|
| 1/2011
כשהארי פגש את סאלי
"אממ.. קורונה בינתיים.. תודה"
"למה לא משו אחר?.. אתה תמיד מזמין את זה.. מתי תגוון??"
"פעם אחרונה שניסיתי לגוון נגמרה בחוסר יכולת למקד את הראיה שלי
למשך כמה שעות טובות.. הצלחתי לראות נורמאלי רק כשכיסית את אחת העיניים.."
"תופעה אתה.. פשוט תופעה.."
המשכנו לשוחח על הא ועל דה, כשלפתע הרגשתי נגיעה קלה בכתף מאחורי..
"היי.. רן.."
הקול היה מוכר.. הסתובבתי.. "דוברת! מה שלומך?? וואו כמה זמן לא ראיתי אותך"
למעשה מאז מה שקרה..
היה נראה שהיא שמחה שזכרתי אותה.. איך אני יכול לשכוח..
היה לי מצב רוח מעט עגמומי אז נסעתי לים.. אני הכי אוהב את הים בלילה
אין ערסים, אין אנשים שחושבים שהם יודעים לשחק מטקות, אין הרבה אנשים בכלל..
רק הים, החול הרך, רוח אוורירית ומעט חמימה וכמובן המיית הגלים.. זה כאילו הים נאנח
איתך ביחד.. משתתף בצערך.. אכן לייפס אה ביץ'..
ישבתי שם והסתכלתי על המים. על הגלים שנשברים , ובדיוק כשהתחלתי לחשוב על זה
שמעתי קולות רחוקים.. הסתובבת ליוון הקול וראיתי אותם..
2 בחורים מחזיקים בחורה אחת , בהתחלה זה היה נראה כאילו היא שיכורה והם רק
תומכים בה וחשבתי כבר לחזור לשרעפי כשהבנתי שהיא בעצם מנסה להשתחרר מהם
והם אלה ששיכורים..
כל הסיטואציה הפכה מאוד מלחיצה, כאילו מה עושים עכשיו!?.. מתקשרים למשטרה??
כל העסק עלול להיגמר עד שהם יבואו..
מה אני עושה!?
המוטו שלי זה בד"כ לא להתערב, ככה נשארים ללא פגע וחוזרים הביתה לעוד לילה בודד,
כלומר לך תדע אם זה לא איזה ויכוח בין משולש אהבה כזה או אחר?..
קמתי והתקדמתי לעברם מנסה לחשוב בקדחתנות מה לעזזל אני עושה ומה בדיוק אני
מתכוון לעשות כשאתקרב אליהם, כלומר הם קלות יכולים להתגלות כצמד סרסורים
שמנסים להשתלט על אחת המועסקות שלהם, כשברשותם סכינים קופצות..
התסריט הזה לא מצא חן בעיני..
ואז היא צעקה
ואז שמעתי קללה וחבטה..
הפסקתי לחשוב והתחלתי לפעול
העפתי מבט מסביב והיה שם חצי בזנט חלוד במיוחד שביום רגיל לא הייתי נוגע בו עם
לייזר, אבל נראה כחפץ יעיל במיוחד לנוכח הסיטואציה, אז הרמתי אותו במהירות ורצתי
לעברם
גיליתי שלמעשה הייתי יותר קרוב ממה שחשבתי והנחתתי את הכלי החלוד על גבו של
הבחור הראשון שהתמוטט ללא קול, חברו המום, מביט בי מהעבר השני של הבחורה, כעת
חצי ערומה,
בלי לומר כלום פשוט הנפתי את הכלי אבל הוא כבר התחיל לרוץ..
הסתובבתי - הבחור השני שכב כמו גופת חתול שהרגע נדרס..
הרמתי את הבחורה.. היא היתה מחוסרת הכרה, מלאת שריטות בפנים ובירכיים, אני לא יודע
עם מה הם היכו אותה..
אני לא ממש זוכר הרבה אח"כ.. הייתי נורא מבוהל.. פחדתי שהבחור שברח יזעיק חברים,
פחדתי שהחתול הדרוס יתעורר וירדוף אחרינו, פחדתי שיאשימו אותי..
הכנסתי אותה לרכב שלי ונסעתי לאיכילוב למיון..
שאלו אותי כמה שאלות, הזמינו משטרה .. חקרו אותי... השתדלתי לתת תיאור של המעורבים..
ובעיקר ניסיתי לשים לב מה עושים לבחורה..
התעקשתי להישאר לידה עד שיגיע איזה קרוב משפחה..
לא היו עליה תעודות מזהות ולא כלום..
אחרי שעתיים הגיע שוטר עם יותר פרטים..
מצאו את התיק שלה זרוק בקרבת מקום.. הכל בפנים, אפילו הארנק..
