הסוד

לאחרונה התחלתי להתעסק (חצי בהתנדבות) עם חבר'ה אוטיסטיים. תחום שמעולם לא נגעתי בו קודם לכן ומבחינתי הוא בהחלט עניין שדרכו אני למד על עולם שלם וחדש שגורם לי להכיר טוב יותר את עצמי מכיוונים שונים. לעיתים אני תוהה האם מושגים דוגמת אוטיזם, פיגור שכלי,נכות או כל מושג בטרמינולוגיה הרפואית והפסיכיאטרית, ישארו בעולמינו הסוגד לשלמות היופי , ההצלחה והעושר. זאת אינה שאלה בעלמא  כלל ,שכן על פי תפיסתנו כיום בעולם המדע והרפואה אין מקום כביכול לסוגי נכות שכאלה. זה אינו נשמע מוסרי בעליל לומר את זה בפומבי, אך המציאות מראה עד כמה הסגידה שלנו לשלמות פיזית, מנטאלית ושיכלית דוחפת אותנו לפתח עוד ועוד מבדקים, תרופות וטכנולוגיות שאמורות לבער את התופעה הזאת, כאילו מדובר במחלה האיומה ביותר שחייבים לשרשה. כך למשל כיום כל אישה בהריון נבדקת עשרות פעמים במהלך הריונה כדי ש"חלילה" הילד לא יצא פגום או נכה כביכול, בהתאם למושגים שלנו. האם אין כאן כעין דרווניזם ביולוגי מתקדם שנרתם על פני האגו המתעצם של האנושות בכללותה וביתר שאת בעם היהודי?  למה עם יהודי אתם שואלים? באופן מתמיהה במקצת בישראל ישנן את כמות הבדיקות הטרום לידתיות הגבוה ביותר בעולם המערבי. מדוע זה קורה? האם השתרשה בתרבותינו( ודתינו)כעין עליונות גזע מוסווית שבו אנו מוכנים להרוג במחי יד וכמעט ללא מחשבה, כל עובר שחלילה יצא פגום במקצת ( אני לא מדבר על פגמים קשים, אלא אפילו על פגמים קלים יחסית). האם יש כאן דמיון להשבחת הגזע שלא מותיר שום מקום לטעויות של הטבע? שאלות קשות מאוד בעיקר לנוכח העבר השואתי שלנו כעם יהודי, אך לא פחות קשות לאנושות כולה שחוותה סוג כזה של חוויה שבה מושגים כמו ברירה טבעית, טוהר הגזע או הגנום והשבחתו היווה את המצא האידיאולוגי של המפלגה הנאצית בגרמניה.  

נראה כאילו ישנה לגיטימציה מלאה בחסות המדע והקידמה הטכנולוגית לפתח "אדם על" מסוג זה ו"חברת על" שבה לא יהיה מקום לשום טעות טבע לא מבוקרת ומפוקחת. כאילו שכולנו צריכים כביכול לבסוף להיוולד מושלמים גנטית רצוי גבוהי קומה, שיער בהיר, עיניים כחולות ואיקיו של מינימום 140 ומעלה. מדוע החתירה הזאת אחר שלימות הגוף? אין ספק שרובינו הינו מוכנים לתת את כל כספם רק כדי להוליד ילדים מסוג זה ולהיות בעצמינו בריאים וחיים לנצח בלי חולי או פגמים כלשהם אי פעם. לא מעט אנשים מגיעים לסוג עליון כזה של אולטרה אגו שבו הם אפילו מקפיאים את גופם בחנקן נוזלי, אך ורק להתעורר בעתיד לכשהקידמה הטכנולוגית תמצא מרפא למחלתם או לפתרון החיים הניצחיים שבהם אף אחד לא ימות עוד. מי לא היה רוצה בכך? כולנו אני מניח..ואכן האנושות מתקדמת בצעדי ענק לכך בהזרמת אין סוף משאבים כלכליים והאנושיים בפיתוח הטכנולוגיות הרפואיות וההייטקיות במטרה אחת ליצור אדם על ניצחי ומושלם.

