הציפיות נועדו לכריות..

פעם כשהייתי קצת יותר צעירה במובנים של אזרחות,  הייתי שומעת שאומרים לאנשים בתור קללה "אוכל טחינה", ולא הבנתי מה רע כל כך בלאכול טחינה, זה דווקא טעים, ואפילו ביקשתי מאמא שלא תכין לי יותר טחינה לבצפר כדי שלא ישימו לב שאני אוכלת טחינה, גם בטלוויזיה היו אנשים שאמרו לאחרים " יא אוכל טחינה", וזאת היתה קללה מאוד נפוצה בשנות ה-90.

כשקצת התבגרתי הבנתי שהם אומרים לכולם "אוכלי חינם" גם אז עדיין לא הבנתי מה זה אומר אבל לפחות היום אני כבר אוכלת טחינה ללא חשש.

ולמה נזכרתי בזה?

כי הלכנו לכבוד היומולדת של ילדה הזויה לפאב מגניב בהרצל שיש לו שם מאוד מקורי,והיה מאוד כיף ונחמד ובסופו של דבר גריש יצאה אוכלת חינם, אל דאגה הדבר בטיפול.

חוץ מזה כבר עברו המון דברים התגייסתי, סיימתי טירונות, לא קיבלתי בסיס סגור, לא יצאתי לקורס, ובעצם שום דבר שרציתי לא קרה... ועכשיו אני באמת אוכלת טחינה במובנים אחרים, וגם האנשים לא משו, אבל המפלילצת היא פשוט בנאדם רע  ומדברת אליי כאילו אני בערך הקצה הזה שמתפצל לה בשערות השרופות שצבועות באדום בוהק. אבל אין דרך לצאת משם, ואין לי כוח למלחמות מיותרות, במילא אני מתכוונת לצאת לקצונה אם ירצה הצבא. וכל זה מה שעבר עליי, בקיצור.

ונזכרתי היום במשו שאני ועל-X חשבנו עליו. - צריך למרוח על כל העיר אגיסטן ואולי ככה להעלים את הפטריות. 

אני גם יוצאת לאבט"ש מסריח כי אני צעירה.

ולסיכום,

נמאס לי לאכול טחינה, הטעם כבר לא משו.

~תגרמו לי לרצות לחזור לכתוב, תגיבו :]~