Believe In Nothing

אני לא יודעת למה ואני לא יודעת אם זה נכון אבל תמיד הייתה לי את ההרגשה שאני רודפת אחרייך. גם אתה הרגשת את זה?

קשה לי לראות כבר מה המציאות האמיתית ומה המציאות שלי..וזה משנה בכלל מה היא המציאות האמיתית? היא הקובעת? הרי מה שאתה מאמין בו זה מה שיוצר את המציאות שלך.

אני מתגעגעת, אני מתגעגעת וקשה לי. קשה לי להתנתק. קשה לי לראות אותי עם מישהו אחר. וכל דבר עדיין מרגיש לי כבגידה.

אני מרגישה שנלחמתי כל כך הרבה שקשה לי עכשיו להרגיש שאני מוותרת על הכל...פאקינג נלחמתי עלייך חזרה.

אחרי שרמסתי את הקשר שלנו ושברתי אותו לחתיכות נלחמתי כל כך הרבה לתקן אותו חזרה, להחזיר אותו למה שהוא היה...

זה קשה כל כך פתאום להרים ידיים, לתת לזה ליפול, להעלם...ועוד שאני יודעת בלב שלי שיש עוד סיכוי, זה כל כך קשה.

אוף אני מתגעגעת ללעשות איתך סקס. אני כל כך רוצה לעשות איתך סקס עכשיו. לצחוק איתך.

אני פוחדת להתגבר עלייך. אני פוחדת לא לאהוב אותך יותר ואני לא מבינה כל כך למה. פשוט בראש שלי זה הסתדר כל כך טוב, אני ואתה.

לא יודעת, זה נראה לי טבעי כזה, מהפעם הראשונה שהכרתי אותך. מאז שישבנו במגדל הפרפר ולא החלפנו מילה, זה הרגיש לי נכון.

ועכשיו אני צריכה לזרוק את כל זה לפח. את כל מה שהאמנתי בו בשנה האחרונה פשוט לזרוק לזבל.

להגיד לעצמי שלא נועדנו להיות יחד, להגיד לעצמי שאתה לא מתאים לי, שאתה לא האחד בשבילי.

אני צריכה להתחיל להגיד לעצמי כל כך הרבה דברים שאני לא מאמינה בהם בכלל.

איך לעזעזל אני יכולה לגרום לעצמי להאמין בהם?

אוף..סקס באוטו, סקס ביער, סקס בטיילת.

לא, אני לא תופסת את זה שזה לא יקרה יותר. שהפעם הבאה שאני יבוא לארץ לא נחזור להיות "אנחנו".

קט, קטניה, קטליה, כל זה אני צריכה לשכוח, למחוק.

כל כך ראיתי אותנו ממשיכים לעתיד ביחד. או כל כך רציתי לפחות....

אני מניחה שרציתי את כל זה יותר משזה היה אמיתי. רציתי שתאהב אותי כמו שאהבתי אותך ורציתי שתרצה בזה כמו שאני רציתי.

כן, אני מניחה שלא ראיתי את כל זה פשוט רציתי את זה כל כך...

רציתי שאתה תהיה זה, תהיה האחד בשבילי, תהיה העתיד שלי.

זה הרגיש לי כל כך אמיתי.

והנה עוד פעם הקו המטושטש בין דמיון למציאות, בין המציאות שלי למציאות האמיתית...

כנראה שזה לא היה זה נכון? זה לא היה יכול להיות זה אם זה המצב שאנחנו בו עכשיו...

ואולי כן?

אוח הקול הזה..שיעלם כבר הקול הזה. איך אני יכולה להמשיך הלאה שהוא כל הזמן צץ?

ה"אולי כן" הזה זה רק בראש שלי...במציאות הדמיונית שלי...במציאות שלא תתקיים באף מישור ובאף זמן.

משהו שם לא היה מסוכרן? אוף אני לא יודעת, אני לא יודעת כבר כלום.

להמשיך, לוותר, לחתוך, אני לא יודעת...

רציתי אותך, נלחמתי עלייך, עשיתי מה שיכולתי. התחננתי...

עכשיו זה נגמר, פה זה נגמר.

פה זאת המילה האחרונה.

נלחמתי מספיק ועשיתי מספיק והתחננתי מספיק.

נתתי לך את כל הסימנים.

לא שאני מאשימה אותך אבל וויתרת וזה צריך להיות הסימן שלי לקום וללכת.

יש קצת כעס

אבל פה זה נגמר, פה אני עוזבת את הכל וממשיכה הלאה.

אני לא עוזבת אותך, כי אתה כבר קמת ועזבת לפני.

אני עוזבת את החדר הריק, שכל מה שנשאר בו זה רק הניחוח שהשארת מאחורך.

I hate the way you talk to me

and the way you cut your hair

I hate the way you drive my car

I hate it when you stare

I hate your big dumb combat boots

and the way you read my mind

I hate you so much it makes me sick

it even makes me rhyme

I hate the way you're always right

I hate it when you lie

I hate it when you make me laugh

even worse when you make me cry

I hate it when you're not around

and the fact that you didn't call

But mostly I hate the way I don't hate you

not even close

not even a little bit

not even at all