כפי שכבר אמרתי בפוסט הקודם, אחד מהפרוייקטים שאני עובד עליו הוא החיים שלי. אחד מהבעיות הגדולות שלי בחיים הוא יצירת קשר עם אנשים. אפילו שיחות חולין פשוטות הן בשבילי משימה כבדה ורצינית. וכפי שכבר אמרתי בבלוג הזה בעבר, אני דווקא מאד אוהב אנשים, ורוצה לדבר איתם. ככה שהמרכיב העיקרי בפרוייקט החיים שלי הוא יצירת קשרים עם אנשים. קשרים מתוקנים, כפי שאני רוצה שהם ייראו.

לא שהיו לי אשליות, אבל כשניגשתי לעבודה, כשהתחלתי להיפגש עם אנשים, נוכחתי בכמות העצומה של הקשיים שהיו לי, ובמורכבות האדירה של יצירת קשרים מתוקנים, כפי שאני רואה זאת. להלן אפרט כמה מהאיזונים הקשים שיש לעשות, בשביל ליצור קשרים מתוקנים עם אנשים.

כשנתקלים בקושי סתום, קודם כל צריך לדעת מתי צריך להתפלסף קצת יותר בשביל להבין, או מתי צריך פשוט ללכת ולעשות בלי להתפלסף הרבה. לפעמים צריך ללכת ולחוות ולתת בסיס מוחשי לתקלה, או בכלל לפתור את התקלה ע"י המעשה עצמו.

אחר כך צריך לברר מתי ניתן ורצוי להבין את כל התמונה, לחקור את כל המערכות הנוגעות בדבר, ומתי צריך להרפות ולהשאיר דברים באפלה. לפעמים צריך להשאיר רק מושג אינטואיטיבי, ולא להתעקש על הבנה כוללת.

וכשניגשים לעשייה עצמה, לפירוט הטכני יותר של המפגש החברתי, ישנם עוד איזונים לעשות. כמו מתי לנסות לדמיין מה אני רוצה ליצור, ולתכנן גם איך להגיע לשם, ומתי עדיף להתקדם בצורה אינטואיטיבית, כשידוע רק מה נכון לטווח קצר, ומשאירים את היעד הרחוק באפלה.

עוד איזון קשה הוא בין הצורך בסבלנות, לחכות להזדמנויות, ובינתיים לבנות בסיס איתן לאט לאט, ומתי צריך דווקא למהר, לחתוך, ולא לחכות להזדמנויות כי אם ליצור אותן בכוח.

עוד צריך לדעת מתי יש להשקיע בחיצוניות, לדאוג שהפנימיות תהיה מופגנת בשביל שהכל ילך חלק, ומתי אפשר להשאיר את הפנימיות נסתרת, ופשוט לסמוך עליה שם, ולא ללכלכך את הפנימיות ע"י הוצאתה החוצה.

הקושי האחרון שחשבתי עליו הוא האיזון שבין להיות בעל-סגנון, פרובוקטיבי, ייחודי, עומד על שלי וסומך על עצמי, לבין הצורך להיות מובן ונהיר לאנשים, לשחות בזרם כדי לשרת את הדינאמיות, את הייחודיות, ואת התקשורת.

כל אלה הקשיים, עוד לפני שבכלל הגעתי לעבוד, הם שייכים יותר לתיאוריה שלפני הפרקטיקה. עוד לא התעסקתי בקושי העיקרי: לעבוד טוב! לעבוד תחת לחץ, להיות מקורי, שנון, בעל טעם טוב, ועדיין להקשיב ולאהוב את האנשים איתם אני משוחח, ולדאוג שייתפסו לשיחה איתי ככה שלא יהיה מעין סטנדאפ או one man show.

קצת מצחיק כשחושבים על זה...