ישראל

האשמה שהחברה הישראלית מתפוררת לנגד עינינו בשנים האחרונות היא בהיעדר אליטה איכותית, מעמד אריסטוקרטי. כזאת קהילה אריסטוקרטית יהיו כמו פיגומים שמחזקים את החברה כולה. תהיה תמונה ברורה של התרבות הגבוהה, של האנשים הטובים, ותהיה תחושה חזקה של קשרים בין כל ישראל.

רק באריסטוקרטיה מורמת מעם, ומוגנת מפניו בעזרת סנוביות, יכולה להתפתח תרבות גבוהה. שם יוקפדו איזונים עדינים, שם יישמרו ערכים אציליים, שם תינתן קדמת הבמה לאלוהות. רק אם תיבנה האריסטוקרטיה תשכון עלינו השכינה.

אריסטוקרטיה ישראלית חדשה חייבת לדבר על עצמה במונחים של "הם" ולא של "אנחנו". שישמרו את המילה "אנחנו" כשהם מדברים על העם בכללותו. זה ייתן תחושה של ניתוק מהאגו, שהשירות של האריסטוקרטים הוא באמת ובתמים למען אלהים ולא למען עצמם, וייתן תחושה חמימה של סולידריות ושותפות גורל עם כל העם.

לא צריך לפחד להגיד שהאנשים מהמעמד האריסטוקרטי יותר טובים, ולא צריך לחשוש להיות סנוב. חוסר הבדלה בין האנשים הטובים לבין האנשים הגרועים מהווה בריחה מהאמת, ולא מקרבת את הגאולה יותר מדי.

אני מאמין שבסופו של דבר האריסטוקרטיה תהיה מורכבת מאנשים מכל המגזרים, ששני דברים מאחדים ביניהם: הכשרון שלהם, והניתוק שלהם מהאגו.

בני הדור השלישי רחוקים מלהיות מפונקים. דווקא אם הם היו משלימים עם הבינוניות של המציאות, והיו זונחים את תחושת המחויבות לחדש וליצור בעצמם – רק אז הייתי מחשיב אותם מפונקים.

נדמה שהדור השלישי הוא דור עם המון אופי, אבל לא כל כך הרבה כישרון.