נשאלת השאלה מה יקרה אז? האם תוכל שלמות שכזו של גופינו הפיסי להתקיים עם חוסר השלמות המוחלטת  של נפשינו, צרכינו, תאוותינו ויצרינו. הרי לכך לא תימצא הטכנולוגיה הנחוצה, אשר אינה יכולה לטפל בדבר פרט לחומר בלבד. מה יקרה עם תודעתינו שעדיין תשאר מקולקלת כפי שהיתה בתחילת הבריאה האנושית, אשר תתלבש לפתע בגוף מושלם? סתם לשם המחשבה מה יקרה אם אישים נוראיים בעלי השפעה וכוח אינסופי ימשיכו לחיות לנצח ולעולם לא יחלפו מהעולם. האם אין במוות או להבדיל בנכות או בפיגור, בעצם  מהווה נחמה לאנושות ולהתפתחותה. כיצד אנו כבני אדם נוכל לפתח מושגים נשגבים כמו חסד, חמלה, צדקה, רצון לעזרה לזולת או כל הגדרה אחרת מסוג זה המאזנת את "הרע" שבנו עם "הטוב". נראה כאילו הרדיפה אחרי השלמות הזאת מוחקת לחלוטין כל גוון שונה שקיים בכל אחד ואחד מאיתנו ובעיקר משכיחה את העובדה שללא שתי קטבים מנוגדים אין למעשה קיום או הגדרה לכל מושג שלא נצביע אליו. אין שחור ללא לבן, למרות שהנטייה הטבעית של כולנו כאחד לחתור אל הלבן בלבד. לא ניתן לצבוע על בד שחור בצבע שחור וכדי להבחין בציור וביופיו אלינו להשתמש בצבע הלבן. למעשה, הטבע כולו בנוי בצורה זו בתיאום מושלם שבו העירעור עליו, קרי החתירה האינסופית של האנושות אחרי הפלוס מגדילה דווקא את המינוס כניסיון לאזן את המשוואה הכללית. דוגמא מאוד פשוטה לכך אנו רואים בנזקים האקולוגיים העצומים שנגרמים על ידינו מתוך הניסיונות שלנו להטיב לעצמינו ושהעולם ישרף. כתוצאה מכך הטבע ( תקראו לזה כך..) חותר באופן עיקבי ובכוח ישיר ושווה לכוח ההרס שלנו - לגרום להכחדתינו , כמשוואה מתמטית מושלמת שצריכה להתאזן בסופו של דבר, רק השאלה היא מתי.

רובינו רק עכשיו מודעים במקצת לעניין ומבינים זאת אולי באיחור מסויים שאנחנו עלולים להיות אפיזודה חולפת, הרבה פחות מיצורים אחרים שחיו בעולם, בהיסטוריה של הכדור הזה. כי אם נחשוב לרגע קט נראה שמתוך קרוב ל-5 מיליארד השנה המשוערים שהעולם קיים, אנו בקושי חיים חצי מליון במקרה הטוב ( נניח כי כל פעם אני שומע הנחות חדשות...). זאת  אפילו פחות מיצורים חסרי בינה כמעט מוחלטים דוגמת החרקים, הרכיכות או סתם חסרי חוליות למיניהם. אנו מנסים להאיץ את האבולוציה פי מליארדים ומצליחים בטווח הקצר לעשות זאת מבלי להבין שאנו מאיצים בכוח שווה גם את הכחדתנו פי מיליארדים בהיקף ההרס והזמן שהיינו אמורים להישאר כאן. אנחנו בסה"כ ניסוי קטן של אלוהים שמסתכל אלינו בתרבית המבחנה ושואל ( כביכול) האם הם יצליחו או לא? האם מישהו יידע שהיינו פה עוד 100 מליון שנה? מי יודע? מקווה שהניסוי יצליח...כל הכלים והאפשרויות ניתנו בידינו, השאלה איך נשתמש בהם..נראה..