עצירה! המופע דם דום ורק כמה מילים נאמרות בחלל השקט
ואם יכולתי להיות מה שאתה רוצה אם יכולתי להיות מה שאתה רוצה כל הזמן
ואתה מניעה את השפתיים שלך ולוחש את המילים מהשיר שולך חיוך
ואנחנו מוציאים ביחד את הנשיפה הזו ואתה מסתובב לצד שלך
אבל אני לא יכוולה להירדם
וזה השקט שבחדר שממול
ואני אף פעם לא נלחמת
ואני כבר חודשיים לא ישנה
אבל יום ראשון זה יום חשוב
צריך להחזיר את השינה לקדמותה
ואני יכולה לכתוב רשימה על כל הדברים היפים בך
ועל העור הנעים שלך
ואם הייתה מציעה לי לגור איתך
הייתי לוקחת מזוודה ושולחת את עצמי לקבורה
והיד שלך מרפה
כי אתה רואה רק את עצמך
ואני עוזבת כי אני לא לוחמת
תעצרו! אני רוצה לחזור הביתה
להוריד את המדים ולעזוב את המופע
אני שחקנית טובה
אבל נמאס לי לשחק מולך
ואפילו שזה כל מה שאתה עושה
המשחק הפך למושחק
כולך לבד או שאתה יושב עם כולם
והם כולם מחוץ לחומה מחכים רק לך
והבאתי את כולי לך
והשקט חודר לתוך הארון
והשתיקה . שיר שמתנגן עוצר אותך
כוח המישכה ניצח גם אותך.
אני אף פעם לא חולה
אני אף פעם לא עומדת ממול לחומה
אני לא צריכה את האשמה
אני נקיה .כדי שאתחיל לרוץ לפני שיתפסו אותי
למה שמים אותי באור כה חזק
בוקר טוב כבוד השופט הצוות מחכה למשפט
המלצרית נתפסה בהרגשה כמעט אנושית זה לא יעבור בשקט
ואנחנו רוצים לשבור אותה לאנושיות לרגשות אמיתיים
אדוני השופט למה היא לא מדברת עלינו דברים רעים היא בטח משוגעת
בטח החומה שלה ממש חזקה למה אדוני השופט את לא פורץ אותה?
גברתי הנעלה היית חייבת ללכת בדרך משלך ?
והעונש גברתי הוא בלתי נהפך על כל מה שעשית:
בכל שיחה את תיהיה דמות מרכזית!
ונסיק מסקנות מהחוסר אנושיות הדוחה שלך!
ונראה כמה טוב תעמדי מול החומה של מעצמה!
נגזר עליך גברתי התמימה להעמיד את עצמך כל היום מול החומה!
כבוד השופט אני יכולה להישבר אם הם רוצים
זה יתן להם הצדקה שלא יכול להיות אדם אחר
אתם רוצים לראות דמעות חברים?או שיספק אותכם תקופה דיכאונית אולי סתם קצת עצב אני מבינה שיותר מיום
נדאג גם שלא אוכל לחלום
כך תוכלו לשבת בשקט ולטעון שחייכם האומללים
הם לגמרי רגילים
אני אבנה דמות חדשה שבה אכפת לי מכל תחושה שבה אתם שופטים אותי ולי זה משנה
רק כדי שבלילה תישנו טוב על המיטה
במחשבה שהיום אני אשפוט גם אותך
ואולי אדוני הנכבד תלך לישון ותראה שזה בזבוז של זמן להילחם בי ולא בבועה שצמודה לראש שלך
ואולי אם לרגע תפסיק להאשים אותי ... אולי תראה את התמימות שבך ולא שבי
וכל הצוות מתחיל לבכות
האצבע מסתובבת כלפי
10 שנים בכלא לך ודי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
