היא לא שיערה בכלל שאני ארצה להיפרד.. היתה בטוחה שאנחנו נפגשים
כדי ללבן דברים ולפתוח דף חדש.. :/
זה הפך את כל העניין להרבה יותר קשה.. ממש יותר קשה..
היא מיאנה לקבל את הפרידה
היו שם זעקות שבר.. צעקות.. בכי מטורף..
זה היה נורא!
אני אקצר את זה כי אני לא ממש רוצה להיזכר בכל מה שהיה שם באותו לילה..
בבוקר היא הודתה שהיא היתה בשוק ודי איבדה את העשתונות..
הבנתי אותה..
אני מצטער מאוד שלא התעוררתי קודם .. לפני שחשבתי שאני יכול להכיל את כל
ההתנהגות שלה ולעזור לה להשתפר.. ולכן חשבתי שטבעת זה צעד נכון..
אני לאט לאט מטפטף את הפרידה לאנשים סביבי..
אני מגלה כמה חשוב שיש לי מעגל תומך מסביב.. חברים קרובים באמת..
אנשים קרובים..
וכמובן המשפחה.
היא ניסתה בכל מאוד להילכם כנגד הגזירה, טענה שהלכה סופסוף לפסיכולוגית
והיא הסבירה לה שהפרידה נבעה מכך שהיה להפחד מנישואין אבל היא קישרה את זה
אלי ולכן נפרדה ממני כל פעם מחדש..
אמרה שהבינה סופסוף מהימים האלה שהיינו בנתק כמה מגעיל התייחסה אלי והיא רוצה
לתקן..
אבל אני החלטתי לאמר די.. אני באמת לא יכול יותר.. ועד כמה שזה נורא לאמר.. פשוט
לא יכול לתת לעצמי את הפריבילגיה להאמין לה.. שוב..
אחרי כל זה .. אחרי לילה קשה במיוחד במהלכו היא בכתה ללא הפסקה.. נקרע לי הלב..
הייתי צריך לקום ב6 וחצי בבוקר כדי להגיע למשרד מוקדם כדי להשלים משימה שהייתי
צריך להשלים כבר יום קודם בשביל גירסה.. ולא הצלחתי..
בכלל הייתי די זומבי באופן כללי מאז התקרית ההיא לפני שבועיים..
בסוף יצא שעבדתי באותו יום כמעט 12 שעות.. הייתי גמור..
הגעתי הביתה..
תכננתי לנוח איזה 45 דקות עד שאנה תתקשר כדי שאצא לאסוף אותה מהרכבת..
היא רצתה לבוא לבקר ולהיות איתי קצת..
היא התקשרה..
עשיתי טעות ועניתי..
ניסיתי להסביר שאני גמור מעייפות, כואב לי הראש ואני חייב לישון..
"אני רק רוצה לומר כמה דברים.."
נתתי לה..
ופתאום אני קולט שכבר כמעט חצי שעה שאני מנסה ללכת לישון.. והיא.. יש לה מה לומר..
"אני לא אלאה אותך.. אני מבינה שאתה עייף..." אבל היא ממשיכה לדבר!
ואז היא אמרה שדברים ריגשיים אפשר לפתור אבל היא רוצה משהו רציונלי יותר כדי להבין
את הפרידה הזו..
"את רוצה סיבה?.. מ'... מה שקורה כאן עכשיו זה בזעיר אנפין כל היחסים בנינו..
אני מנסה להסביר לך רצון שלי.. ואת אומרת כן כן.. וממשיכה עם מה שאת רוצה ומתעלמת
לחלוטין ממה שאני מבקש ממך כבר כמעט חצי שעה!"
אז אוקי אני מבין שיש לך מה לאמר אבל אפשר לדבר אחר כך..
אז ניתקנו את השיחה..
ואז היא התקשרה שוב אחרי אולי דקה וחצי... חשבתי שזו אנה..
עניתי ושוב .. עוד רבע שעה..
ואז כשאנה באמת התקשרה הייתי עם ראש "מנופח" וכואב.. :/
אבל מהרגע שאנה באה.. זה כאילו קיבלתי משב אוויר נקי.. חזרתי לנשום..
הלכנו לאכול.. דיברנו... היה לי לא מעט להוציא.. אבל אני לא מאלה שחופרים שעות..
ואח"כ חזרנו לדירה..
עברנו לדבר גם קצת על הבחור החדש שלה..
ונכנסנו לישון כי למחרת הייתי צריך להקפיץ אותה על הבוקר לרכבת חזרה כדי לחזור
לעיר הקודש..
הכמה שעות האלה שהיא היתה איתי - זה כאילו עברתי ניקוי רעלים.. בחיי.
בשישי ביליתי את רוב היום עם דקלה,אווה, ליאורה, אור ואוריאל בצומת בילו..
פעם ראשונה שלי שם.. היה נחמד..
במהלך היום אמא התקשרה וסיפרה שמ' התקשרה אליה.. לעדכן אותה שנפרדנו..
ושהיא לא סתם פתאום נעלמה.. שזה נובע בעיקר באשמתה וכו..
אמא אמרה לה שהיא לא יכולה לשנות את ההחלטה שלי אבל היא מאחלת לה המון בהצלחה
בהמשך..
או שהיא ניסתה למצוא אוזן קשבת או שהיא באמת התחילה להבין שזה סופי..
היא סימסה לי שוב המלך היום הודעות קורעות לב.. (אני לא כותב את זה בציניות..)
והתלבטתי אם לענות..
ייעצו לי שעדיף שלא... גם עבורה.. כי אז היא תענה וזה לא ייגמר..
אני אמור לדבר עם מ' שוב היום..
אני רוצה להביא לה את הדברים שלה שנשארו אצלי..
אני מקווה שזה יעבור לפחות פחות נורא מפעם קודמת..
אני קצת חושש מזה..
בכל אופן..
יש את המשל/סיפור על בחור שהתחזק באמונה בהשם ..
ואז קרה אסון ושיטפון הציף את העיר..
לאט לאט המים עלו והוא נאלץ לעלות על הגג..
ואז הגיע בחור עם סירה.. צעק לו שיבוא - אבל הוא ענה שאין צורך והוא סומך על הקב"ה
שיציל אותו..
המים ממשיכים לעלות..
הגיעה סירת מנוע ושוב צעקו לו שירד.. אבל הוא שוב סרב..
המים.. ממשיכים לעלות..
הגיע מסוק.. זרקו לו חבל... אבל עדיין חברנו מסרב ובטוח בעזרת השם שתבוא.
בסוף הוא טבע..
כשהגיע לשמים..
הביע את אכזבתו מהאלה - "למה לא הצלת אותי??"
והאל: "על מה אתה מדבר!? שלחתי בחור עם סירה.. שלחתי מצילים עם סירת מנוע
ושלחתי אפילו מסוק... אבל אתה סרבת..."
אפשר לומר שאני תפסתי את המסוק.
נ.ב
רציתי להודות לכל מי שהגיב על התמיכה ..
אני בד"כ נוהג להגיב על תגובות.. אבל הפעם..
כל מה שרציתי זה לכתוב ולהוציא, וגם עזר לשמוע מה שיש לכם לאמר
אז תודה :)