חיים משל עצמי

חודש וחצי בארה"ב, מתחיל להרגיש כמו הבית. מזהה כבר את הכבישים והרחובות ואפילו את חוקי התנועה עם הקטע ההזוי הזה של פניה ימינה גם כאשר הרמזור אדום. מכירה את החנויות ואיפה הכי שווה לקנות מה, למרות שיש לי הרגשה שיש עוד מה להכיר. למדתי לא ליצור קשר עין עם המוכר כדי שלא ישאל אותך "מה שלומך היום? " בחיוך ענקי, הרי שנינו יודעים שלא באמת בא לו לשמוע ולי אין חשק לספר. התרגלתי למזג האוויר, קרררררר, אבל כל עוד אין גשם צריך לצאת החוצה עם חיוך ולטייל. למדתי להפוך את הטמפרטורה מ-F לצלזיוס אבל עדין לא מבינה למה המציאו כל כך הרבה מידות שונות כנ"ל על המשקל והמרחק. מיותר לגמרי. למדתי לחיות עם הרוגע ושהחדשות היחידות פה זה על מזג אוויר והמשפט של הרופא של מייקל ג'קסון. למדתי להכיר ולאתר ישראלים נוספים ולמדתי להעסיק את עצמי גם לבד. למדתי הרבה דברים ויש עוד כל כך הרבה ללמוד. התחמקתי מללמוד את השפה בקורס, נראה לי כמו שוב להשיג פטור באוניברסיטה ולא באמת בא לי. למדתי לאהוב יותר את בעלי ולהעריץ אותו על כך שכל בוקר הוא קם מחדש לעבודה ומשאיר אותי בבית לישון עוד שעה שעתיים בבוקר. הלוואי שהייתי יודעת לפרגן לו לפחות חצי ממה שהוא יודע.

לא רק למדתי גם נזכרתי בדברים: בגעגוע מהו, בכל חלק שאני משלימה בפאזל 1000 חלקים שלי אני חושבת על אחותי ועל זמן האיכות שלנו יחד. אני נזכרת בביקורים של ההורים שלי בחיפה ויודעת שפה זה לא יקרה, הפעם כבר הגזמתי, הרחקתי לכת ממש. אבל אני עוד אופטימית לזכות לפחות לביקור אחד ארוך. אני מבשלת אוכל כל יום וזה ממש נחמד לי , זה מזכיר לי את סבתא שלי. במיוחד הגולש ההונגרי וקציצות הבשר. בערב שבא לנו לצאת לפאב אני נזכרת בחברים שלנו שהשארנו בארץ וברגעי השכרות והאושר ביחד.

אני רוצה להגיד עוד כמה מילים, לא משעמם פה בכלל ואיכות החיים פה הרבה יותר גבוהה על זה אין שום מקום להתווכח חוץ מכמה דברים קטנים כמו לעלות ברגל 3 קומות עם מלא קניות, לנסוע כדי לזרוק את הפח דבר שיכול להיות קצת מסריח. יש גם את עניין האוכל שרווי בשומן והפירות בטעם לוואי אבל מצד שני אפשר לקנות מלא גלידה הגן דאז ב 3 דולר...

בגדים: לקראת החורף פשטנו על חנות קולומביה וקנינו כל מעיל וכפפה אפשרית. כמו שאומרים, הכנו את עצמנו לחורף מכף רגל ועד ראש. כן, כולל כובע גרב מפליז כמו של גנבים. זה לסקי שיבוא עלינו לטובה עוד חודש וקצת... בכל זאת מדובר על ימים של 0 מעלות.

לסיום, מי שלא הבין מתחיל להיות קצת געגוע אבל לא משהו היסטרי זה בטח יקרה בהמשך. בינתיים מעניין פה, וכל יום מגלים משהו חדש שירגש אותנו. משתדלים ללכת לחדר כושר ולאזן את שריפת הקלוריות עם הכנסתן בכל ביס של גלידה או פיצה או המבורגר כפול. יש פה באולינג מגניב מקומי שמצאתי וקולנוע. ככה שלא משעמם. הדבר היחידי שחסר כאן זה עוד זוגות צעירים שהם בלי ילדים שיהיה עם מי לצאת ולטייל אבל אולי את זה נמצא בהמשך...