היא עדיין היתה ללא הכרה.. רופאים באים והולכים..
הודעתי לאמא שלי שאני עם חברים ואני אחזור מאוחר..
בבוקר התעוררתי עם גב כואב, זה ממש לא נח להרדם על הכסא הזה שהיה ליד המיטה..
הרמתי את הראש וראיתי אותה מביטה בי מהמיטה..
"בוקר טוב".. "רן נכון?"... "יאפ"... "שאלתי את האחות.."
חייכתי אליה.. באור יום יכולתי לראות אותה פעם ראשונה יחסית בבירור..
"איך את מרגישה?"..
"אני חייבת לך תודה.."
"זה בסדר.. את לא חייבת לי כלום... "
האחות נכנסה וקטעה את המחשבות של שנינו..
הסתכלתי על השעון.. 7 וחצי..
"מישהו מהמשפחה שלך פה?.. התקשרו אליהם?.. ביקשתי מהשוטרת ש.."
"אני גרה בארץ לבד.. המשפחה שלי באנגליה.. המשפחה היחידה שקשורה אלי פה זו דודה
של אמא שלי שגרה בקרית שמונה.. "
אוי.. לא נעים...
"בוקר טוב מותק למה לא התקשרת אלי?! יו כלכך נבהלתי כשהתקשרו מהבית חולים!!"
בחור גבוה וחסון פרץ לחדר במהירות וחיבק אותה חזק.. כנראה החבר..
איפה הוא היה אתמול לעזזל?! איך הוא נותן לה להיות לבד ככה?! כבר כעסתי עליו..
הוא הסתובב פתאום.. "אז לך אני חייב תודה?"
חייכתי ולחצתי לו את היד..
אני כלכך לא הדמות של הגיבור.. יותר מידי מביך.. מספיק לי תודה.. ובאמת עשיתי את הדבר
הנכון וזהו..
החלפנו כמה מילים.. אני והחבר.. ואז ניצלתי את החלפת המשמרות רופאים כדי להימלט משם
לא סיפרתי לאף אחד את מאורעות הלילה הזה.. לא יודע למה..
"נפרדנו.. "
"מתי?" , "בערך.. שבועיים אחרי זה אני חושבת.."
"מה קרה?"
"אני.. חושבת שהוא פשוט לא .. לא ידע איך לאכול את זה.. לא ידע איך להתנהג איתי.. הוא.."
"הוא לא עמד בזה?.. בלחץ?"
"כן. אני משערת.. לא הצלחתי לדבר איתו.. אפילו עם הפסיכולוגית בבית חולים לא הצחתי
לדבר.. רציתי רק לאטום הכל ולברוח מזה.. זה לא קרה לי... אתה מבין?"
"כן.. עברת טראומה.. פיזית ונפשית.. ואני בשוק שהוא נפרד ממך כשאת במצב כזה.. "
"אני לא כועסת עליו.. תכלס היחסים בנינו היו די רדודים כבר בשלב הזה.."
לא היה לי הרבה מה לומר לה על זה האמת.. אני פשוט חושב שלא משנה מה לא עוזבים מישהו
במצב כזה.. זה לא אנושי..
"אז מה איתך?... היא פתאום חייכה.. אחרי שהרופאים הלכו פתאום קלטתי שאתה לא שם.. ולא
הספקתי לדבר איתך מילה.."
"אני בסדר.. האמת שלא דיברתי על זה עם אף אחד מאותו יום .. לא יודע למה.. אולי גם אני
הייתי יותר מידי מזועזע מזה.. כלומר לא כמוך כמובן אבל.."
"כן כן אני מבינה חח.. אל תתנצל.. לא בכל יום כל אחד קופץ להציל עלמה במצוקה"..
חייכתי אליה..
"אז אני הגיבור שלך.."
"יש לדתיים משפט כזה.. 'המתחיל במצווה אומרים לו גמור' או משו כזה... לא? "
"כן.. "
"אתה רק בהתחלה.. חח יש לך עוד הרבה עבודה... איף יו אר אפ טו דה ג'וב"
"אני מקבל!"
"הקלטה זו תשמיד את עצמה תוך 3 שניות..... טססססס בוווווםםם חחחחחח"
ובמשך 3 שעות בערך ישבנו ודיברנו על הכל וגם על כלום..
עד שפינו אותנו החוצא מהפאב..
חשבנו שזה יהיה סיפור יופי לספר לנכדים...
"סבתא איך הכרת את סבא??"
הרבה יותר מעניין מ-"הכרנו דרך אתר הכרויות, יצאנו לאיזה בית קפה.. ודיברנו....ו..."
אויש כמה שזה משעמם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ranchuk