לג בעומר מדורות ואש
זה מה שבוער בי בגוף כל שנה כשהתאריך מתקרב
ואין לי מה להסתיר בטח לא מאנשים שקרובים אליי הכי שאפשר
חלק גדול מהחיים שלי חלק גדול משמחת החיים שלי עלתה באש ביום שהלכת
מהעולם
וזה לא סוד שיש בי שני צדדים ואלמלא הילדים ורוית שנותנים לי אויר
לנשימה לא הייתי ממשיך לחיות בעולם הזה , חד וחלק - אין לי מה להסתיר
ואנשים נאחזים בלא נודע מחד ובחיים מאידך ואני מתקשה לחזור לעצמי
לחזור לאותם רגעים שהיה לי על מי להישען
כי בדיוק כמוך - להסתיר עצב אני לא יכול - רואים על הפנים שלי הכל
ואין לי מה להסתיר - אף פעם הפנים שלי לא יחזרו להיות כמות שהיו
לפני שהלכת
ואתה ידעת להדחיק ולהמשיך הלאה
גם כשסבתא אגוזים נפטרה וזאת היתה הפעם הראשונה שראיתי אותך
בוכה
הלכת הצידה ונשברת ואני אחריך מחבק אותך ובעצם רוצה לקבל חיבוק
ובדיוק דקה אחר כך התעשתת וסיננת משהו על דרכו של עולם ושאין הרבה
מה לעשות
וזה בדיוק ההבדל בינינו - אתה מסוגל להפנים ולהדחיק אני לא
עצוב כמוך אולי כן , יכול להדחיק ? לא ממש
ואין לי מה להסתיר לא את המחשבות ולא את התקווה שעוברת בי בכל פעם
שאני רואה מישהו שדומה לך מרחוק
ואני מתקרב כמו ילד קטן שאיבד את ההורים ומתאכזב כל פעם מחדש
כשמבין שזה לא אתה וזה סופי
וזה סופי כמו שרק מוות יכול להיות - אתה לא תופיע פתאום , לא מחר
ולא לעולם - ואין מה להסתיר גם את זה
ואת העובדה שלא ביקרתי אותך מספיק כשהיית חולה ? גם את זה אין טעם כבר
להסתיר
זה לא מעצלות ולא מחוסר זמן - זה בגלל חרדת הנהיגה שלי - זהו גם את
זה אני כבר לא מסתיר
בטח לא ממך - שקראת אותי מבלי שהייתי צריך לדבר
שידעת בדיוק מה עובר עליי בלי מילים ,רק בעיניים טובות ובחיבוק שעד
היום אני מתגעגע לריח שלו
ואין לי מה להסתיר כשאני כאן חשוף מולך ואתה צפון בתוך האדמה היבשה
שעוטפת את מה שנשאר ממך
רק מקווה שמתישהו ניפגש ונתאחד - כמו בחלומות רק במימד אחר - ואז
כל הקשיים יעלמו ואני אחזור להיות כמו שהבאת אותי לעולם - שליו וטהור
ואתה , אתה תביט בשתיקה כמו תמיד - כאילו אתה כבר יודע עליי את הכל
- וכל המחיצות יעלמו
ואיחשף אתערטל לתמיד -
מכל הסודות מכל הפחדים שעטפו אותי כל החיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: