הגוף זוכר את המגע שלו בי אתמול בבוקר. מרגישה אותו עדיין קרוב אליי, עקצוצים.
חודש שאני באופוריה ועקצוצים,
ואני חושבת שבחיים לא הרגשתי ככה. כזה טוב. בלי שום פחד ושום השלכות,
וכמה שיש השלכות. כמה שהן עצומות שזה מפחיד אותי.
הכרתי את הבחור הכי מדהים בעולם והוא הגיע בדיוק בזמן בחיים שלי שלקבל אותו זה כמו הדבר הכי קל בעולם.
אפשרתי לו להכנס ועכשיו אני לא רוצה שייצא.
רוצה דברים גדולים בשבילנו, רוצה לטייל איתו בעולם. רוצה לאהוב אותו יום אחד.
אפילו, אלוהים ישמור, לקרוא לו שלי.
מונוגמי.
איזו מילה מכוערת.
כמה לא מתאים לרוח הצעירה והחופשית שדבקתי בה בחצי שנה שחלפה.
אהבה חופשית, פתוחה.
ועכשיו אני אפילו לא רוצה אף אחד אחר, אף אחד מהיזיזים אפילו הקבועים,
אפילו אלוני.
רוצה רק את מתי רוצה איתו משהו אמיתי. רוצה להכיר את החברים שלו, רוצה להכיר את הוריו.
רוצה שייקח אותי למסע חייו רוצה להיות הבחורה שלו.
הוא לא ירשה לי להיות בדכאון הוא לא ייתן לי לסבול. להתבוסס בדמי ולא להיות אני,
אני לעולם לא אהיה ציפור בכלוב איתו.
אולי איתו.
כי הוא כדור עוצמתי של אור ושמחה והוא בא לי בדיוק בנקודה הבודדת בחיים שלי,
שגם אני.
ואני כבר לא יצור עלוב סמרטוטי שמרחם על עצמו. ובוכה על מר גורלו כל הזמן.
אני יצור הדדי שמשפיע יפה על קרוביו, עם אור ואהבה.
ואני משמחת אנשים ומצאתי את האדם שאני רוצה להיות.
וחלק מהאהובים שלי לא מסוגלים לקבל את זה, אז חלקם אוהב אבל לא כחלק מהמסע שאני עוברת.
אני עוברת מסע ומתי חלק ענק ממנו,
ואני טיפשה שאני נכנסת לזה,
כי הוא טס,
לכמעט שנה,
עוד חודשיים,
ואז ניפרד כי אין ברירה.
ונתתי ללב שלי להחליט מה המעשים שלי יהיו,
וללב שלו להוביל ולטוב לב העצום שלו ולמילים היפות,
להוביל אותי למסלול קבוע של שמחה איתו.
של מזמוזים בלתי פוסקים, של לעוף אחד על השני.
ואני מרגישה שהוא עף עליי בחזרה וזו התחושה הכי מדהימה.
שמישהו עף עליי, ואמנם לא הראיתי לו את החושך,
אבל הוא רואה את כל האור והוא מוקסם וזה נפלא בעיניי.
ואם יראה אולי את החושך ובכל זאת ידבוק מה נפלא,
אבל להאיץ בדבר טבעי שכזה זה רק יהרוס את המסלול שאנחנו הולכים אליו.
אז לדבר איתו יחסינו לאן לא אוכל ואין טעם, כדאי רק להנות מהעכשיו.
להנות ממנו. להתענג עליו, על כל רגע מהיר ומטריף בזרועותיו ובחיבוקו,
ועם המבט הזה שלו והמגע שלו,
והדרך שבה הוא מראה לי שלמרות שהוא צעיר ממני וחששתי הוא הכי גבר בעולם כולו.
אין ברירה אלא לחשוב על זה כרומן חולף, כמישהו שעבר לגור בעיר שלי למספר חודשים,
ובקרוב יעלה על טיסה ויעוף,
ויהיה צריך להיפרד.
אז המוח ונסיונות העבר וכל החברים והיקרים אומרים שלא.
אל תמשיכי להקשר, אל תמשיכי להפגש, אל תמשיכי להפגע.
אל תעשי את זה ללב כלכך שביר ופגוע,
שיצטרך לעמוד בזה שאם הכל יילך קסום כמו עכשיו עם מתי,
הוא יצטרך לראות אותו עולה על טיסה,
ועף לו,
ייתכן ל10 חודשים,
ייתכן וכנראה שלנצח.
כמה לא ניתן לעמוד בכלל 10 חודשים, לא ניתן להתמודד עם המספר הזה,
בייחוד כשאין ביטחון באהבה. כי עוד אין אהבה והלוואי שהיתה.
יש חיבור, יש אדם קסום ובחורה קסומה שרוצים לחלוק רגעים אחת עם השני,
ויש את יוני.
שביוני הוא ממריא וביוני הוא עוזב ומה יישאר ממני אז.
אז נכון לא אישאר קליפה אישאר הבן אדם המלא והחוויתי שאני,
והכלים שצברתי מאז שנהייתי רווקה.
