קודם כשנכנסתי, באתי לכתוב משהו אחר אבל אז המילים פשוט יצאו ממני ונתתי להן והן הרכיבו את מה שנכתב שם קודם, שזה היה כמו שטף של דיבור לעצמי בקול. בתכלס, רציתי לכתוב, שהרבה זמן לא התלהבתי ככה ממישהו. אני לא יודעת למה, לא דיברנו מעולם, לא נפגשנו לפני כן מעולם. בין שישי לשבת זה קרה והחלפנו מילה ראשונה. מפה לשם, זה נהיה בילוי חברים עד לשעות הקטנות של הצהריים שבו אני היחידה שלא דלוקה. וואלה, לא יודעת למה, אפילו עוד לפני שניהלנו איזשהי שיחה, הייתה בי איזו התרגשות ממנו. לא הצלחתי להבין אותה באותו רגע וגם עכשיו אני לא ממש מבינה למה אני מחכה כל כך שהוא יענה להודעה ששלחתי לו. מה בו מושך אותי כל כך? הרבה זמן לא הרגשתי ככה ואולי זה טוב שהוא לא עונה. אני צריכה להתאפס על עצמי לפני ואם בכלל. בכל מקרה, אני צריכה איזו התאפסות מהירה, כי זה לא יתכן שאני ככה מתלהבת מבן אדם שאני בכלל לא מכירה. יש לי קטע כזה לא סבבה לעשות את זה לעצמי. אז הפעם, אני שמה לב לזה לפני שזה מתחיל להיות מוגזם ולפני שאני מסתנוורת ומאבדת כל כיוון. אין טעם לשבור לעצמי את הלב שוב באותה הצורה שבה עשיתי זאת בעבר. לא. היום אני חכמה יותר והיום אני אתעלה על עצמי ואצליח להיות גדולה מזה. הוא רק בן אדם, אני לא צריכה להתעסק בו כל כך הרבה.

מעבר אליו, היה שישבת טובים למדי, אחרי רגע של שבירה קשה. ברגע ששיחררתי, ברגע שנהייתי עצובה והחלטתי להפסיק להילחם בעצבות הזאת ולזייף חיוכים לעצמי ולעולם כדי שלא איתפס ברגע של עצבות, ברגע שנתתי לעצמי להיות לגמרי עצובה, לי ולמחשבות הקשות שרצות אצלי בראש כבר כמה זמן, אז הדברים קצת השתחררו גם מבחוץ והיקום התחיל לעבוד בשביל לאזן. אני אפילו לא הייתי צריכה להתאמץ, רק לזרום עם מה שבא. וזרמו דברים טובים. הדבר היחידי שאני צריכה לשים לב אליו, זה לזרום רק לעבר דברים שאני רוצה ולא לזרום בשביל הזרימה. להיות קשובה לעצמי, להיות בשביל עצמי, לאהוב את עצמי.

את חגיגות יומולדת 27 אני אעביר לבד. אף אחד מהחברים שלי לא יודע שהיומולדת שלי קרבה ובאה ואני לא מעוניינת גם להגיד לאף אחד. אז אני חושבת לפנק את עצמי בכל מיני דברים כייפים. אני השנה מבינה שאני צריכה לחגוג את עצמי. אני לא עושה את זה מספיק במשך השנה, אז לפחות לכבוד היומולדת. אני לא רוצה לצפות מאנשים אחרים יותר שידאגו לי. אני לא רוצה לתלות תקוות באנשים בעולם שלי. זה אפילו כבר לא עניין שמראה לי שאני חשובה להם אם הם זוכרים. זה יותר בקטע של פשוט לא לעשות עניין גדול מהיומולדת. כי אם אני אתחיל לדבר על זה אז יהיו ציפיות ויהיו דברים בשטח, כי זה יצא ממני החוצה. אבל אם זה ישמר ביני לבין עצמי וביומולדת זה יהיה פשוט יום רגיל שבו אני לומדת למבחן, אז הכל טוב. קצת יותר ברכות אולי וקצת יותר טלפונים, אבל זה לא קריטי. גם זה יעבור

זה בכלל לא מה שרציתי לכתוב בסוף.

אבל בסדר, לפעמים פשוט צריך לזרום.

המילים כאן, אני כאן, שלום