יום אחד..

שעל פניו נראה רגיל וחסר משמעות מיוחדת,

נכנסת לך ציפור יפיפה דרך החלון... 

נוצות צחורות וצבעוניות

מימיך לא ראיתי כזו.

אתה כלכך מתלהב

סוגר את החלון

נותן לה להתעופף בחדר מפה לשם,

משם לפה..

אם יש לך מזל

אולי היא אפילו תשב לך על היד

אבל אתה יודע שהיא רוצה לצאת

היא לא באמת רוצה להישאר

אתה שמח לראות אותה מתעופפת

לדרכה

אבל עכשיו

המקום שאתה חי בו

נעשה חד גוני וריק..

כשהיא איננה.

קרה הרבה בשבועיים האחרונים..

אבל העיקרי והכואב ביותר מבניהם... או בכלל בשנה האחרונה..

סבתא שלי נפטרה :(

לפני שבוע ויום

בראשון שעבר אישפזו אותה בתל השומר

בשלישי בצהריים ליבה פסק מלפעום.

הנחמה היחידה היא שזה היה מהיר וללא הרבה סבל.

בת 85 במותה (כשב30 ימלאו לה 86).

ביום ראשון שעבר היתה אמורה לנסוע עם אמא לרופא שיניים, לבשה סוודר אדום חדש

והיתה במצב רוח טוב.

אמא סייעה לה לצאת מהחדר כשלפתע תקפו אותה כאבים קשים בכל הגוף, אמא 

ניסתה להרגיע אותה, ופתאום היא קולטת שצד ימין של הגוף פתאום מאבד כח..

היא השכיבה אותה על המיטה וביקשה שתבטא את שמה.. 

קיבלה חזרה כל מיני הברות וקולות .. 

הבינה שזה ארוע מוחי.

לחצה על לחצן המצוקה והתקשרה לדודה שלי ודוד שלי שיבואו מהר..

פחדה להישאר לבדה..

האמבולנס הגיע תוך 15 דקות, ובבדיקה בהמשך התברר שזה אכן ארוע מוחי.

בגדול יש שני סוגים של ארוע מוחי:

כזה שנוצר עקב הפרעה בהספקת הדם בגלל קריש דם שזה נחשב לקל יותר

וכזה שנוצר עקב שטף דם/דליפה של דם עקב עורק שהתפוצץ..

לסבתא שלי היה את המקרה החמור יותר

בדיקת ה-MRI הראתה שמדובר בשטף דם חזק במוח..

ביום הראשון היא עוד הגיבה איכשהו אולם איבדה את יכולת הדיבור והזזת צד ימין

של הגוף, ולמחרת איבדה את ההכרה..

כמעט כל המשפחה הספיקה לבוא לראות אותה חוץ מדודה אחת שלא הספיקה כי

היתה אמורה להגיע מחול, ועוד בן דודה שלי שהיתה בטיול בתאילנד ולא הצליח 

להקדים את הטיסה..  אפילו להלוויה הוא לא הצליח להגיע :/

ביום שלישי בבוקר אמא של סיפרה לי שהיא חזרה להגיב, אבל הרופאים אמרו שגם אם

תצא מזה.. אין לדעת איך זה יהיה.. כלומר נזק גדול יש.. רק לא ידוע עדיין כמה גדול.

במהלך אותם ימים היינו במהלך ביצוע חזרה גנרלית להסבה גדולה אצל לקוח גדול שלנו

כך שהייתי שם רוב הזמן, אבל עדכנתי את הבוס שלי במצב, והוא אמר לי שאצא מתי שצריך.

ואז..

ביום שלישי... הכל נגמר :(

אמא הודיעה לי בטלפון כשהייתי בדרך חזור למשרד באמצע פקק..

בקושי הצלחתי להמשיך בנסיעה.

בערב כולם באו אליה הביתה כדי להכין לקראת השבעה..

זה היה ממש ממש עצוב!

להיות אצלה בבית בלעדיה..

לא נתפס

עדיין לא נתפס שלי

סבתא פלורי איננה..

לא תהיה איתנו יותר בשבתות..

מאז שסבא נפטר לפני בערך 7 שנים היא כל שבת אצל אח/אחות אחר..

יום רביעי וחמישי נשארתי עם המשפחה - הבוס הודיע לי שאקח כמה זמן שצריך..

ממש יפה מצידו.

את חמישי בבוקר ביליתי עם מור.. הייתי חייב להתאוורר קצת בבוקר..

נסענו לארוחת בוקר ואח"כ עזרתי לה בקניות.

זה ממש שימח אותה.

בשבעה של סבא היה אחרת... 

האוירה היתה שונה..

גם פה כולם כולם באו לעזור והבית לרוב היה מלא אנשים.. מנחמים ומנוחמים..

אבל משהו באויר..

לא יודע איך להסביר..

