יושב מולך ואתה נגמר לאיטך
דמעה אחר דמעה אני מותיר מולך ללא מענה
הנשימות מתחילות והופכות איטיות
הנשימות שלי עוקבות אחריך
ברקע ירח לבן ממשיך לחייך
עננים ממשיכים להסתיר רקיע
אור צהוב זולג מתוך החלון ומטייל על גופך
עוד טיפת חיים הוא מבקש לקחת.
אצבעות שלי מחבקות ידיים
ידיים שלי מלטפות פנים שלא אומרות מאומה
גונב הצצה ומבעד לחלון פרחים סגולים
נושמים את קירות המוות שגובל איתם
מנסים להראות לי שיש עוד חיים מלבדך
חיים שרוצים שלא אשבר ואברח לאיטי
וחוזר אליך במחשבות ולא מסוגל לעכל
רק כמה ימים לפני עוד חיבקת אותי
רק כמה שעות לפני גררתי את ידך אל צוארי לחיבוק
ועכשיו אתה לא יודע כמה אני אוהב
כמה אני כמה למבטים שריפאו כל כאב
כמה לפחדים שנמוגו רק עם חיוך
ועדיין נשימות אחרונות נעזרות במכשירים
עדיין אותו חיוך אופטימי מרוח באור לבן
אור לבן בא אליי בחלומות והוא עוטף אותך כמלאך
בפעם הראשונה גם חיבקת אותי עד כאב
ומאז אתה כבר לא מחבק
ולילה יורד על העיר ועליך
ופרץ של דמעות יורד ממני אליך
ונשימותיך כבדות והולכות למקום שכולו טוב
והפרחים כבר לא נראים בחושך
וגם הירח מסתיר פניו כמו לא מוכן ללוות
ואוסף את רגליי וידיי ממך החוצה
בחיבוק אחרון בנשיקת סוף
כנשיקת סוף העולם כולו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: