הסוד

לאחרונה ראיתי שוב פעם את הסרט ה"סוד", סתם כי השתעממתי או נדחפתי ללא מודע לדבר, איני יודע..זה חיבר אותי קרוב יותר לתובנה הבלתי נתפסת עד כמה לתודעה יש את הכוח לפרוץ את מחסומי החומר. לצערי הסרט מגביל אותנו אך ורק לרצונות החומר, קרי לבקשות הבנאליות כל כך של עושר ונגזרותיו השונות. לעיתים אני תוהה מתי נופל לכל אחד לבסוף האסימון שבו הוא מבין בתוך תודעתו הפנימית שלא החומר יביא לו מזור וישועה, אלא משהו אחר לחלוטין. קל מאוד יחסית לרתום את הפסיכולוגיה הנפשית של האדם לאיזה ג'יני הממלא את כל משאלותיו. הג'יני יכול להיות מורכב גם מאבן בעלת סגולות מופלאות או אדם בעל כוח שיכנוע רב עוצמה המניע בתוכך את כוח הרצון הכבוי המחכה להידלק מבפנים. השיטה היא אותה השיטה, השאלה עד כמה אנחנו מאמינים בגדלות המטרה ובכוח הרצון המופלא שלנו להניע עצמינו לקראתה. מופלאה בעיני היכולת הזו באדם ועד היום אני מנסה להתחקות על שורשה העמוק. אך ללא ספק היא פועלת, לא מיד כמובן, אבל בהכרח היא עובדת. כל משאלה שלא נבקש וכל זרע של רעיון שניטע בראשינו סופם לצמוח ולגדול לכדי הגשמה. התהליך יכול להימשך בהחלט חודשים ואף שנים ,אך בהכרח היא תתגשם. צריך רק לטפח אותה בדישון אין סופי בעצם המחשבה בה באופן תמידי וללא ליאות. ניתן לקחת את את השיטה למחוזות קרובים דוגמת הגשמת "משאלות" פשוטות דוגמת עושר, יחסים זוגיים, עבודה וכו'. אך בסופם אתה מגלה, גם כאשר השגת את כל אלו , שאין הדבר ממלא אותך ואת תאוותיך  כלל ועיקר. כאילו אתה שרוי באיזה חצי סיפוק תמידי ומחכה לקינוח, אך הוא אינו מגיע. כיצד אם כך משתמשים בשיטה אך מגיעים לסיפוק השלם והמוחלט. 

   זאת למעשה שאלת השאלות...האם נסתפק באותו חומר הפכפך המותיר אותנו בחצי תאווה שאינו יודע מרגוע או שמע נצליח לשבור את התלות הזו לחלוטין ונתחיל להתמקד בעיקר, קרי באושר המוחלט שכולנו מחפשים אותו כל חיינו. כל השאלה היא מה לבקש ובמה להיות שרוי. האם בקשות גשמיות או חומריות הן המוצא ( בהנחה והן הכן מתגשמות, בהתאם לדרייב ולכוח הרצון המצוי בתוכינו) או שמע הניתוק מהן באופן מוחלט מוביל לבסוף את התוצאה הנכספת . ניתוק מהחומר אין פירושו שאלינו לחיות כנזירים או חיי סגפננות. זאת הטעות הנפוצה שרבים מהדתות טעו והטעו אלפי שנים את הבריות והובילו נזירים לחיות על עץ 90 שנה מבלי לרדת ממנו ( סיפור אמיתי ...ברצינות). אלא כל "הסוד" הוא לדעת לאיזו מטרה לכוון ובמה להיות שרוי. לכוון נמוך פירושו להיתקע ברובד הפשוט ביותר בחיינו גם אם הוא עטוף במנעמי החומר הקורץ כל כך. מאידך, ניתוק התלות מהבלי עולם החומר, גם אם נראה לרבים מאיתנו כרוחניות ניו אייג'ית חסרת בסיס, הינה התעלות לכיוון מטרה גבוהה עשרות אם לא מאות מונים  מאותו רובד נמוך בו אנו שרויים מרבית חיינו.

באופן לא מפתיע השימוש באותו "הסוד" של בריאת המציאות ע"י התודעה משמש בעיקר ענף רחב של ספרים (וסרטים) המנחים את האדם למציאת העושר וההצלחה החומרית. עשרות אם לא מאות ספרים נכתבו במישור הזה של איך להיות עשיר, איך להצליח בחיים, איך למצוא זוגיות וכו' , אשר כולם כאחד מניחים שעצם התודעה הנכונה עשויה להוות כלי רב עוצמה ליציאת החיים המושלמים שאנו כה נכספים אליהם. אלא שכולם כאחד נתקעים בשלב בו ההנחה השזורה בהם טוענת שבכדי להיות מאושר בעולם אליך להצליח בחומר, כעין תקרת זכוכית עליונה שמעליה אין כל משמעות אמיתית מעבר לשאיפה הפשוטה של האדם בחייו הקצרים כאן על הפלנטה. בפועל כאשר אדם מגיע לכל זה הוא עדיין חש לא מסופק , ללא קשר אם יש לו מיליארד דולר בבנק או שהוא תפרן עני שיושב בקרן הרחוב. ייתכן וחייו של הראשון נוחים וקלים יותר מהשני אך לא בהכרח מאושרים יותר.

אושר אמיתי, ניצחי אם תרצו,  אינו יכול להיות תלוי או מותנה בדבר בר שינוי , מתחלף או נתון לגחמות של מזל כזה או אחר שהמציאות הגישמית משנה תדירות. היום אתה עשיר ומצליח בקנה המידה האנושיים ומחר ירדת מנכסיך ובת זוגתך עזבה אותך למען אחר. אומנם התחושה הסובייקטיבית שלך תהיה דיכאון כבד אך הכל תלוי על בלימת השינויים התכופים הפוקדים את חייך שעה שעה ודקה דקה ובהכרח אין כאן עקביות ובטח לא ניצחיות שמספק האושר המוחלט. בכל מקרה אפילו מושגים שנתפסים אצלינו כאושר והצלחה הם מושגים המתחלפים ע"י החברה ובהכרח לא מונח אבסולוטי. אומנם נראה שמאז ומעולם האושר תמיד נקשר לעושר כספי, לכבוד, יוקרה ,סטטוס וכדומה של האדם ביחס לחברה הסובבת אותו, אך בתוך מושגים מופשטים אלו ישנן אין סוף רבדים מתחלפים היוצרים אשליה מוטעית של אושר מדומה. כיום מצבו של האדם העני ביותר בחברה המערבית טוב עשרות מונים מהאדם העשיר ביותר שחי מאה שנה לפניו. בבריאות, בהשכלה ובכלל ברמת החיים ובנגישות לטכנולוגיה. האם הוא מאושר  או מסופק יותר מקודמו? החברה יוצרת לנו ללא ספק דפוסי אושר מדומים שעל פיהם אנו מוכרחים לחיות ולהיות על מנת להתפס כמאושרים. אך בסופו של עניין הכל מתחיל ונגמר בחומר העוטף אותנו בצורה כזו או אחרת , תוך סיפוק צרכים וגירויים תמידיים שאלינו ל"רצות" על מנת להתפס כמצליחים ומאושרים במושגים שהחברה הציבה לנו באותה העת.       

 על כל פנים, אם נחזור לרגע להבטים שהסרט "הסוד" מציב לפנינו, הרי  יש כאן בהחלט מימד פסיכולוגי עמוק בו ישנן אין סוף מציאויות הנפרשות לפנינו ובעצם "הבחירה" באחת מהן הן נוצרות כמעט על פי הזמנה אישית. השאלה כאמור, היא האם לחפש את המטבע מתחת לפנס או לנדוד למחוזות רחוקים שבהם האופק כלל לא נתפס בחושינו. כמאמר הסרט, ליקום כלל לא אכפת מה תבקש ובמה להיות שרוי, שכן בפועל אנחנו כבר מצויים במקביל בכל המקומות שבהם אנו רוצים להיות , השאלה מה היקף הדמיון והתודעה שלנו לגבי מהות הבקשה. נראה כאילו הסיבה והמסובב נקשרות זו לזו כמקשה אחת כאותו פוטון המתנהג גם כגל וגם כחלקיק קוונטי ורק ההתבוננות המודעת בו ע"י הסובייקט הצופה קובע את "בחירת" מסלולו והתנהגותו. למוח האנושי קשה לעכל משמעות זו כשם שקשה לענות על השאלה מה קדם למה - הביצה או התרנגולת. הכל תלוי בהתבוננות שלנו על העולם וכביכול תלוי בנו, אך בו בעת הכל קבוע מראש ומסלול הבחירה כבר נקבע עוד קודם לתפיסה המודעת שיש בנו אודות אותו המסלול. אלינו בסופו של דבר להשתמש באותו הכוח המקיף אותנו ואת פנימיותינו על מנת לכוון למטרה גבוהה הרבה יותר שאינה תלויה במקום ובזמן ולתור ללא לאות את המצב בו נוכל לרתום כוח זה לשימושינו לקבלת שפע אין סופי ובלתי נגמר או מתכלה. זאת כל תכליתינו, לא להרפות מכך גם אם בתחילה רובינו נבקש לספק את את האגו המבקש אך ורק את מושגי האושר הגשמיים המתגלמים מדרך הטבע בחומר הגשמי. שם זה לא הסוף ,אלא רק התחלת הדרך אשר תבהיר מעל כל ספק שעצירה במקום זה לא תהפוך אותנו להיות מאושרים כפי שייעדה לנו הבריאה. אם כי להגיע לשלב זה כנראה הכרחית כחלק מהמסע הארוך מעבר לתקרת הזכוכית זו הנתפסת כגבוהה ביותר בעינינו. בנתיים תבקשו את בקשותיכם הבנאליות של האושר, ללא שלב זה לא תעברו את המחסום כחלק מהתודעה הפנימית העמוקה שמאחרי מחסום זה נמצא האושר האמיתי...עד אז בהצלחה...