חשיפה

יותר משנה לא כתבתי פה. אני אפילו מתרגשת לחזור.

מדי פעם אני עוד מקבלת מיילים, גם מגברים וגם מנשים שקראו אותי ורוצים לדעת מה עלה בגורלי, ואף מבקשים לפגוש אותי.

יש לי הרגשת מחויבות לספר לכם את קורותיי היום, ולו רק כי הייתם אוזן קשבת ופריקת עול יומיומית אז בתקופתי החשוכה.

אומרים שמהתחתית אפשר רק לעלות, ואני בהחלט דוגמה חיה.

לקחתי את עצמי בידיים ופניתי לקבל טיפול. כבר הייתי בטיפול בעבר, אך בעיני הוא כשל. השונה מאז, הוא שעכשיו הייתי נחושה בדעתי לשקם את חיי.

בחודש האחרון קראתי שוב ושוב את הבלוג הישן שלי. לא האמתי איזו כברת דרך עברתי.

רואים שחור על גבי לבן את חוסר הביטחון, שימוש במיניות שלי כדי לקבל אהבה ותגובות אוהדות, כדוגמת הפוסט שחשפתי את החזה שלי. הפכתי את עצמי לקורבן והייתי כ"כ עיורת שהייתי בטוחה שרק ככה אקבל אהבה. בכלל, קחו את כל הפסיכולוגיות בגרוש שאתם מכירים ותשליכו אותם עליי. כזו הייתי.

מבעלי התגרשתי, גירושים מכוערים מאוד. הוא היה נחוש בדעתו להרוס אותי וגם אני אותו. חוקרים פרטיים, כל העסק. אחסוך מכם את הטלנובלה, רק אגיד שאפשר להגיד שניצחתי. בדיעבד אני גם יודעת שתמיכתו הכלכלית בי, היא זו שמנעה ממני לעשות צעדים. הרגשתי בורה ולא האמנתי שאוכל להסתדר בכוחות עצמי ועוד לפרנס ילד, הרגשתי שאני כישלון ואף אחד לא יעסיק אותי, היעדר לימודים אקדמאים וחוסר ניסיון במקומות עבודה גם היוו חלק מהשיקול, והוא תרם להרגשה הזו רבות.

היום אפשר להגיד שאני בזכות עצמי.

יש לי את הבייבי שלי, משפחה תומכת, עבודה לא רעה (ומזונות לא רעים גם כן), מטפלת מקסימה, המון כוח ואמונה ולא פחות חשוב: עצמאות. וזה הרבה.

כל הזמן הזה לא הייתי עם גבר, למעט אחד שגם ידע להפגין ידידות ראויה לציון. לא שכבתי עימו כדי להודות לו, אלא כי גם לי יש גבול בנוגע לכמה אני יכולה להחזיק בלי סקס, ובנוסף העניק לי תמיכה רגשית כשהייתי צריכה. נשארנו חברים טובים גם היום ואפילו נתתי לו לקרוא את הבלוג, דבר שלא עשיתי מעולם. הוא קרה הכל בשקיקה עד למילה האחרונה, חיבק אותי ואמר שהוא מעולם לא נתקל באישה אמיצה כמוני. לא הרגשתי ממש אמיצה באותם ימים, כך שהגבתי בפליאה והוא חיזק את דבריו בכך שאמר שזה לא משנה מה היה, זה העובדה שמצאתי את הכוח למשוך את עצמי ממערכת יחסים פוגענית, כשאף אחד לא לצידי ולהתגרש מאיש מאוד חזק כלכלית ונקמן באישיות שלו, אומרת המון. ההכרה בכך גרמה לי לבכות כמעט כל אותו לילה. יש מי שמעריך אותי, ודבריו נכונים, אז למה אני לא מעריכה את עצמי?

אז היום אני קצת אחרת. ואני מדברת בגאון עם ראש למעלה ומביטה (לשם שינוי לא כדי לפלרטט) בעיניים, אני אפילו הולכת אחרת.

את גיל ההתבגרות שלי עברתי.

אם היו עושים עלי סרט הכתוביות היו רצות עכשיו על המסך כשאני הולכת ומתרחקת, אבל אנחנו לא בסרט, אלו החיים האמיתיים ואני זאת אני.