמה במסדרונות השקטים של המוזיאון, "זה אומנות, אמן פיסל את זה" אחי ניסה להכניס אותה לאווירה האינטלקטואלית-פוסט-מודרנית, "אמן? זה אומן זה? כנראה היו לו הרבה שטויות בראש" אמא סיכמה את המיצגים המוזיאונים. אין מה לעשות, עם כל המודרניזציה- הצדק איתה:

מסלול בין העצים הסבוכים שבהר מירון:

ים התיכון נגלה לו בינות למערות חצובות בסלע בראש הנקרה:

ואחרי כל כך הרבה טבע, עירוניים שכמונו, זוהי צומת גהה המסריחה והמחניקה מפיח, אך האורבנית כל כך והיפיפיה:

אחרי-החג שמח ושבת שלום!