אתה חושב שזה מסתיים עם הצבא אבל האמת שלא..

זה אמנם לא מגיע באופן קבוע כל ראשון בבוקר, אבל כמו כל מילואימניק

נאמן דואג לדפוק כרטיס כמה פעמים טובות בשנה.

שבוע שעבר ברביעי היה אחד כזה.. סו איי קולד אין סיק..

והיום בבוקר.. התעוררתי באיזה 6 ורבע אבל לא הצלחתי לצאת מהמיטה עד

איזה 10 ורבע.. :/

בשישי גם היו כל מיני תכניות.. כמו לקחת בגדים לתיקון ואת המשקפיים החדשות חזרה

לאופטיקה כי בעדשה אחת המספר באופן וודאי לא תקין  - אני רואה מטושטש..

(בהתחלה חשבתי אולי צריך פשוט להתרגל.. )

אבל בסוף הדבר היחיד שיצא לפועל זה ארוחת בוצר עם מיכל במקום חדש..

היה נחמד וטעים..

קוראים למקום Waffle-Bar

ואפילו כשר..

יום לפני כן קניתי שובר ל2 ארוחות בוקר במחיר של אחת ויצא משתלם.

יוצא לי לפגוש בחיים לא מעט אנשים הזויים... ביום שישי יצא לי לפגוש עוד אחד

כזה - אנשים פשוט .. לא יודע.. חח.. אני אספר:

מיכל עובדת בתל אביב ויש להם שם חניה שהיא מכניסה אותי אליה כשאני נפגש

איתה שם..

אז הפעם החניה היתה מלאה בכל מיני רכבים מוכרים ולא מוכרים..

היא ביקשה מבעלי הרכבים שהיו בפנים שיתחלפו עם הרכב שלי ואז אם הם ירצו

לצאת לא תהיה בעיה כי אני לא אחזום אותם..

הגבר ירד (איש מבוגר.. יש לו  את ה70 הייתי אומר אבל נראה סבבה לגילו)

עם אישתו בעלת הרכב השני, ושאל מתי אנחנו מתכוונים לצאת, אז אמרנו

שבערך עוד שעתיים או שלוש..

הם התכוונו לצאת עוד שעה וחצי כך שזה הסתדר..

אמרתי סבבה ואז..

הוא מסתובב אלי ואומר:

"אל תגיד סבבה תגיד סממה!"

אני בפרצוף של "וואט?!"

ואז הוא מסביר:

"תראה אני המצאתי את זה.. סבבה מתקשר לאבא או סבא.. ואני גם סבא..

ו-סממה מתקשר לממה - כמו אמא.. ואם הרבה ישתמשו בזה אז זה יחזק את מעמד

האישה..

אני לא הבנתי ממש איך אני אמור להגיב לדברים האלה, אבל הוא דיבר ברצינות תהומית

אז כל מה שנשאר לי חוץ מלהגיב ב"וואט דה פאק!? מאיפה הבולשיט הזה!?" זה

להנהן .. ו-"וואלה.." 

הייתי חייב להיות נחמד - בכל זאת הוא מתחלף איתנו בחניה וכאלה..

אז בחמישי יצאתי לדייט..

הייתי צריך להרחיק עד קרית מלאכי עבורו..

לעבור כל מיני ישובים לא ברורים בדרכים לא ברורות עוד יותר.. כמעט עפתי

מהכביש פעמיים כי פשוט אין תאורה..

בכלל.. לא ברור לי מה הקטע הזה שאין תאורה בכבישים בדרום או בצפון!?

זה מסוכן רצח!

מילא אם הכבישים היו בטיחותיים, אבל הם צרים להחריד ופתלתלים וזה פשוט

סכנת נפשות..

בכל אופן..

הדייט היה נחמד - הבחורה מאוד חמודה..

גרה שם כל חייה..

מזכיר סרטים על עיירות שכוחות אל שיש בארה"ב.. שאנשים גרים שם כל החיים..

רק שאצלנו המרחקים בין מקום למשנהו הם יחסית קצרים אז זה לא כ-ז-ה נושא לתסכול..

זה יכול להיות נחמד לסופש אולי..

מצד שני גם השכ' בה מתגוררים ההורים שלי במרכז היא מאוד שקטה בשבת ונוח ללכת

ברחוב ולטייל בתוך השכונה..

המקום הוא די חור האמת - אין איפה לשבת שם.. אז ישבנו בקפה ג'ו בתוך קומפלקס

כזה של חנויות שאמור לשרת את ישובי הסביבה בעיקר.

כשרוצים לצאת נוסעים לרחובות או אשדוד וכאלה.. מרחק  רבע שעה נסיעה פלוס מינוס..

השיחה קלחה.. דיברנו בעיקר על לימודים, שיעורים פרטיים ,בגרויות וחינוך וכו..

היא נראית בחורה פשוטה כזו.. במובן הטוב של המילה..

העניין הוא שכבר מזמן, די החלטתי שזה פשוט לא פרקטי לצאת עם בחורה שגרה רחוק..

זה קשה..

זה עולה המון - והדלק לא ממש עושה סימנים של ירידה במחיר..

והנסיעה לשם זה כמו לנסוע לירושלים מבחינת מרחק.. אז בשביל לצאת איתה אני צריך

להוסיף מראש עוד שעתיים נסיעה הלוך חזור..

מה שאומר שדייטים ספונטניים זה אאוט אוף דה קווסצ'ן..

וגם לדבר איתה בטלפון זה די לא עובד כי היא לא מאלה שצמודים לטלפון..

כדי לאשרר את הדייט הייתי צריך להתקשר לזה שהכיר לי אותה כדי שהוא יתקשר למישהי

שתודיע לה שיש לה הודעה בטלפון והיא תחזור אלי..

אני אנסה לצאת איתה שוב..

אולי ננסה ללכת למקום קצת יותר אטרקטיבי..

הבחור שהכיר לי אותה הוא אחד שאני מחזיק ממנו - אני לומד איתו כל שבוע..

יש לו ראש ועין טובה..

הבעיה ש...

(אנחה)

אחרי החצי שנה האחרונה אני לא יודע אם יש לי אנרגיה לסשן של נסיעות כזה עכשיו,

ורק המחשבה על להתחיל לצאת שוב לדייטים לא הכי מרטיטה אותי מהתרגשות .. בלשון

המעטה, ואני מוצא את עצמי יושב ולא מוצא בתוכי את ההתלהבות להיכנס לתוך זה שוב..

או בכלל לחפש..

אבל מצד שני אני כבר כלכך רוצה למצוא מישהי שפשוט - שזה יהיה זה..

וההתקדמות תהיה פשוטה וזורמת..

שיהיה לי כייף באמת!

היום קרן (אקסית שלי.. אולי היחידה אני חושב שאנחנו עדיין בקשר) התקשרה בבוקר כדי

לאחל מזל טוב ליומולדת ולחתונה - והייתי צריך להסביר שזה לא יקרה ולעבור את הרגע

הזה של אי נעימות בצד השני של הקו והנסיון לנחם בקטנה ושהכל מלמעלה וכו..

זה מוזר לספר כל פעם למישהו אחר ולצפות או לשמוע אותו בהלם.. הרגעים האלה של שקט

שאתה מוצא את עצמך חסר תגובה הולמת.. (בתור זה שמקבל את הבשורה אני מתכוון)