עוד 3 ימים אני נוסעת לגרמניה.
ופה אני לוקחת את הצ'אנס לומר את מה שנשמר לי בבטן הרבה מאוד זמן..
איך אני אשרוד שם בלי כל אלה שעושים לי טוב כשרע לי?
כלכך לבד בעולם, בלי האפשרות להתקשר כשרע, לשלוח הודעה או סתם להיפגש.
אבל ככה מתבגרים, וככה מתחשלים.
אז כל אותם אנשים קטנים מאחורי הקלעים, תודה לכם.
על רגע של חיוך,
על כל שנייה שעשיתם לי טוב.
וכן, אני מדברת עליכם.
-
וm. שלי..
איך שהוא החזיק אותי בזרועותיו, איך שהוא אמר לי הכל.
אותו רגע של כנות, אותה שנייה של אושר כלכך מושלם.
איך שבכיתי, איך שצחקתי.
כמה שאני אוהבת אותו, יותר משאי פעם אהבתי מישהו בעולם.
ואני שונאת את זה שהיא יודעת.
ואני יודעת שאף פעם לא הרגשתי כלכך טוב וכלכך רע באותו זמן.
בקרוב,
שלי ורק שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
graceland~