אני מתעב ציניות. אני חושב שציניות היא אויב הציבור מספר 1.

ציניות רעה כוללת: אנשים שמזלזלים באווירה חברתית טובה; אנשים שמזלזלים באומנות טובה; אנשים שמזלזלים ברגשות כנות; אנשים שלועגים לעשייה של אנשים בלי להתחשב בכוונותיהם הטובות; אנשים שמנסים להתחכם ולא לפעול בצורה ישירה וכנה.

אני מניח שכולכם מכירים את הטיפוס הציני. הוא בדרך כלל יושב לו במגדל השן שלו, מרוצה מעצמו ומדושן עונג, ומזלזל. הוא לא רואה את הכוונות הכנות של אנשים, ומעריך תמיד שאנשים נוהגים ע"פ כוונות קטנות וטיפשיות.

יש מקומות שבהם יש לציניות מוניטין טוב, כמו הציניות המייחסת לפוליטיקאים ערמומיות או לתאגידים גדולים תאבת בצע. כזאת ציניות מדודה אני מקבל. אבל אסור שהציניות הזאת תתפשט ותתעצם כשזה נוגע לאנשים פשוטים שרוצים דברים פשוטים שלא מזיקים לחברה כמו הפוליטיקאים והתאגידים.

אני בעד תמיד לייחס לאנשים, גם לאלה המוכשרים פחות, כנות-כוונות. תמיד להניח שהם כנים בתחושותיהם, ולא לזלזל בהם כי הם מונעים מאגו קטנוני. אחרי הכל, מי לא מונע מאגו.

כאן יש להזכיר את המשפט המעולה של גיתה: "המתייחס אל בני אדם כפי שהם, הופכם לגרועים משהם באמת; המתייחס אליהם כפי שהם רוצים להיות, עוזר להם להגיע למה שהם מסוגלים להיות."

ועוד דבר לסיום: התופעה הרווחת שאנשים לא מדברים בצורה ישירה לאנשים מאד מרתיחה אותי. אסור ללעוג, וגם לא רצוי להיות מתחכם יותר מדי. אני בעד לדבר בצורה ישירה וכנה.

בדרך להיותנו חברת מופת, עלינו להדביר את נגע הציניות המתפשטת.

(מחר אצא לשבוע בבסיס, כך שאל תצפו לעדכון כאן או בבלוג של ג'וחא עד שבוע הבא.)