והעוצמה שנהפכתי להיות.
וסביר להניח שלא אישאר לבד הרבה זמן, כי אני לא יכולה.
וסביר להניח שאכיר עוד אנשים קסומים ואחלוק איתם רגעים ואפילו מיטה.
וסביר שגם מתי יחווה במזרח וזה יותר מנפלא, לעולם לא ארצה שישמור אמונים בטיסה הגדולה.
ואפילו גם אחריה,
אבל רוצה את הנפש שלו כרוכה בשלי,
רוצה את האמת שלו קשורה בשלי,
רוצה אותו,
רוצה שנהיה זוג, קסום,
כמו בסרטים.
שירדוף אחריי,
ויגיד לי שהוא עצוב שהוא צריך לעזוב אותי.
ושלא אהיה היחידה שעצובה,
ושלא ארגיש לבד,
שיהיה הדדי.
שיעוף עליי כמו שאני עפה עליו,
שאדע, לפחות אדע,
שאם הוא לא היה טס,
היינו יכולים לגלות מה יכול להיות בקשר הזה,
ואם באמת יכול להיות קסם, או שיכול להיות שזה רק תחושה חיצונית נפלאה.
ובן אדם נפלא,
ולא מעבר לכך. וזה גם יהיה בסדר.
לא צריך להתפשר יותר על האדם שיחווה איתי ויחווה אותי,
לא צריך לתת לכל אפס לגעת ולהכנס.
לא צריך לסמוך על כל אחד ולהתאהב בכל זבל,
אבל גם לא אסגור את לבי בפניו.
לא אוותר כי הוא טס. לא אוותר על רומן קצר ונפלא שמתפתח שאולי בסופו הוא יאהב אותי,
אולי בסופו הוא ירצה לחזור אליי.
ואולי אפילו אחרי 10 חודשים, שכבר אהיה בחיי והם ימשיכו להיות נהדרים,
אולי אקבל פתאום צלצול טלפון. חזרתי אלייך. בואי נראה מה אנחנו יכולים ליצור פה.
אולי הוא יתגעגע אליי, אולי הוא יחזר.
אבל להאיץ בתהליך טבעי כזה זה מיותר, פולשני, לא טבעי.
לא ככה אניב פירות בצורה שאני רוצה,
ואקבל את מה שמגיע לי.
שזה מה שאני מרגישה אליו, בחזרה.
ואם אדרוש ואלחץ זה לא יקרה כי הוא יידרש ויילחץ,
ואולי התהליכים הטבעיים לא יקרו אצלו. אולי הם לא יקרו ככה.
לפעמים פשוט לא מתאהבים.
ולפעמים קארמה עושה הכל, לטוב ולרע.
אני שאפתי לעשות טוב בכל דבר, ואז מתי הגיע. ואז הגיע לי כל הטוב הזה,
וגם פידבק מטורף מסובביי. על כמה טוב אני עושה וכמה אני עוזרת למי שצריך.
משתדלת.
כי אני מהדומיננטיים, מרגישים אותי בסביבה, ואם מישהו צריך אז אני פורחת.
לעזרה.
לשם כך נועדתי.
ואם אחשוב רע ואעשה רע ואפעל רע מתי יילך כי כך יבחר,
ודבר טוב או בריא לא יתפתח ככה.
אז לכן עליי לחכות ולכתוב כאן,
על העצב,
שעד שאני פוגשת נפש כזו אדירה היא טסה לה, ייתכן שלנצח.
כי אי אפשר להבטיח שעוד שנה נהיה במקום של יחד.
לא יכול להיות שאשרוד לבד כלכך הרבה,
ואין לדעת עם מה הוא יחזור.
ואני כלכך מאושרת בשבילו ורוצה שיטייל ויחווה, והלוואי שיכלתי להצטרף.
וכלכך רוצה שיזיין מלא את הנשים הכי יפות, כי מגיע לו כי הוא מאהב לטיני והוא יעשה להן רק טוב.
ואיך שהוא נוגע ומה שהוא מעביר עם הידיים שלו מגיע לעוד אנשים לחוות, זה לא רק שלי.
וכמובן שזה כואב אבל זה גם משמח כי אם אוהב אותו יום אחד ארצה שהוא ייהנה כמה שיותר,
החיים קצרים מדי מכדי להתבאס בגלל בחורה,
הוא צריך לטייל, הוא צריך לחוות.
פשוט הלוואי וגם.... לא.
או שזה היה קורה כשהיתה לי תחושת בטחון בנו,
כרגע הכל מעורפל לא יודעת מה קורה. מבחינתו בעיקר.
וגבר לא מתנהג ככה עם סתם מישהי שהיא רק סקס,
אבל בעיקר זה מה שאנחנו עשים וזה נפלא ומדהים,
אבל תמיד יש החשש - מה עובר אצלו בראש.
כשהוא רואה אותי, וחושב עליי,
והאם הוא גם מדבר עליי עם חבריו עם חיוך דבילי על הפנים.
חיוך של - פאק - מה זה הדבר הזה שנמצא פה.
ולאן זה יכול להוביל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
graceland~