איך אני תמיד מצליח.. תמיד מצליח לפגוע באנשים שאני אוהב.. אנשים שחשובים לי..
אני לא רוצה לפגוע בהם לא מתכוון ואין לי שום רצון לזה.. אבל אני עדיין מצליח.
אני לא מבין איך אפשר להגיד לי שזה בסדר זה לא בכוונה.. זה לא פעם ראשונה ואיך שאני מכיר את עצמי בטח גם לא פעם אחרונה.. אני תמיד מצליח לפגוע באנשים שאני אוהב..
אני לא מצליח לגרום לה לאושר.. לא מצליח.. גם כשהיא אומרת לי שזה בסדר והיא מאושרת.. היא משקרת.. אני יכול לזהות את זה על הפנים שלה.
כל יום מחדש אני מודה לה שהיא איתי.. לא מבין למה היא אוהבת אותי.. אני מחפש סיבות שאנשים יאהבו אותי ואני לא מוצא.
אני כל כך פוחד לאבד אותה.. כל כך לא רוצה להגיע ליום הזה.. אני מוריד מעצמי כל כך הרבה למרות שנקודת המוצא שלי היא כבר נמוכה. רק כדיי שהיא תהיה מאושרת.. רק כדיי לשמח אותה.. וזה עדיין לא מצליח.. עדיין לא מצליח לגרום לה לא להיות לחוצה איתי ולהיות משוחררת ומאושרת.. הייתי מאשים את מרפי שככה הם החיים שלי, אבל אני יודע טוב מאוד מי אשם.. לא צריך להסתכל רחוק, אולי רק אם המראה נמצאת רחוק ממני..
כל כך קשה שלא לחשוב שכל יום זה עלול להיות היום האחרון.. אני כל כך פוחד שאני יחזור למה שהייתי פעם.. לא רוצה לחזור להיות אותו אחד חסר רגשות שכשהוא פוגע באנשים לא אכפת לו.. לא רוצה לחזור להיות זה שפוגע באנשים כמעט כל שבוע.. לא רוצה לחזור לזה. אבל הפחד הזה.. הוא כל כך גרוע.. והוא מה שיכול לחסל הכול.. והכי גרוע זה שאני יודע את זה.. אבל לא יכול לעשות שום דבר עם זה.. גם כשהיא אומרת שהיא אוהבת אותי ואין לי מה לדאוג.. אני מפחד.. כאילו.. מה יש לאהוב בי.. אין לי מה להציע בכלל.. אין לי מה להציע לה שיגרום לה לאהוב אותי.. וזה הורג אותי שאני חושב שאני רוצה להציע לה כל כך הרבה יותר ואני לא יכול.. כל כך מפחד שהיא תגיע ליום שהיא תרצה הרבה יותר ולא יהיה לי מה לעשות עם זה.. ואיכשהו אני שוב אפגע בה למרות שזה הדבר האחרון שאני רוצה..
I`d take my own life before losing you
אם רק היית יודעת כמה שאני אוהב אותך.. ונראה לי שזה הגורם העיקרי לבעיות שלי.. אף פעם לא אהבתי.. אף פעם לא בכיתי.. עד אותו יום חמישי.. שאמרת לי שאת לחוצה איתי.. ושאת חושבת שלא מגיע לך אחד כמוני.. כי את חושבת שלא מגיע לך לאהוב.. ולא מגיע לך אותי כי עשית אותי מאין משו עליון כזה.. שזה כל כך אבל כל כך לא נכון.. פגעתי בכל כך הרבה אנשים.. שלא מגיע לי לחוש מה זה אהבה בכלל.. ואז את הגעת.. ונתתי לך את הלב שלי.. ואהבתי אותך כמו שלא אהבתי בחיים.. כמו שלא אהבתי אף אחת לפנייך.. וזה למה אני כל כך לחוץ איתך. אמרת שאת לחוצה איתי כי את מפחדת שאני אשווה אותך לאחרות שהיו לי.. איך אני יכול להתחיל להשוות אותך..? את משו שבחיים לא היה לי.. את משהו שעובר את כולן בלי למצמץ בכלל, אני בכלל לא מאמין שאת חושבת שאת צריכה להוכיח את עצמך אליי.. אחרי שפגעתי בך פעמיים או שלוש בלי כוונה כמובן.. אבל יגיע היום שזה ימאס לך.. ואז.. אז...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