כאילו אנשים שבאו לעזור, עשו את זה בחלקם כדי להראות שהם שם..

אחרת למה להם להתלונן שאחרים לא עוזרים או לא עושים מספיק לדעתם?

אם אתה רוצה לתת מעצמך אז תיתן בלי קשר מה אחרים עושים.

זה ה-אני מאמין שלי.

בכל אופן,

לא היה שבוע קל..

בימים האחרונים הגיעו גם חברים שלי לנחם.. אנה, רועי, דקלה ואמא שלה, חן..

שמחתי מאוד שבאו.

התחלתי להתאמן עם מאמן אישי שמגיע אלי הביתה אבל נאלצתי לבטל שני אימונים.

הוא ביקש ממני לכתוב כל מה שאני אוכל במשך חודש והוא ייבדוק וייתן הארות/הערות.

ביום שני עשו סעודה גדולה בבית כנסת והיו הרבה רבנים שדרשו ודיברו גם על סבא,

כי אותו באמת הכירו וזוכרים אותו עד היום.. דמות בלתי נשכחת בבית כנסת שלנו.

אתמול קמו מהשבעה..

בלוויה הייתי בין נושאי האלונקה... ולא האמנתי שאני עוזר לסחוב את הגוף שפעם

הכיל את האישיות הזו שכולנו אהבנו.

היה ממש קשה לראות את הבנים שלה - דודים שלי - אומרים קדיש..

דנה נשאה דברים.. לא יודע איך היא הצליחה לדבר.

במשפחה החליטו שאת השבתות בחודש הקרוב נעשה יחד אצלה בבית כדי לשמח אותה

ולהראות לה שאנחנו נשארים יחד אפילו שהיא וסבא לא כאן.

תחלס.. אני מניח שיהיה קשה לשמור על האחידות הזו עכשיו כשלא יהיה בית אחד

כביכול נייטרלי כזה.. 

אנחנו תמיד שמחים לארח אצלנו... 

אבל ..

בבית של סבתא.. 

זה פשוט משהו אחר.

זה כמו מושג בפני עצמו.

מסוג האנשים ששייכים לדור הולך ונעלם.

עכשיו זה נראה לי כלכך סימבולי שבחתונה של קרן לפני חודש בערך עשינו איתה תמונה

כמעט כל הנכדים, והיא היתה ממש שמחה בתמונה הזו.

סבתוש..

מה נעשה בלעדיך? :(

נתגעגע אליך מאוד!!

לא נשכח אותך לעולם!

הצלחתי למצוא עבורה את הספר מומו של מיכאלה אנדה שרציתי לקנות

לה כמתנה..

נראה לי שהיא תתחבר לספר.. ממש מקווה שהיא תאהב אותו.

עברו עלי ימים מעיקים אחרי הנופש..

ממש קשה לי עם המחשבה לא לראות אותה יותר :/

אני שונא סופים.. 

לא באים לי טוב.

בכל אופן,

אחרי יום קשה אצל הלקוח נפגשנו אתמול בלילה,

נסענו לקפה קפה בשוהם וישבנו על הספה שנראתה נורא נוחה

אבל האמת ש.. ככה ככה..

הייתי עייף אז כתבתי נק' על דף כולל רשימת תכונות..

על אף התוצאה הצפויה, החלטתי לעשות נסיון אחרון

לומר לה בדיוק מה אני מרגיש כלפיה..

אולי אני תמים.. או נאיבי.. אבל.. לפעמים הקב"ה עושה ניסים..

אני באמת לא חי בסרט.. 

אבל חשבתי שאם אני אציג לה את הדברים בצורה אחרת אולי ..

רק אולי..

אם לא היתה לוקחת את הדף שהכנתי מראש הייתי זוכר יותר טוב

על מה דיברתי :)

(שלא לדבר על המלצרית שכל פעם חזרה וקטעה לי את חוט המחשבה

ואת הרצף כי מה שביקשנו לא אפשרי או שנזמין משו אחר או שהקפה

לא מספיק חם וכו..)

היא ביקשה ממני בזמנו לומר לה משהו על עצמה שאני חושב שהיא

צריכה לשפר או שלא טוב וכו... היה לי מאוד קשה למצוא כאלה..

יש דברים שהיא צריכה לעדן מעט או לשנות אבל לא דברים נוראיים..

אתמול החלטתי לומר לה רשימת תכונות שאני מאוד אוהב אצלה..

ואחרי שפרטתי אותן, 

"ואחרון .. כן את יפה.. עם איפור או בלי איפור..

ואני אומר את זה בסוף 

כי בצירוף עם רשימת התכונות האלה

את מהממת ויפה הרבה יותר מכל בחורה שיש..

כל בחורה שתביאי בעולם אפילו לא עומדת ליידך.."

עוד כמה דברים שהיא ציינה והסברתי לגביהם..

ואז התחלתי עם העיקר..

היא כל הזמן אומרת לי תהנה.. תהיה מאושר..

אבל אני רוצה להיות מאושר איתה.. רק איתה..

(אני אאלץ למצוא מישהי אחרת להיות מאושר איתה )

רוצה לעשות אותה מאושרת..

אני לא אומר את הדברים מתוך נואשות או פחד וכו.. אלא מתוך מודעות

למה היא מחפשת בגבר ומתוך מודעות גבוהה למה אני יכול לתת 

ואני רואה כאן פוטנציאל עצום לקשר מדהים.. כן .. לא פחות...

לבנות בית כמו ששנינו רוצים... עם שכינה והכל..

ונכון זה לא יהיה מושלם וחף מקשיים..

רק אחרי החתונה מתחילים באמת את העבודה האמיתית.. עבודה שיכולה

להיות הכי מתגמלת בעולם.. 

באמת שרציתי צ'אנס אחד להוכיח לה שאני יכול להיות הגבר, הבעל הכי טוב

שיכול להיות לה.. (ובעתיד גם אבא..)

פעם ראשונה בחיי שאני עושה דבר כזה.. שיחה כזו..

עם בחורה..

כנראה כי פעם ראשונה שאני נתקל במישהי שהיא כלכך הדבר האמיתי..

וכל החששות והלבטים והעכבות שהיו לי עם אחרות.. כאן פשוט אינם..

ואני מוכן לעשות הכל כדי לשבור את הקיר לבנים הזה..

איך אומר המשפט.. צריך שנים לטנגו

הלוואי והיא היתה מסכימה :/

צריך להמשיך הלאה

להמשיך להתפלל

להמשיך לבקש אמונה.. להתחזק באמונה

להתחזק בתפילות..

ולא ליפול.. 

סגרתי את הפייסבוק

סופסוף

אני ממש אתגעגע אליה

מעולם לא קרה לי שכלכך לא רציתי לתת למישהו ללכת..

לא ברמה הזו.

זה מוזר..

או שאולי זה בכלל לא מוזר..

רגשות מעורבים..

היא סימסה לי שהיא מבקשת להסיר את כל התמונות המשותפות שלנו מהפייסבוק או שאמחק אותן,

ושהיא מסירה אותי .. ושזה כנראה עדיף לשנינו.

אני מסכים..

אני לא עשיתי את זה עד עכשיו בעצמי (חוץ מהתמונות של האירוסין.. לא מחקתי עדיין.. רק הסתרתי אותן)

כי לא רציתי לפגוע בה יותר מידי..

כי אני יודע שגם ככה קשה לה..

אז למה זה מרגיש לי עצוב עכשיו שהיא מבקשת את זה?

אני לא אוהב סופים..

בעיקר לא סופים של קשרים עם אנשים שהקשר היה מאוד משמעותי..

זה תמיד מרגיש לי כאילו משהו מת בתוכי..

ואיפשהו אני מניח שזה די נכון..  כי הכנסתי את האדם הזה פנימה ועכשיו הוא כבר לא שם.. המקום שלו

שם ריק.. בערך..

כמו שהסברתי בעבר, כשאני נפגע קשה.. מופעל מנגנון אוטומטי ש.."מנתק לי את אזור האסון"..

ולאט לאט.. הניתוק נמוג לאיטו..  והרגשות זורמים החוצא לאט לאט.. כדי שאצליח להתמודד..

זה לא שאני שולט על זה..

זה פשוט קורה ככה..

המחשבות מתחילות פתאום לצוף..

כמו גופה של אדם שטבע ואז היא צפה חזרה למעלה..

אני עדיין נזכר בכל מיני דברים.. טובים ורעים..

מרטיטים ונעימים..

שמחים ולא שמחים..

תמונות..

שיחות..

אני לא אוהב את השלב הזה :/

כמו.. כמו להתאבל..

אני שמח שזה בא ממנה.. הבקשה הזו..

עוד צעד לקראת התגברות מלאה..

אולי זה פשוט החזרה להיות לבד.. לחזור לדירה ריקה..

לחזור לחיפוש הסיזיפי הזה..

(היום בחורה הודיעה לי, עוד לפני שדיברנו, ואחרי חלופת מיילים נלהבת משהו, שהיא החליטה

לחזור לחבר לשעבר..  ודווקא מאוד מצאה חן בעיני.. איחלתי לה בהצלחה..

חשבתי להוסיף שאם לא ילך אז אשמח לקבל הודעה.. אבל זה היה נראה לי מיואש מידי.. לא?)

אז איחלנו זה לזו בהצלחה רבה בהמשך..

איחלנו גם מזל טוב ליום ההולדת הלועזי .. שלי אתמול שלה ביום שלישי..

ו.. כנראה שזהו.

תם ונשלם עוד פרק בחיי..

עוד טיפה בחיי היומיום..

נושם עמוק..

הכל לטובה רן

קשה וכואב... אבל לטובה בע"ה.