(מירי)
אז זאת הפעם הראשונה שאני כותבת פה, החלטתי לנסות..ואני רוצה להגיד תודה רבה רבה לשיר ש..אממ..הכריחה אותי?..:)
יום כיפור בחולון
כן אני יודעת פוסט ראשון לא בנושא הכי מעניין שבעולם אבל בכל זאת צריך להעביר את כל מה שקורה ולא קורה פה באזור ביום כיפור..אחרי הכל שומדבר כבר לא כמו שהיה פעם.
נתחיל מלספר שהחלטתי לצום גם השנה (אפילו שהמילים בפסיכומטרי נתנו לי מבט זועף והפצירו בי ללמוד אותם, ויתרתי), וב-5 ורבע אחר הצהריים של אתמול אמרתי שלום יפה לכל דבר שהיה אמור להתעכל בגוף שלי ביום הקרוב.ושיהיה ברור, אחרי שבוקר שלם עובדים אפיית עוגה ועוגיות (כי צריך שיהיה אוכל לכשיצא הצום!), קשה מאוד להתאפק לא לזלול את הכל במקום, אבל עמדתי בפיתוי, אני חושבת. כלומר, אם אתם מחשיבים לאכול את כל הבלילה הלא מוכנה הזאת של העוגה לפני שאופים אותה שנשארת בצלחת לעמוד בפיתוי.
בתור התחלה יצאתי למרפסת, זה משהו טקסי פה ברגע שהמזגן לא פועל. יוצאים למרפסת לקחת קצת אויר, ותמיד יוצא ככה שגם השכנים מהמרפסת ליד בדיוק יצאו גם למרפסת, ואז מתחילה השיחה הטיפוסית :
"מה נשמע? לא ראינו אתכם כבר הרבה זמן!"
(מהפעם שעברה שהמזגן נסגר, הקיץ היה ארוך..)
"הכל טוב מה איתכם, עדיין הולכים לחדר כושר?"
(זה שכל השכונה מבלה בו 24 שעות ביממה..)
"כן, ברור!!אתם צמים?"
"כן..אתם הולכים לבית כנסת?"
פה העניים שלי נפתחות ואני יודעת בדיוק מה הולך לקרות ומנסה להתחמק, כי בשתי דקות האלה קלטתי עם מי אני הולכת להיות עכשיו 3 שעות..אבל גם הפעם זה לא עוזר. אחרי 2 דקות אמא נכנסת לחדר "תתארגני אנחנו הולכים עם השכנים לבית הכנסת".
ברגע שיורדים למטה בשכונה שלי, מי שיודע יש פה כיכר ממש קרוב..שם מתאספים כל האנשים שגרים פה, לא גרים פה, שלומדים פה, שסימו ללמוד פה, שחזרו מהצבא השבוע, שרק עברו לפה, שרק באים לבית כנסת פה, בקיצור כולם, כיכר שבלחץ 7 מכוניות מקיפות אותה ועומדים עליה ומסביבה בסביבות ה-200 איש..
אז נדחפים, והולכים לבית הכנסת, רואים את כל הערסים הלבושים בלבן וכיפות על ראשיהם מתאפקים לא לקלל פעם בדקה ואיכשהו יוצא להם פעם ב-5, ממש כבוד גדול להם, ואחרי ש-3 שעות מנסים להבין באיזה עמוד כולם קוראים כבר נגמרה התפילה ויוצאים הבייתה. עכשיו כבר יותר מפוצץ, כי יש גם את אלה שסיימו להתפלל, אז מנסים ללכת מהר וכשמגיעים הבייתה רואים שרק 9, ורעבים.
לא אוכלים, אבל פותחים את כל העיתונים על השולחן ומתחילים לעיין, מנסים לגרום להכל להיראות מעניין כדי שזה יעביר קצת את הזמן ולא נלך לישון מוקדם כדי שנקום מאוחר ו"נבזבז" קצת מהזמן של הצום..
זה לא עובד, כי אחרי שעתיים חיסלת את העיתון ואתה גם ככה עייף מהשימעמום. אז יצא שקמתי ב-8.
ברוח האופטימיות, קבעתי עם חברות ללמוד קצת מילים ב-10, לידע כללי-שעתיים של צום=5 שעות שיעמום של יום רגיל..התחרפנתי.
מהחברה חזרתי ב-5 וחצי, למי שתוהה - מילים שנלמדו-1, מילים שעדין מחכות-בטח 2000 ומשהו..ועד שהסתיים הצום בהיתי בשכנים המתוסכלים במרפסת, שבאותו זמן לא יכלו כבר להוציא מילה מרוב רעב, וסבלתי קצת בעצמי, בכל זאת-צריך לענות את נפשותנו או לא?
סיום הצום היה קצת מוזר, מרוב שחיכיתי לא התחשק לי כבר לאכול, אבל הכאב ראש עשה את שלו וטרפתי את העוגיות שהכנתי במו ידיי..היה המון אוכל בארוחה משפחתית ועכשיו כולם שמחים ומאושרים, כי יש אוכל,מים,ובעיקר חשמל, הדבר שבלעדיו אנחנו כבר לא מסתדרים.
מי שצם, מקווה שעבר בקלות, ומי שלא, מקווה שניצל את הזמן להנות קצת לפחות..
בכל מקרה, חתימה טובה לכולם:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
