חושבת שאני יפה ופשוט רואים את זה רק כשאני מצלמת אבל למעשה מה שאני מבינה זה שאיך שאנשים אחרים מצלמים אותי זה איך שהם רואים אותי ואז אני מרגישה
מכוערת מגעילה מעוררת בחילה ובא לי לבכות
אני שונאת את ההרגשה הזאת
למה אני לא יכולה לצאת יפה בתמונות שאני לא מצלמת?!
באמת ככה אני ניראת בחיים האמיתיים?
אני מקווה שלא
הלוואי והייתי יכולה לתת לאנשים אחרים לצלם אותי ועדיין להרגיש יפה
אבל כשאנשים אחרים מצלמים אותי אני יוצאת עם פנים עגולות ושמנות גוף מעוות ויחסית מלא
ותמיד יש אנשים שמצלמים אותי כשאני לא יודעת...
אני פשוט שונאת את זה כל פעם שאני רואה את התמונות שהם צילמו והם אומרים "תראי זה דווקא יפה" ואני מסתכלת ורואה את אחת התמונות הכי מכוערות שלי זה גורם לי לשאול את עצמי "אם זה יפה אז איך אני באמת!?" "מה אני עד כדי כך מכוערת"
ואני יודעת שיהיו בינכם האנשים שיגידו [[אם יגיבו בכלל]] שזה לא נכון אלא אם כן אתם באמת חושבים שאני מכוערת אם זה ככה תגידו זה חשוב לדעת חשוב מאד
אני רוצה לדעת אל תשקרו לי!
לפעמים אני כל כך שונאת את עצמי
כל כך כל כך
הלוואי ולא היו מראות ומצלמות והשתקפויות בעול אז אף אחד לא היה יודע איך הוא נראה והיה יכול לחיות בשקט עם עצמו בלי לבקר את עצמו בכלל
בלאאאכככס שונאת את ההרגשה הזאת
כשאני מצלמת את עצמי אני חושבת שאני יפה אבל אז כשאני מסתכלת על תמונות שאחרים מצלמים מבינה שבתמונות שאני מצלמת אני סתם וסתם זה הכי טוב שיוצא ממני וזה חרא
בבבבבבבבבלללללללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאא
אני לא יכולה לבכות עכשיו יש סביבי אנשים
אני לא בבית
מעניין מה אנשים חושבים עלי
אבל באמת לא מה שאומרים לי
הלוואי והייתי קוראת מחשבות
הלוואי והייתי שמחה עם עצמי
לא ראה לי שיש מישהו שהוא שלם לגמרי
אני מקווה שלא
כי אז אני אהיה מוזרה
לסיכום אני שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת
הכול
בבלוג זה
בכל הבלוגים
